גבר שאשתו עברה כריתת מוח קיבל היתר לאישה שנייה

בעקבות מחלה קשה הפסיקה האישה לתפקד ולתקשר עם הסביבה. בית הדין הרבני קיבל את בקשת הבעל לחרוג מהאיסור של חרם דרבנו גרשום

עו"ד ליאורה אוחנהפורסם: 20.02.18 , 07:27

בית הדין הרבני באשקלון קיבל לאחרונה בקשה של גבר שאשתו שנמצאת במצב הכרתי מינימלי עקב כריתת חלק ממוחה, והתיר לו לשאת אישה שנייה. הדיינים קבעו שבמצבים כאלה מתירה ההלכה לחרוג מהאיסור שקבע חרם דרבנו גרשום.

בני הזוג, מקהילת בני המנשה, התגיירו לפני כ-10 שנים והביאו לעולם שני ילדים. לפני כארבע שנים עברה האישה ניתוחי ראש קשים עקב גידולים סרטניים והוסר חלק משמעותי ממוחה. מאז הניתוחים היא לא מתקשרת, איבדה את זיכרונה ומתפקדת באופן מינימלית.

דיני משפחה

מסורב גט קיבל היתר להינשא לאישה נוספת

עו"ד אביגיל שיינין

למרות יחסים מעורערים בין בני הזוג, סירבה האישה להתגרש באופן רשמי. הדיינים התרשמו שהיא מונעת מנקמה, ואפשרו לבעל להתחתן שוב

מסורב גט קיבל היתר להינשא לאישה נוספת

הבעל פנה בית הדין וסיפר שהוא חי בבדידות ושהוא זקוק לחיי משפחה רגילים כדי לגדל את ילדיהם הקטנים. לדבריו, אמו היא המטפלת העיקרית בה בהתאם למנהג קהילת בני המנשה שלפיו עם הנישואים מצטרפת האישה למשפחת הבעל והם אחראים עליה. הוא ביקש שאשתו תמשיך לגור בבית ששייך למשפחתו, תהיה בקשר עם ילדיהם והוא יישא אישה נוספת.

עורך הדין שייצג את האישה עמד גם הוא על מצבה הקשה ועל כך שלא ניתן ליצור עמה קשר של ממש והסכים למתן ההיתר במקביל להסדר שיבטיח את טובתה.

הדיינים הרב ישי בוכריס, הרב שמעון לביא והרב דניאל כ"ץ פסקו שהאישה הופיעה בפניהם והם התרשמו באופן בלתי אמצעי שלא ניתן לנהל עמה שיחה. לדבריהם, היא לא זוכרת שמות, לא מסוגלת לומר דבר וכמעט שאינה עונה תשובות לשאלות מלבד "כן" ו"לא". הם הוסיפו שקשה לדעת בוודאות אם היא מבינה את הדברים.

צוין שאחד המקורות המרכזיים לאיסור לשאת אישה שנייה הוא חרם דרבנו גרשום. לדברי הדיינים, על פי רוב הפוסקים ישנם מקרים יוצאים מהכלל שבהם האישה לא "בת גירושין" (לא כשירה להביע הסכמה או סירוב להתגרש), כמו למשל "אישה שנשתטית". במקרים אלה יש להקל ולהתיר לבעל לשאת אחרת.

הדיינים הוסיפו כי ב"אישה שנשתטית" הכוונה למי שלא מסוגלת לתפקד. שיקול הדעת בעניין זה מסור במלואו לבית הדין, שיכול לקבוע אם יש לבעל אפשרות להמשיך ולחיות איתה או לא, ללא צורך באבחנה רפואית שתקבע את סיכויי ההחלמה.

הם הדגישו את התקופה הארוכה שחלפה מאז פרוץ המחלה וציינו שלפי רבים מהפוסקים יש צורך בתקופה של שנה או שנתיים לצורך אימות מצבה של האישה, ובמקרה זה חלפו כבר ארבע שנים.

מקור נוסף לאיסור לדבריהם הוא מנהג מחייב. הדיינים ציינו שלפי מנהג קהילת ספרד, במקרים שבהם יש "עילה של ממש" לשאת אישה שניה - לא נהגו לאסור זאת. נקבע שלצורך ההיתר על הבעל לשלם לאישה פי שלושה מסכום הכתובה (18 אלף שקל) אם זו תידרש בעתיד, והעבירו את ההחלטה לאישור נשיא בית הדין הגדול.