אחרי השיקום משבץ: האהבה החדשה -ישנה של איל פלד

כתבת וידיאו: גיל קורוטקי, צילום: אלי דסה, עריכה: בן שכטר

גם בחייו הקודמים, כאיש רב־פעלים וטיולים, איל פלד לא האמין בניסים. "ככה אני", הוא אומר מבלי להתנצל, "לא מאמין". בגיל 48 וחצי, כשלקה בשבץ מוחי חמור שהותיר אותו משותק בפלג גופו הימני ושלל ממנו את היכולת לדבר ולתקשר, הוא יצא למסע המאתגר ביותר שחווה מעודו בידיעה שרק עבודה קשה תסייע לו להתקדם. לא תפילות, לא קמעות ואפילו לא ציפייה לנס.

אבל עכשיו, עשר שנים אחרי שנאלץ לפתוח דף חדש בחייו, הוא מאושר. "אני מאוהב", הוא מכריז. כל הברה עדיין עולה לו במאמץ, אך עיניו יורות ברקים ירוקים. "סוף־סוף אהבה. אהבה אמיתית".

איל פלד וטרי מרשל. מאוהבים(צילום: יובל חן)

אמו, ציונה, לעולם לא תשכח את הבוקר ההוא, 9 באפריל 2008. היא ישבה בביתה, בהרצליה, ליד הפסנתר ותירגלה את סונטת "הסערה" של בטהובן. בתנור נצלה עוף בירקות שהכינה לבנה לארוחת הצהריים. התמונה הפסטורלית נקטעה באחת כשלחדר נכנס בעלה, עוזי פלד, וסיפר על שיחת הטלפון מד"ר עופר מרין מבית החולים שערי צדק, חבר ילדות של בנם, שאמר לו: "איל מרגיש לא טוב. הביאו אותי אליי באמבולנס. מציע שתבואו לירושלים". באותו היום היא החלה לכתוב יומן.

תיכננת שביום מן הימים הוא יבשיל לספר?

"מה פתאום? ביומן תיעדתי מה קרה בכל יום ובכל שעה. בעברי הייתי חוקרת דעת קהל, הייתי המינה צמח הראשונה, והיומן היה בשבילי אמצעי לניהול התהליך. רציתי להיות בטוחה שאם איל יגיע לרופא או למטפל חדש שיציגו שאלות, אוכל לספק את כל המידע. רק בשלב הרבה יותר מתקדם, כשהחברות הטובות שלי שאלו למה אני לא כותבת ספר על השיקום, עניתי להן, 'את הספר הזה יכתוב איל'. וכך היה".

על השולחן מונח הבייבי הטרי – "מסע אל עולמי" (הוצאת ידיעות ספרים). רק שמו של איל פלד מופיע עליו כמחבר.

איך אדם שסובל מאפזיה – סוג של שיתוק בכושר המילולי ופגיעה ביכולת לדבר, לכתוב ולקרוא – כותב ספר?

"או־הו!" הוא מריע. "עבודה!"

"איל היה כל כך פגוע", אמו מבליעה אנחה. "זה לא רק שהוא לא יכול היה למצוא מילים, הוא גם לא היה יכול להבחין בין צלילים. כשמישהו אמר, 'כוחות ההצלה', הוא שמע, 'טוטות המעלה'. כשביקשו ממנו לכתוב את שמו, הוא צייר שלושה ריבועים לשם הפרטי ושלושה ריבועים לשם המשפחה. אבל שני הוריי היו מורים בדור שבו התלמידים החלשים הוזמנו בשעות אחר הצהריים לבית המורים, ושם, מתחת לעץ האזדרכת, נסגרו הפערים. אז סמכתי על הנחישות של איל, וגם קצת על שלי. קניתי מחברות ועפרונות והתחלנו ללמוד מההתחלה".

"אמא שלי תותחית", פלד אומר.

את לימדת אותו לומר "תותחית"?

"לא. אני צריכה לתת קומפלימנט לעצמי? איל מפתיע אותנו במילים שאין לנו מושג איך הן הגיעו ללשון שלו. פעם, אאוט אוף דה בלו, הוא אמר 'אימפרוביזציה'. אני יכולה להישבע שבעשר השנים האחרונות הוא לא שמע את המילה הזו מאף אדם. אבל ככה זה, גדולי הרופאים לא מסוגלים לפענח את התהליכים שמתרחשים במוח".

הכתבה  המלאה מפרסמת במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות"