התוכנית לשיקום הנחל: עכשיו חסרים רק התנינים
בנחל תנינים - נחל החוף האחרון בישראל שנותר לא מזוהם - התגייסות הקהילה המקומית עזרה להוביל תכנית לשיקום הנחל, שמשלבת את האינטרסים של כולם וגם שומרת על הסביבה. מומחים מספרים איך אפשר להציל את הנחלים שלנו
בט"ו בשבט האחרון התרוצצו כ-1,500 ילדים מחופשים לאורך גדותיו של נחל תנינים, באירוע מרגש שנפתח באמפי שוני בשירה עזה של שיר נחל התנינים (שיר שהפך להמנון הרשמי של נחל תנינים בקרב קהילת בנימינה, המתגוררת בסמוך אליו) והמשיך לקרנבל ססגוני ושמח ליד הנחל.
עוד כתבות ב"זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה":
סקוטלנד נגד מקלות לניקוי אוזניים
את האירוע הזה, המבוסס על שיתוף פעולה של צוות קבוצת "חיים לנחל תנינים" והמועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה, מארגנים מתנדבים מהקהילה שרוצים לשקם את הנחל האהוב ולהחזיר אותו לרשות הקהילה. המאמצים שלהם לא היו לחינם: התוכנית לשיקום נחל תנינים כבר קורמת עור וגידים, והיא מהווה דוגמה מצוינת למה אפשר לעשות כשתושבים, חקלאים, רשויות אזוריות, מוסדות תכנון וגופי ממשל יושבים יחד סביב שולחן דיונים אחד, מקשיבים אלה לאלה ומחפשים את הפתרונות הטובים ביותר עבור כל הצדדים יחד.
"זה התחיל ב-2013", מספרת תמי שלייר, המובילה את קבוצת התושבים. "התחלנו עם חמישה אנשים, ומשם זה תפס תאוצה אדירה: החל בפעילויות קהילתיות, ועד לעבודה מול הגופים המבצעים בפועל. ב-2015 כבר הוקמה ועדת היגוי בהובלת רשות ניקוז ונחלים כרמל והשותפות לקיימות אזורית של רמת הנדיב שמטרתה שיקום הנחל. אחרי כמה שנים שהושקעו במחקר מקיף של הנושא, גובשה תכנית שיקום שאנחנו מקווים שתצליח להחזיר עטרה ליושנה".
הנחל השתנה ללא היכר
תהליך השיקום הזה הוא חלק מגישה חדשה שמשרד החקלאות ופיתוח הכפר מנסה להוביל כעת בישראל יחד עם רשויות הניקוז והנחלים, המשרד להגנת הסביבה, רשות המים, רשות הטבע והגנים ושותפים נוספים בתוך הממשלה ומחוץ לה. ״הרעיון הוא להסתכל על הנחלים על כל מגוון התפקודים שלהם,״ מסביר ערן אטינגר, סמנכ"ל משאבי סביבה במשרד. ״אנחנו מסתכלים על הנחל לא רק כרצועה הצרה בה הוא זורם - אלא על כל אגן ההיקוות כולו (הכולל את כלל האזור הגיאוגרפי של הנחל והסביבה המתקשרת איתו), ושמתייחסת אליו כמכלול ששותפים בו הרבה בעלי עניין שונים - אותם היא דואגת לקחת בחשבון במסגרת הפתרונות שהיא מציעה״.
נחל תנינים - נחל החוף האחרון בישראל שנותר לא מזוהם (על פי דו"ח ניטור מים ונחלים של המשרד להגנת הסביבה (2015), האגן נקי בכללו ממזהמים קבועים), משתרע מאזור רמת מנשה ועד לאזור מעגן מיכאל, שם הוא נשפך לים. הנחל אמנם כבר לא משמש בית לתנינים כבר למעלה ממאה שנה (התנין האחרון שנראה בו ניצוד ב-1912), אך הוא היה עד לפני כמה עשורים נחל שופע עם זרימת מים איתנה כמעט לכל אורך השנה. עם זאת, בעקבות פעולות יזומות שנעשו בו על ידי האדם, כבר שנים רבות שהוא זורם אך ורק בחודשי החורף.
"הנחל הזה היה שונה לגמרי ממה שאנחנו רואים היום", אומר אורי מורן, שמשמש כיועץ האקו-הידרולוגי של פרויקט השיקום של נחל תנינים. ״עד 1957 הנחל הזה זרם זרימה איתנה - כל השנה, ואז עין שוני פשוט יבש. הסיבה לכך הייתה משטר השאיבה מהאקוויפרים. המים הלכו להשקיה חקלאית על חשבון המים לנחל. ב-1967, הוקם סכר שעצר את המים באזור אביאל והטה אותם לטובת חלחול לאקוויפר החוף. התוצאה היתה שבמורד הסכר נפסקה הזרימה. צעד נוסף היה יישור הפיתולים של הנחל. זה נעשה במטרה להרוויח שטח חקלאי - לרכז את זרימת הנחל מכמה ערוצים לערוץ אחד מרכזי".
״הפעולות האלו שינו את אופי הנחל והפכו אותו לבעל מאפיינים דומים יותר לתעלת ניקוז״, אומר מורן. ״השינוי במשטר ההידרולוגי גרם לשינויים משמעותיים במערכת: מינים שצריכים את התווך המיימי כסביבת גידול, לא יכולים להתקיים בנחל. מינים של דגים שהיו נפוצים בו בעבר מהים ועד עין עמיקם כבר לא יכלו לחיות שם, כיוון שהנחל מתייבש בקיץ. כך גם במקרה של מינים שונים של צמחים חובבי מים. הנחל השתנה ופיתח מאפיינים של נחל אכזב. המוטיבציה שלנו בשיקום הנחל היא ליצור שוב מערכת אקולוגית מתפקדת היטב ועשירה במגוון ביולוגי של מינים חובבי מים״.
ניהול אגני אינטגרטיבי
הטיפול בנחלים בישראל הוא עסק מורכב במיוחד. מפאת גודלה של המדינה שלנו וצפיפותה, כל הנחלים שלנו מוקפים בלא מעט יישובים ובשדות חקלאיים ומשמשים לצרכים רבים - החל מתיירות ועד להשקיה. הצרכים האלה נמצאים פעמים רבות בקונפליקט. כך, למשל כאשר גשמים עזים ומרוכזים בחורף גורמים לנחל לעלות על גדותיו ולהציף שדות חקלאיים.
השבוע יזם האגף לשימור וניקוז קרקע במשרד החקלאות מפגש בעלי עניין בנושא ניהול אגני אינטגרטיבי, שאותו מרכזת ד״ר ג'ניה גוטמן מהאגף, לצדו של אטינגר. במפגש יקחו חלק משרד החקלאות ופיתוח הכפר, רשות המים, מינהל התכנון, פורום רשויות ניקוז ונחלים בישראל, המשרד להגנת הסביבה, רשות נחל ירקון, רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, המרכז למועצות אזוריות, אנשי אקדמיה ועוד רבים.
המטרה העיקרית היא לאפשר הידברות בין כלל הגורמים ובעלי העניין השונים בתחום. ״אנחנו רואים צורך הולך וגובר לתת מענה טוב יותר לבעיית השיטפונות, שהולכת ומתגברת וצפויה להחמיר עוד בשנים הקרובות - גם בגלל ההקצנה במזג האוויר, וגם בגלל הבינוי והפיתוח המתרחבים, שמקטינים מאוד את השטח בו המים יכולים לחלחל אל הקרקע״, מסביר אטינגר. ״אבל לצד זה, יש עוד הרבה היבטים שצריכים להתחשב בהם כשניגשים לטפל בנחל, והרעיון הוא להסתכל על כל הדברים האלה יחד כמכלול, ולא להפריד ביניהם - כדי להצליח לתת מענה לבעיות האלה לטווח הארוך".
לנקז את הנחלים ולייבש את הביצות
בתכנון תכנית השיקום של נחל תנינים הפנימו היטב את הרעיון הזה, והתכנית אכן מסתכלת על הדברים בצורה רחבה יותר. ״"הבנו שאין טעם לטפל בזרימות מסיביות של הנחל שגורמות לשיטפונות, אלא צריך לטפל בכך שמחזור המים יהיה כמה שיותר קרוב למחזור הטבעי", אומר מורן. "לתעלת הנחל יש באופן טבעי כושר הולכה מסוים, וברגע שמגיע שיטפון והנחל עולה על גדותיו הוא מציף את השטחים שקרובים לנחל. ההצפות מאפשרות השהייה של הזרימות וממתנות אותן, מה שמאפשר הגעה של המים האלה בחזרה לאקוויפר, כחלק ממחזור המים. זה מועיל בסוף גם לחקלאים, כי מים שחוזרים לאקוויפר יכולים לשמש אחר כך להשקיית השדות״.
לדברי מורן, בעבר ניסוי להסדיר את זרימת הנחל, באמצעות חיפוי הקרקע בבטון או הזרמת המים באמצעות צינורות ישירות לים כדי למנוע הצפות ולהימנע מהיווצרות ביצות והתפשטות מלריה, אבל הטיית הנחל פתרה בעיה אחת, אך יצרה בעיה אחרת של שיבוש המשטר התקין של מחזור המים בנחל.
״הפעולות האלה גרמו לנזקים״, מסכם מורן. ״מרחב הנחל איבד מהערכים האקולוגיים שלו, שתורמים גם לחקלאות וגם לסביבה האנושית. במקום זה, קיבלנו נחלים שהם בעצם ערוצי ניקוז. המטרה של תכנית השיקום היא להשיב לנחל את מנגנוני הוויסות הטבעיים שלו ולדאוג לכך שהמים בנחל יחזרו לזרום״.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
לפנייה לכתב/ת 
