בחורילות #metoo

בשבוע בו לימד הרב קלנר את תלמידיו שאהובותיהם לעתיד הן "בחורילוֹת... כלום, שהכל שם אצלהן מבולבל, והרוחניות שלהן לא באמת קיימת" בחרה 'פרשת השבוע' להקדיש מקום נרחב לנשים.

אחת לארבעת אלפים שנה או קצת יותר

לרב קלנר ולחבריו בישיבות הקו (ובישיבות רבות נוספות) אין זכויות יוצרים על שנאת הנשים בעולם או בתרבות היהודית. אי אז בימים בהם הפסידו האלות הגדולות את הקרב ומורדוך ביתר את גופה של תיאמת, נולדה רוחניות שבלבה שנאת נשים, הדרתנו והרחקתנו ממוקדי כוח.

אנחנו חיות בתקופה דרמתית בתולדות האנושות; לאחר ארבעת אלפים שנות פטריארכיה לפחות, נותנות לנו האלות רוח גבית, ואנו לא מוכנות יותר לשאת את השנאה, את ההקטנה, את הלעג ואת הדיכוי. לא מפתיע שהנהנים העיקריים מתפנוקי הפטריארכיה משמיעים קולות מאיימים. הרי לא יעלה על הדעת שבסופו של דבר המשיח תהיה משיחה.

אני לא רוצה בנצחון האלות על האלים

אני לא רוצה במערכת חדשה של דיכוי. המאבק הפמיניסטי, שמתאפיין באי-אלימות, צריך להוביל לשחרור מעול באשר הוא. זה מאבק משותף לנשים, להט"בים ולכל מי שהוגדרו עד היום כ'מצורעי הקהילה'. הצלחת המאבק אמורה להפוך את הקהילה לנבונה, חומלת, וכזו שמפעילה מנגנוני פיקוח על הכוח.

ואיך הופכות לנבונות יותר? בין היתר על ידי לימוד ביקורתי. לימוד שמבקש לזהות ולהבין ולדעת שכולנו מועדות להיות הקרבנות והמקרבנות במערכות אלה.

ספר תורה. מצוות בהן מוזכרות נשים(צילום: אלכס קולמויסקי)

נצא לדרך?

בפרשה מצוות רבות בהן מוזכרות במפורש הנשים, ואני מבקשת לחלקן למשפחות ולמפות בעזרתן את היחס לאשה בעולם פטריארכלי.

משפחה האחת מכונה: "יש! גם אנחנו חלק מהאנושות" ובה חברות מצוות המציינות במפורש שגם נשים הן חלק מהסיפור, ואפילו ממש כמו הגברים (שמות כא, טו-יז) "וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת:... וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת". נכון, אבא מוזכר לפני אמא, אבל לא נהיה קטנוניות. אחרי הכל גם אם הילד ירביץ לאמא – יהרגו אותו (ומה עוד נבקש, אמור מה עוד...)

והנה תחום נוסף גם בו אנחנו חלק מהחבורה (שמות כא, כו-כח) "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ:וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר ..."

חשוב להצביע על החוקים בהם פגיעה בנשים זהה לפגיעה בגברים כיוון שזה לא טריוויאלי. עם זאת, לאור העובדה שבפסוקים אלה יש התייחסות מפורשת לנשים, עולה השאלה מה קורה בפסוקים המשתמשים בלשון זכר בלבד. האם נשים כלולות בלשון הזכר? למשל, בין החוקים 'מקלל אביו ואמו' ל'מכה אביו ואמו' נמצא החוק "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרו ונִמְצָא בְיָדו מוֹת יוּמָת" מה נלמד מהעובדה שחוק זה מופיע בין שני חוקים בהם מצויינות הנשים במפורש, האם איסור גניבת אדם מתייחסת רק לגברים?! שאלוהים תשמור....

אשתו היא ביתו

משפחה אחרת של מצוות בהן מוזכרות הנשים היא משפחת "בעלי" ומהמצוות השייכות לה נלמד שנשים תמיד בבעלותו של הגבר החשוב במשפחה: האב או הבעל.

ולא, אין לנו את זה ביותר מחפיץ (שמות כא, ז): "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים". הנה, כאן זכו הבנות להתייחסות המחוקק ואילו הבנים הודרו. אינטימיות השמורה לאב עם בתו; אמא לא יכולה למכור, בן לא יוכל להימכר. כשהמשפחה יורדת מנכסיה (או מכל סיבה אחרת) אבא יכול למכור את בתו, ורק את בתו, לזרים.

כמובן שמעמדה של השפחה מעורר שאלות הבאות לידי ביטוי בחוקים אחרים - מה קורה אם היא נשאת ולמי משיאים אותה, ומה מעמדה אם איש לא רוצה לשאתה לאישה.

משום כך גם מצויין בפרשה החוק הקובע שגבר קונה אשה מידי אביה, והמחיר על אונס אישה הוא תשלום מוהר הבתולות, המשולם לאב שהפסיד אותו עקב אובדן בתולי בתו.

רוב הזמן את אשתי

חוק הממזג בין מעמד האשה כ'צלם אלוהים' למעמדה כרכוש, הוא חוק האשה ההרה (שמות כא, כב-כג): "וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים. וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ".

חשוב ללמד את החוק הזה שוב ושוב ושוב, לפרנסי עמותת 'אפרת' ולשאר הנאבקים בזכות האשה להפלה. שכן המצב בו העוברים מתים והאשה לא נפגעת מוגדר כ'לא יהיה אסון', והחלופה לעוברים שהומתו היא כספית בלבד. זאת כיוון שעובר אינו אדם.

ועל דרכנו למדנו שמצד אחד - חיי האשה יקרים כחיי הגבר, ומצד שני – מי שאחראי על ההריון של האשה הוא הבעלים שלה; היא נושאת את הילדים ברחמה והוא קובע את מחיר הסבל.

האמת בפַּנים

המשפחה השלישית של חוקי נשים במקרא היא משפחת 'האמת בפַּנים', וכדרכן של אמיתות היא מנוסחת בקצרה ובפשטות (שמות כב, יז): "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" הנה האמת הגדולה על המלחמה נגד הנשים והאלות.

יש תרבות מקבילה למונותאיזים הפטריארכלי, יש הנהגה מקבילה לזו של כהני המשכן - תרבות המכשפות. מבחינת המחוקק המקראי אין מכשפים וזאת אולי כיוון שמלאכת הכישוף עצמה היא לא הבעיה, הבעיה היא בתרבות הנשית המתחרה, הבעיה היא בתרבות האלות, בעלות האוב והמכשפות, וכנגדה הוכרז גנוסייד.

הציווי החריף 'לא תחיה' מוזכר בתורה רק פעם אחת נוספת – בחובה להשמיד את העמים החיים בכנען. התורה לא אוסרת את הכישוף אלא את המכשפות, זה חוק חזק, אלים ומפתיע, והוא מעיד כאלף עדים על הסיבה לכל החוקים המפלים ולכל שנאת הנשים – מדובר בתרבות מתחרה.

אלוהים הוא בחורילה?

תלמידי 'מכינת עלי' היקרים, אני לא יודעת מה משמעות התואר 'בחורילה' אבל אני מבינה שזה אמור להעליב אותי. לכן חשוב לי לומר לכם שבתורה שלנו כתוב שאלוהים ברא את הנקבה ואת הזכר בצלמו, האשה (או האיש) עמה תקימו בית בישראל, היא צלם אלוהים בדיוק כמוכם, ועל כן זוגיות היא חוויה משמעותית ומרגשת מאוד, ואני מקווה שאתם מגיעים אליה מלאי אהבה, סבלנות וסקרנות.

חשוב לכם לדעת שכל מה שאנו אומרים על עצמנו, אמור להשתקף באלוהים שלנו. ואם אני בחורילה אז כך גם אלוהים.

ובבית המדרש של הטוקבקים

בשני מקומות שונים בפרשת השבוע מזכירה התורה (שמות כב, כ): "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּו כי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" וכן (שמות כג, ט): "וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". כאילו ידעה אלוהים שבעיצומם של ימי פרשת 'משפטים' נערכת מדינת העבדים ממצריים לגירוש עבדים ופליטים.

אבל אנחנו לא נותנות לזה לקרות, אנחנו, החברה הישראלית, נאבקות ונאבקים בידיים חשופות ובלב מלא אחריות ואהבה למען הגרים, כי גרים היינו בארץ מצריים.

במוצאי שבת תהיה הפגנה גדולה בירושלים ואנחנו נהיה בה נכון?

https://www.facebook.com/events/182072879191558/

ואני אוסיף ואדבר בעניין הגרים והגרות גם בסרטון.

שבת שלום