דייט משפחתי שאף ילד לא רוצה לפספס
כל יועץ זוגי ממליץ על דייט שבועי אז למה לא לאמץ את הרעיון לזמן איכות משפחתי ללא מסכים? נירית צוק עם הצעה מעניינת לכבוד יום המשפחה
צלצול הנייד תפס אותי לא מוכנה. הרמתי את ראשי והבטתי במסך עליו הופיע זימון לפגישה. "מה עכשיו?", חשבתי לעצמי, "יש לי פגישה ששכחתי מקיומה?" על המסך ריצדה הכותרת: "הזמנה לדייט". הבטתי במסך בתדהמה, מנסה להיזכר במה לעזאזל מדובר.
בהתחלה הייתי בטוחה כי מדובר בטעות. כבר שנים שלא הייתי בדייטים, בטח לא בכאלו שמישהו שולח אליהם זימון. פתחתי את ההודעה וגיליתי כי מדובר ב"דייט משפחתי". ניסיתי לחשב במהירות תאריכי חגים, ימי צום ושאר אירועים. "פורים ופסח עדיין רחוקים", הרגעתי את עצמי, "אז מה פתאום עכשיו זימון משפחתי?"
לטורים הקודמים:
היום שבו אימא הפסיקה להיות השעון הדובר
הורים יכולים להתנתק מקבוצות ווטסאפ? ניסינו
לקום ב-4 לפנות בוקר ולגלות שהילדה לא בבית
בעוד אני מנסה להבין מה קורה צלצל הנייד שוב. הפעם היה על הקו בעלי . "סחתיין עליך", הוא אמר, "הזמנת לדייט, איזה כיף!". "לא פתחת את ההודעה, אה?", מלמלתי, "אם תפתח אותה תגלה שזה לא אני שהזמנתי", אמרתי ובצד השני השתררה שתיקה. "זה דייט משפחתי", הוספתי מיד במהירות כדי למנוע אי הבנות. "אה", הוא ענה, "אז מי הזמין?" הסתכלתי בהודעה שוב, הפעם בעיון. שם השולח הראה כי מדובר בילדה, בכבודה ובעצמה.
"כן, זה הרעיון שלי", הודתה הילדה בשיחת טלפון, "מאז שאני בצבא אני כבר בקושי פוגשת אתכם. חשבתי שיכול להיות נחמד להיפגש כולנו ביום חמישי בערב לדייט משפחתי. נתלבש יפה, נצא למסעדה או לבית קפה ונהיה ביחד".
בלי מסכים
הרעיון שלה ממש מצא חן בעיני. אני מכירה כל מיני מומחים שמדברים על החשיבות של דייט זוגי. כאלו שטוענים כי למען זוגיות בריאה כדאי לקבוע יום קבוע למפגש, מדי שבוע, ולשריין אותו ביומן מראש. ביום הזה הם ממליצים כי שני בני הזוג יתלבשו יפה, יצאו למקום ניטרלי ויבלו יחד.
הרעיון העומד מאחורי ההמלצה הזאת הוא כי כך יש הזדמנות להתאוורר קצת מהשגרה התובענית, לראות אחד את השני באור שונה, ליהנות ולבלות ביחד. "ואם זה מה שממליצים לגבי זוגיות אז למה לא לעשות את זה גם לגבי המשפחה?", חשבתי. "למה שלא נקבע אחת לשבוע, כל יום חמישי ב-19:00, לדוגמה, לצאת ביחד כל המשפחה ל"דייט משפחתי?"
להפתעתי, הסתבר שההתלהבות שלי מהרעיון לא סחפה את האחרים. בעוד אני הייתי אופטימית, האחים של הילדה ממש לא התלהבו. "למה צריך מסעדה עכשיו?", שניהם שאלו, בעוד המתבגר מסמן לי לא לצעוק כי החברים שלו נמצאים איתו און ליין במסך. ניסיתי להסביר לו בפנטומימה שזה יהיה כיף . עשיתי פרצוף מאושר והנפתי את ידיי באוויר במלוא המרץ, לאות הליכה שמחה ומאושרת למסעדה.
"אימא!", הוא סינן, "מה את עושה? השתגעת?!".
"תסגור ואני אסביר לך", התעקשתי,
הוא הביט בי במבט מיואש ואז עשה את הבלתי יאמן. הוא עצר את המשחק ואמר - "טוב, אני מקשיב". ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי - "אנחנו נמצאים במצב מטורף שבו כל אחד מבני הבית עסוק בשגרה עמוסה. יש לנו הזדמנות לעשות משהו שונה. אפשר להיפגש פעם בשבוע , ביחד, מחוץ לבית, להיות קצת בלי מסכים (הגנבתי מבט למסך), להתלבש יפה וללכת לאכול. למה לא?".
"טוב", המתבגר נאנח, ובדיוק כשהייתי מרוצה שהוא השתכנע, הוא הוסיף: "אני בא רק בתנאי שהולכים למסעדת בשר". יצאתי מחדרו של המתבגר כשאני מתכננת את הצעד הבא: בחירת המסעדה. אבל אז נתקלתי בקושי בלתי צפוי. "אני עדיין לא רוצה לבוא", הכריז הזאטוט, "אין לי מה לעשות שם. אפילו אם תזמינו לי שניצלונים וגלידה אני לא אבוא".
הבטתי בו חצי משועשעת, מבינה שהוא מנסה לשחק אותה "קשה להשגה".
"בסדר", אמרתי לו, "אבל רק שתדע שאנחנו נפגשים ב-19:00 בערב, וזה אומר שעד שנחזור כבר יהיה ממש מאוחר".
"ואני אהיה ער?", הוא גילה עניין, "אז כן, בטח, אני בא!".
לדבר במשך שעה שלמה
בחמישי בערב, יצאנו כולנו למסעדה. היה נחמד לראות את כל בני המשפחה מתארגנים ומתלבשים יפה. הייתה באוויר תחושה חגיגית, כאילו מישהו הזמין אותנו לאיזה אירוע. במסעדה עצמה התעקשתי שכל עוד אנחנו במסעדה הניידים יהיו הפוכים או בתיק, ואף אחד לא יענה או יסמס, והאמת היא שרוב הזמן זה עבד. וכך, ישבנו יחד במשך שעה שלמה ודיברנו.
הזאטוט נזכר פתאום בכל מיני דברים שקרו בבית ספר, בעלי סיפר דברים מהעבודה, המתבגר התגלה כבעל חוש הומור שופע, והחיילת הקשיבה (מאז שהיא בצבא היא לא מספרת לנו כלום!). היה כל כך כיף שהחלטנו להפוך את זה למנהג קבוע. החלטנו שמדי שבוע אנחנו יוצאים למפגש משפחתי.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
מאז עברו כבר מספר חודשים, ואנחנו מקפידים על המנהג החדש שלנו. עצם הידיעה שאנחנו מזמינים מקום מראש נותנת לנו את התחושה שהמפגש הזה הוא משהו קבוע, ללא ביטולים. בנוסף, ההתארגנות, ההתכוננות והלבוש נותנים לנו הרגשה שאנחנו משקיעים במפגש הזה ויוצרים אוירה שונה.
האוירה הזאת יוצרת עמה גם שיחות שונות, כאלו שאינן מתקיימות בשגרה היום יומית הלחוצה, וכך נוצרת תחושה חגיגית וכיפית. אני חייבת להודות שלא תמיד כולם רוצים לבוא, לא תמיד יש כוח אבל ברגע שיוצאים מהבית הכול מסתדר.
קשה לצאת מהשגרה
אין ספק כי במרוץ שאנחנו נמצאים בו מדי יום קשה לנו להתנתק. קשה לנו להתנתק לא רק מהמסכים אלא גם מהאתגרים ומהבעיות בעבודה. קשה לנו להתנתק מהמרוץ של ביצוע המשימות סביב הילדים: הכנת שיעורי הבית, מבחנים, עבודות וחוגים.
כך נוצר מצב שבו אנחנו נמצאים במרוץ, וכל הזמן פעילים, עושים משהו, רצים לקראת הדבר הבא, ויחד עם זאת גם מלאי נקיפות מצפון. לפעמים מרגישים שאנחנו לא מספיקים להשקיע מספיק בילדים, בזוגיות ובעצמנו, ולכן, הגיע הזמן לעשות שינוי.
לקראת יום המשפחה הזה אני מזמינה אתכם לשנות גישה. במקום לרוץ ולקטר פשוט להתחיל לעשות. בואו נפתח יומנים ונחליט שמהיום, בכל יום חמישי ב-19:00 אנחנו יוצאים לדייט משפחתי. יאללה, שלחו זימון. כדאי.
הכותבת היא מייסדת ומנכ"לית פורטל ההורות עשר פלוס ומומחית למחקר תרבות הנוער
משפטים שאנשים אמרו לפני שהקימו משפחה:
לפנייה לכתב/ת 
