ביקורת סרט - "חדר בריחה": 81 דקות מיותרות
כשהמחמאה הכי טובה לסרט היא אורכו הקצר, יש בעיה. אבל אם במקרה חשקה נפשכם לצפות בחבורה שמנסה לפתור חידות משעממות לכו ל"חדר בריחה", סרט אימה מגוחך שלא ברור כיצד מצא את דרכו לאקרנים בארצנו
בכל שנה יוצאים שניים-שלושה סרטי אימה קטנים שמתגלים כחוויית צפייה מענגת ומצמררת. למרבה הצער, ברוב המקרים הם לא מגיעים להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע בישראל. כך היה במקרה של "באבאדוק" (2014) של ג'ניפר קנט, "המכשפה" (2016) של רוברט איגרס, וסרט האימה הצרפתי Raw (2016) של ג'וליה דוקורנו. ואם כבר אפשר גם להניח, בצפייה לאכזבה עתידית, ש- Hereditary(2017) של ארי אסטר שזכה לביקורות מהללות בפסטיבל סאנדנס האחרון לא יזכה להקרנה מסחרית בישראל.
במשך שנים רבות ז'אנר האימה היה מקופח עד לא קיים מבחינת מפיצי הסרטים. ללא ספק משהו השתנה בשנים האחרונות, אבל להביא יותר סרטים בינוניים וגרועים אינו פתרון מספק. "חדר בריחה" (Escape Room), הפקה דלת תקציב וכישרון שבארה"ב לא זכתה להקרנות מסחריות, בוודאי לא ראויה לגורל שונה גם בישראל.
ב-2017 יצאו שני סרטים תחת השם "חדר הבריחה" (Escape Room). ובכן, מתברר שהאמירה האמריקנית שאפשר לתרגמה ל"מוחות כבירים חושבים בדרך דומה" עובדת לשני הכיוונים. עם הצמיחה המהירה של אופנת חדרי הבריחה ניתן היה לצפות שכמה יוצרי אימה עצלים במיוחד יצליחו למכור את הקונספט כבסיס לסרט אימה. במיוחד במאים עם חלום לרשת את סדרת "המסור" המתבססת על סיטואציית אימה קלסטרופובית, עם שלל מניפולציות ומלכודות סאדיסטיות. לפי התוצאות של שני הסרטים הראשונים יש סיכוי קלוש שזה יתפוס.
מה שלא מוקרן כרגע בישראל הוא "חדר בריחה" – סרט הבכורה של במאי בשם פיטר דיוקס (Peter Dukes). עלילתו עוסקת בארבעה חברים שמוצאים עצמם כלואים בחדר בריחה עם קופסה שבה מתגוררת ישות דמונית. במהלך הסרט הוא הורג שלושה מהם. זה הרבה יותר גרוע ממה שזה נשמע מכיוון שבפועל זה נראה כמו הפקה של מתנ"ס המתחזה לסרט. זה כל כך ירוד עד שיש סיכוי לא רע שיימצא מפיץ ישראלי שיחליט להביא גם אותו להקרנות מסחריות.
גם "חדר בריחה" השני, סרט הבכורה של ויל וורניק (Will Wernick), לא הופץ בארה"ב בהקרנות מסחריות, ובמקום זאת יצא לשוק הביתי באוקטובר 2017. גם כאן התקציב נמוך, אבל לפחות לא מגיע מקופת חיסכון בצורת חזיר שהמפיק שבר בפטיש. הרקע של השחקנים הוא בסדרות טלוויזיה בינוניות ויכולתם המוגבלת ניכרת. וורניק, באופן מאוד יחסי, קצת יותר מוכשר מדיוקס. ל"חדר בריחה" שלו יש עוד יתרון חשוב: הוא קצר ב-5 דקות (81 דקות לעומת 86).
הפרולוג מציג אדם הכלוא בחדר בריחה בניסיון נואש נגד השעון לפתור סוג של חידה. הוא לא מצליח ומשלם בחייו. הדמות לא תחזור בהמשך הסרט. כל מטרת הפתיחה הזו היא ליידע את הצופים שלמשחק בו ישתתפו גיבורי הסרט יש פוטנציאל קטלני. הבחירה ליידע את הצופים עוד לפני המפגש עם הדמויות הראשיות פוגעת ביכולת של הסרט לזעזע ברגע המעבר למחוזות האימה. מצד שני, אין ברירה מכיוון שהתסריט הקלוש של וורניק ו-נואה דורסי מבצע את המעבר המובהק לאימה רק לאחר כשני שליש מהסרט. אם לא היו מיידעים אותנו על כך כבר בתחילת הסרט יש סיכוי שחלק לא מבוטל מהקהל לא היה טורח להישאר. ומה קורה עד שהאימה תתחיל? עד אז אנחנו בעיקר רואים דמויות לא מעניינות מנסות לפתור את החידות בחדר הבריחה. זה מעניין בערך כמו להסתכל על מישהו אחר מנסה לפתור חידות לא מעניינות.
התחלת הסרט מפגישה את ששת הגיבורים במסעדה מפוארת בלוס אנג'לס בחגיגת יום ההולדת ה-30 של טיילר (אוון וויליאמס). זוגתו כריסטין (אליזבת האוור) ארגנה את האירוע, וגם את מתנת יום ההולדת שאותה טיילר ושאר הנוכחים אמורים לחלוק. בנסיעה, לפני הגעתם לארוחה, טיילר מאותת כי הוא בשל לשלב הבא ביחסיהם (קרי – צאצאים) ומתגובתה המופתעת של כריסטין אנו מבינים כי זהו שינוי דעה בנושא שלגביו הם היו חלוקים. הפרטים האישיים יכולים להיות בסיס לדינמיקות שיתפתחו במשברים שעוד יהיו לדמויות בסרט, אך התסריט אינו יודע כיצד להשתמש בכך בהמשך.
מסביב לשולחן במסיבת יום ההולדת נמצאים גם טאבי (קלי דיסון) אחותו הקטנה הבלונדינית והלא מבריקה של טיילר והחבר שלה קונראד (ג'ון לררדי) שגם הוא נאה אבל לא חכם גדול. יש גם זוג נשוי הכולל את נטאשה (אנאבל סטפנסון) ואת בעלה אנדרסון (דן ג. ג'ונסון). הנישואים של נטאשה ואנדרסון אינם במצב מזהיר - חוסר סבלנות, עקיצות הדדיות, ובעיקר האופן הבוטה בו נטאשה רומזת לחתן השמחה טיילר שהיא לגמרי בעניין שלו.
זו נקודת המוצא המובילה את הדמויות לחדר הבריחה. כמובן שאסור לגלות יותר מדי על מה שקורה מהרגע שבו הם נכנסים לחדר - אבל כדאי מאוד לסמוך על דעתו של המבקר שהציץ והשתעמם - לא קורה שם יותר מדי. הרישול התסריטאי ניכר באופן בו דברים מתקיימים בסרט מבלי שנעשה בהם שימוש - ואפילו לא כדי לשתול רמזים להטעיית הצופים. כך יש בסצנת הפתיחה חברה נוספת מסביב לשולחן, שלא עושה יותר מדי ונפרדת משאר הזוגות עד סוף הסרט. אז למה היא שם מלכתחילה? כך בחדר הבריחה רצף החידות לא מתחבר לדבר מה מעניין, הדמויות לא עוברות שינוי בעל ערך, וכמה מהצעצועים נמצאים שם מבלי שיש להם תפקיד דרמטי או סמלי ראוי לציון. מיותר לציין שמתח, חרדה או אימה משמעותיים נמצאים הרחק מעבר להישג ידם של יוצרי הסרט. אומנם לא מדובר בסרט ארוך, אבל אלו 81 דקות מיותרות.
