ביהמ"ש כפה משמורת משותפת על אם סרבנית

אישה התנגדה לבקשת בן זוגה לשעבר לחלק את הזמנים עם בתם הקטינה, ודרשה מזונות גבוהים. אבל השופטת גליק קבעה שהדבר לא יטיב עם הילדה

עו"ד משה כהןפורסם: 18.02.18 , 22:52

בית המשפט למשפחה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה של אב החי בנפרד מזוגתו לשעבר, והורה על משמורת משותפת עבור בתם הקטינה. האם אמנם התנגדה לבקשת בן זוגה לשעבר ודרשה משמורת מלאה ומזונות גבוהים, אבל השופטת שפרה גליק קיבלה את חוות הדעת של גורמי הרווחה שלפיהם חלוקת הזמנים תטיב עם הילדה.

בני הזוג לא נישאו רשמית אבל קיימו מערכת יחסים זוגית במשך כשמונה שנים שבמהלכן נולדה בתם. בספטמבר 2016 הם נפרדו והאב עזב את הבית ולאחר מכן שהה עם הבת יומיים בשבוע ובכל סוף שבוע. אבל הסידור לא היה מקובל על האם, מה שאילץ את האב להגיש תביעת משמורת שבה טען שחלוקת הזמנים עם הבת הייתה טובה, ומשכך יש להורות על משמורת משותפת.

דיני משפחה

אם שתלה במוחו של בנה שאביו התעלל בו

עו"ד אסף לאור

במסגרת מאבק משמורת דרש האב להעביר את הילד אליו בצו דחוף. השופטת שפרה גליק התרשמה שהאם יצרה אצל בנה תפיסת מציאות מעוותת

ביהמ"ש: אם שתלה במוחו של בנה שאביו התעלל בו

מנגד הגישה האם תביעה למשמורת בלעדית ותביעה למזונות. לטענתה, בן זוגה לשעבר כפה עליה את מסגרת זמני השהייה ויצר מצב של חוסר ודאות בנוגע למועדים שבהם אסף והחזיר את הבת. היא ציינה שבניגוד אליה, האב לא יכול לאסוף את הילדה מבית הספר.

באשר לתביעת המזונות טענה האם שהכנסותיו של האב גבוהות משלה וביקשה לפסוק מזונות גבוהים "מדין צדקה", כדי לשמור על רמת החיים שבה הורגלה בתם לחיות. כמו כן היא ביקשה שהאב ישלם 30% משכר הדירה שהיא משלמת.

השופטת שפרה גליק דנה תחילה בתביעות המשמורת וציינה שגורמי הרווחה המליצו על משמורת משותפת והציעו חלוקת זמני שהות שווה. "אכן משמורת משותפת תיטיב עם הקטינה שתדע כי יש לה שני בתים, שהם יכולים להיות שונים במהותם והתנהלותם", כתבה.

מכאן, היא פנתה לדון בתביעת המזונות. במהלך הדיונים התברר לשופטת שההורים משתייכים לדתות שונות ולכן נקבע שסכום המזונות יחושב על פי החוק לתיקון דיני משפחה. היא הסבירה שהמשמעות היא שהמזונות יחושבו בהתאם ליחס ההכנסות הפנויות של ההורים, תוך התחשבות בחלוקת המשמורת.

השופטת גליק מצאה שלאחר תשלום החשבונות החודשיים עמד היחס בין הסכומים שנותרים בידי הצדדים על 61% לאב לעומת 39% לאם. מאחר שהאם לא יהודייה, היא קבעה שהבת לא זכאית למזונות על פי "דין צדקה" – שנפסקים לפי ההלכה העברית וחלים רק על יהודים.

בנוסף נקבע שהמזונות לא יכללו את רכיב שכר הדירה, מאחר שזמני השהות עם הבת חולקו בין ההורים באופן שווה.

בסופו של דבר העריכה השופטת גליק שהוצאות הבת מסתכמות ב-1,200 שקל בחודש ולכן קבעה שהאב ישלם מדי חודש 61% מהסכום האמור (732 שקל) ויישא בהוצאות רפואיות חריגות בשיעור דומה.