רצועת עזה פה, איתנו, כמעט בתוכנו, לפתחנו, ולהרבה מאד זמן. לדורות, עד כמה שניתן לחטוא במלאכת הנבואה. זו בשורת הטור הזה עבורכם, רבותי הקוראים. עם טראמפ או בלעדיו, עם "עסקת המאה"או בלעדיה, רצועת עזה היא נצחית, בכל מצב ובכל התפתחות, בלתי ניתנת לדחיקה מחוץ לשולחן. התנחלנו בתוכה עשרות שנים, יצאנו ממנה לפני יותר מעשור, וראה זה פלא – היא עדיין במקומה, עם שני מיליון תושבים פלסטינים בקרבה, עם ים ממערבה ומצרים בדרומה.

זו הגיאוגרפיה והדמוגרפיה, הראשונה ללא שינוי והשניה תמשיך להתרחב במהלך השנים. על כל אלה צריך להוסיף את הנדבך הפוליטי הפלסטיני, המערים קושי נוסף על המעמסה הכבדה הרובצת לגבולה הדרומי של ישראל; יריבות לאומית עיקשת בין החמא"ס השולט ברצועה לבין הרשות הפלסטינית השולטת ביהודה ושומרון, כאשר מגעי הפיוס האחרונים עלו על שרטון. עגלת הרצועה תקועה עמוק בבוץ, ולא נראה גלגל הצלה באופק.

המצב הפנימי ברצועה אף החריף בתקופה האחרונה ממספר סיבות, אשר עיקריהן:

‏א. שיעור האבטלה עלה ומגיע לכמעט 50 אחוז (60 אחוז בקרב הצעירים).

‏ב. הסנקציות שהפעיל מחמוד עבאס נגד הרצועה עומדות בעינן – קיצוץ במשכורות של אנשי הרשות המתגוררים ברצועה, קיצוץ במימון החשמל והסולר, העלאת מיסים, אספקת תרופות מצמצמת ועוד.

‏ג. העדר תשלום משכורות לעשרות אלפי עובדי ממשלת החמא"ס (במנגנונים האזרחיים והצבאיים).

‏ד. אספקת החשמל לבתים ברחבי הרצועה עומדת על שש שעות בממוצע. ההשלכות לכך ברורות, וקשות עוד יותר בתקופת החורף.

‏ה. תשתית הביוב ממשיכה לקרוס (גם עקב חוסר בחשמל), ועשרות אלפי קוב של מי שופכין זורמים לים העזתי, ומשם עולים צפונה לחופה של אשקלון.

‏ו. המים בברזים אינם ראויים לשתיה ברוב המקומות (מליחים).

‏ז. מעבר רפיח סגור תקופה ממושכת ואין יציאה למצרים, וגם ישראל הפחיתה את מכסת אנשי העסקים והסוחרים היוצאים מהרצועה לישראל דרך מעבר ארז.

‏ח. כמות הסחורות הנכנסות לעזה מישראל דרך מעבר כרם שלום בדרומה של הרצועה פחת משמעותית. מ- 900 משאיות בממוצע ליום לכ-300 משאיות ביום. הסיבה העיקרית לכך נעוצה בירידה בכוח הקניה רצועה. פשוט מאד – כמות המזומנים בידי התושבים הולכת ופוחתת.

‏ט. קיצוץ תקציבה של סוכנות הסיוע אונר"א ע"י ארה"ב משפיע ישירות על היקף תעסוקת עובדי הסוכנות ברצועה.

(Credit: EPA)

בסיכומו של דבר, אם נדרש להגדיר בשורה אחת את תמונת המצב ברצועה, הרי שאוכלוסיה שלמה כלואה ושבויה בידי שלטון דיקטטורי המקריב אותה ואת שגרת חייה על מזבח סדר יומו המדיני-פוליטי-דתי בדמות המאבק המזוין בישראל ושאיפתו להדיח את הרשות הפלסטינית ולהשתלט על הזירה הפלסטינית כולה. משמעות הדברים היא ברורה למדי, עליה אין חולק; רצועת עזה מצויה במשבר אזרחי קשה ביותר והיא על סיפו של משבר הומניטרי, על כל המשתמע מכך, כאשר ניתן לדמיין את התמונות העשויות לצוף בתקשורת המקומית והזרה: בתי חולים בקריסה, ילדים רעבים ברחובות, ביוב זורם ומציף את הרחובות, עלטה מתמשכת, מחלות מתפשטות ועוד.

ע"פ הצדק וההגיון, הכתובת לכך היא ברורה – שלטון החמא"ס העריץ. אולם, וכאן טמונה הבעיה האמיתית, את התסיסה הציבורית והלחץ החברתי עלולה החמא"ס להפנות לעבר ישראל, השכנה מצפון וממזרח, באמצעים ובשיטות המוכרות לנו מהעבר: הסלמה צבאית שתתפתח כדינמיקה של אירועים גזרתיים, בין אם ביוזמה עזתית ובין אם כתגובה ישראלית. חומרתו של המצב ידועה היטב לראשי מערכת הביטחון בישראל, ואלה דופקים לאחרונה על דלתותיה של הממשלה ופורסים את ההשלכות על שולחנה.

ההצעות נעו בין מתן עזרה ראשונה ע"י הקלות אזרחיות (כמו פתיחת המעברים לישראל לצורך ייצוא סחורות מהרצועה, מה שיספק פרנסה למשק העזתי) וסיוע הומניטרי לסוגיו שיסופקו ע"י ישראל או באמצעותה, ועד ייזום פרוייקטים ארוכי טווח שיחלצו את רצועת עזה מהנתיב בו היא נתונה, כמו הקמת אי מלאכותי מול חוף עזה שיהווה נמל ופלטפורמה שתספק תשתיות חיוניות (חשמל, התפלת מים עוד).

התוכניות לשיפור המצב ברצועה ממלאות את מגירות משרד הביטחון, והן אף מחולקות ע"פ מדרגות של יישום ופרמטרים נוספים. ישראל איננה אשמה במצב אליו נקלעה הרצועה, ובוודאי שהאחריות לכך אינה על כתפיה. רצועת עזה יכלה כמובן להיות במצב אחר לחלוטין, אולם למרבה הצער אין בידינו את היכולת להחליף את השלטון הפלסטיני בה. הנקודה המטרידה עוד יותר היא, שבמוקדם או במאוחר, הסיכוי שההסלמה מול הרצועה יגבר, ואז נאלץ להתמודד עם תוצאות קשות הרבה יותר. ייטב אם ישראל תנקוט צעדים למניעת אפשרות כזו ותקדים תרופה למכה, גם ע"י גיוס הקהילה הבין לאומית לטובת משימה מורכבת זו. ועל כך כבר נאמר - ויפה שעה אחת קודם.

סא"ל (מיל.) אלון אביתר

מומחה, פרשן ומרצה לענייני ערבים והמזרח התיכון, לשעבר יועץ למתאם הפעולות בשטחים. 

aloneviatar1@gmail.com- ניתן להזמין הרצאות

050-6234055