שיעור בהצלחה: מהכיתה לשטיח האדום

בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים

בבית קפה במתחם הבילוי "סינמה סיטי" בראשון־לציון יושבים המורה מתן יאיר, במאי הסרט "פיגומים", והתלמיד שלו בדימוס - אשר לקס, כוכב "פיגומים", ומתקשים להתאושש מאחת ההצלחות המפתיעות, המשמחות והבלתי צפויות של הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות.

גם ליאיר המופנם וגם ללקס המוחצן השלכות ההצלחה, הביקורות הנלהבות, התהילה והפרסום שהתרגשו עליהם לא קלים, וניכר שהם נבוכים ממנה ולא חשים איתה בנוח. השניים חזרו מהשטיחים האדומים ומהבכורות הנוצצות אל העיסוקים החוץ־קולנועיים שלהם - יאיר מלמד היסטוריה וספרות בתיכון "היובל" בהרצליה, ולקס בן ה־23, במקום להתרוצץ בהשקות ובאירועים, שב לטפס על הפיגומים של העסק המשפחתי, ואפילו החליט לקחת פסק זמן מחשבון האינסטגרם שלו. "לא הרשיתי לעצמי להיכנס לאשליות לגבי מה שיקרה לי בעקבות 'פיגומים', וכך לא הייתה לי בעיה לחזור לפיגומים בחיים האמיתיים", מתעקש לקס. "חיי לא השתנו מהקצה אל הקצה. נכון, מזהים אותי ברחוב ומבקשים לעשות איתי סלפי. אני מדבר ומצטלם עם כל מי שמבקש, זה אנושי".

מתן יאיר ואשר לקס(צילום: קובי קואנקס)

אחרי סבב פסטיבלים מרשים בעולם, מקאן ועד טורונטו, מירושלים ועד ציריך, למעלה מ־170 אלף איש כבר צפו בישראל בסרט האנושי והמרגש הזה על קשר מיוחד שנרקם בין מורה לספרות (עמי סמולרצ'יק) לבין תלמיד פרוע עם הפרעות קשב ולמידה (לקס), שעובד על פיגומים. הסרט רץ כבר מנובמבר, ולא נראה שהוא יירד בקרוב מהמסכים.

בימים אלה השניים מתרוצצים ביחד ולחוד ברחבי הארץ, נפגשים עם תלמידים ומורים ומספרים איך "פיגומים" נולד. לפגישתנו יאיר מגיע מהרצאה בחיפה, בעוד לקס מתייצב היישר מעבודתו על פיגומים בווילה בהרצליה פיתוח. "כן, גם לווילות צריך פיגומים", אומר לקס. "הגעתי בתחום הזה לרמה הכי גבוהה — להיות על הרצפה, כלומר להיות בעל הבית, בעוד הפועלים מטפסים".

אתם יכולים להסביר את ההצלחה המדהימה של הסרט?

"השפה, הדמויות, האנרגיה, סיפור טוב וסוחף שמושך אותך פנימה. כל אחד מאיתנו היה תלמיד בבית ספר ולכל אחד מאיתנו היה מורה, וזה מה שחיבר את הצופים אל הסרט. אני לא מופתע מההצלחה. כשכתבתי את התסריט הרגשתי שהרבה אנשים יתחברו לסיפור ושהסרט יצליח. אבל כל דבר שעשיתי עד עכשיו, למשל הספר 'חדר משלו', חשבתי שיצליח, וזה לא קרה. את הספר קנו רק אלף איש".

לקס: "אני לא חשבתי שהסרט יצליח ברמה הזאת. ברור שזה הפתיע אותי. מי היה מאמין שנגיע לקאן או להקרנה בבית הנשיא".

איזה סוג של תגובות קיבלת מהצופים? 

יאיר: "שהסרט הוא אחר, שהוא שונה מהדברים הרגילים שנעשים בישראל".

איך התלמידים קיבלו אותך אחרי גל הפרסום של "פיגומים"? 

"כשהסרט עמד לצאת אמרתי להם: 'מי שיביא כרטיס, אני אעלה לו את הציון בהגשה לבגרות', צוחק יאיר. "דיברתי איתם פה ושם על הנושא, לא יותר מדי. בחדר המורים מאוד פירגנו לי. לא שמתי לב אם היו גילויי קנאה". 

ההצלחה של "פיגומים" חבה חלק נכבד ממנה לקסם, לנוכחות ולכריזמה של לקס, שמעולם לא שיחק והצליח לזכות בפרס השחקן בפסטיבל ירושלים ולהיות מועמד לפרס אופיר. הצופים פשוט מתאהבים באישיות ובכנות המחוספסת שלו, וגם הקשוחים במבקרים נמסו והרעיפו סופרלטיבים. "כבר בצילומים ראיתי שכל אנשי הצוות על הסט מתאהב בו לאט־לאט", מספר יאיר. "באחד הימים עשינו הרמת כוסית, ואמרתי לאנשי הצוות: 'מה שקרה לכם אמור לקרות לצופים בקולנוע, והם יתאהבו באשר ובסיפור, ואנחנו על הדרך הנכונה".

לקס: "זאת תחושה מוזרה שאנשים אומרים לי שהם התאהבו בי, אבל זה לא מביך אותי. אני זורם עם זה. הכנתי את עצמי לפני ש'פיגומים' יצא למה שצפוי לי".

יאיר (40), שלמד תסריטאות ב"סם שפיגל" בירושלים ותואר שני בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל־אביב, ביסס באופן חלקי את הדמות של המורה בסרט על חייו ואישיותו ("98 אחוזים של דמות המורה בסרט זה אני"), הכיר את לקס לפני שש שנים בתיכון היובל בהרצליה. "אשר למד בכיתה י' ועמד לגשת לבגרות בהיסטוריה. הוא למד בכיתת אתגר, בה התלמידים ניגשים לבגרות רגילה, בלי הרחבה מסוימת במקצוע כלשהו".

לקס: "הגעתי לכיתה הזאת בגלל ההתנהגות בחטיבת הביניים, ובגלל מי שאני. אני היפראקטיבי. לקחתי ריטלין מכיתה ה'. היום ברוך השם אני לא לוקח".

יאיר: "שמעתי רכילויות בחדר המורים על ילד בעייתי בשם אשר. ואז כשבאתי לבחון אותו בהיסטוריה שמעתי שהוא לא עבר את הבגרות בלשון. ידעתי שאם הוא לא יעבור גם את ההיסטוריה הסיפור שלו עם בית הספר נגמר פחות או יותר. רציתי שהוא יעבור ויצליח, ובסופו של דבר הוא אכן עבר את הבחינה וזה נתן לו מוטיבציה וכוח להמשיך. התחלתי ללמד אותו גם ספרות, והיה קשה לו לשבת בכיתה מרוכז ולהתמודד עם יצירות כמו 'אנטיגונה' ו'התפסן בשדה השיפון'".

(צילום: רפי דלויה)

יאיר מתוודה שהוא התקנא בתלמידו. "קינאתי באשר, בגלל שאני חושב על כל דבר עשר פעמים, ואני אדם שקט והכל בפנים אצלי, ואילו אצל אשר הכל יוצא החוצה, הוא לא שומר דבר בפנים. הייתי מתוסכל אז, רציתי לכתוב ולעשות סרטים, אבל אני מלמד המון שעות ומשקיע בזה אנרגיה, והיה לי כעס על בית הספר ועל כל העולם, ולא הצלחתי לבטא כמו אשר את הכעסים שלי. אשר ידע לבטא את הכעסים שלו, וגם אני רציתי. הסתכלתי עליו וראיתי שיש לו נוכחות חזקה, זעם, אנרגיות ואגרסיביות, ועם עין הבמאי שלי קלטתי שהוא יכול להיות דמות בסרט. אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות עם זה משהו".

לקס: "נוצרה בינינו חברות, אבל תמיד היה בינינו דיסטנס של מורה ותלמיד. נכון שלא עשית לי הנחות ביחס לתלמידים האחרים?".

יאיר: "לא עשיתי לך הנחות. פעם אחת, כשהפרעת בכיתה, אמרתי לך 'צא החוצה', ואז עמדת בדלת, ואמרתי: 'הלוואי שתקבל 54 בבגרות ותחסר לך נקודה אחת לעבור', ואז הסתכלת עליי ואמרת: 'למה?'. ואז עצרתי ואמרתי, 'סתם בצחוק'. לפעמים יכולת להטריף אותי".

לקס: "מתן לא מספר שקרים. היום אני בן אדם אחר. התבגרתי. אני הרבה יותר מתון וחושב לפני שאני מגיב. אני אמנם עדיין חמום מוח, אבל למדתי לשים מחסומים, הרבה בזכות מתן. הוא היה מורה שמאוד אהבנו, בגלל שהוא דיבר איתנו בגובה העיניים ושיתף אותנו איך הוא הכיר את אשתו, וסיפר לנו שהוא הולך להיות אבא.

"הדבר שהכי קנה אותנו שמתן בא לגמר הכדורגל בבית הספר, למרות שהיה זה היום החופשי שלו. הוא עשה דברים שאתה לא רואה אצל כל מורה. היה לו קשר טוב עם כל התלמידים, וכשמישהו היה צריך תגבור מתן היה בא שעה קודם".

אחרי שלקס סיים את הלימודים ושירת כמאבטח מתקנים בבסיס קציעות, הוא נשאר בקשר עם מורו הנערץ, שהחל לכתוב את התסריט של "פיגומים". יחד עם זאת, יאיר לא ביסס לגמרי את הדמות של התלמיד על זאת של לקס. יאיר מגלה שהוא רצה שהדמות של אשר, גיבור סרטו, תהיה חזקה וסוחפת, כמו טראוויס, הדמות הבלתי נשכחת שיצר רוברט דה נירו ב"נהג מונית". "זה בדיוק מה שכיוונתי אליו. 'נהג מונית' מאוד השפיע עליי ושאבתי השראה מאיך שהגיבור מתבטא. הושפעתי גם מ־'16 מתוק' של קן לואץ' והראיתי אותו לאשר לפני הצילומים".

גם הצופים בקאן, שם "פיגומים" הוצג, נשבו בקסמי הסרט. "לטוס לפסטיבל גדול כמו קאן עם הסרט היה חוויה אדירה", מעיד לקס. "לא הייתי כל כך מודע לעוצמה ולזוהר של קאן, ופתאום להיות שם ולראות הכל בעיניים זה היה נהדר. לכבוד הנסיעה קניתי טוקסידו, אבל לפחות במסגרת בה הוצגנו לא היה צריך פפיון".

יאיר: "קאן זה עולם של ביזנס רציני, ואתה עובר מאירוע לאירוע, וכל הזמן קבלות פנים, וזה כרוך בהרבה דיבורים. יותר נהניתי מהמפגש עם הקהל, שהתרגש וצחק".

לקס ויאיר לא נחים על זרי הדפנה. יאיר עומד לקדם את צאת "פיגומים" בבתי הקולנוע בצרפת בחודש הבא, ואילו בקיץ יתפרסם ספר חדש פרי עטו בהוצאת "ידיעות ספרים", בה אחת הדמויות מסתמכת על זאת של לקס. יאיר גם שוקד על תסריט שבו יככב לקס. "זה לא פיגומים 2", הוא חושף. "אשר צריך להרחיב את הגבולות שלו. זה יהיה סרט על גבריות שנמצאת במצוקה וצריכה למצוא את הדרך איך להתמודד עם משפחה והורות".

לקס, במקביל לעבודת הפיגומים, מתחבט איך לפתח את קריירת המשחק שלו. "אני רוצה לעשות סרטים, לא להיות כוכב קולנוע. הפרויקט הבא הוא מה שיקבע האם אני יכול לעשות תפקידים נוספים ולא לשחק רק את עצמי".

יש לך כבר סוכנת? 

"כן, זוהר יעקובסון. האמת, עצרתי את ההצעות והאודישנים בגלל שאני עדיין בתוך המפגשים סביב 'פיגומים', מתקדם בעבודת הפיגומים ורוצה להיות קבלן פיגומים, וגם מחכה לפרויקט הבא של מתן. אני כמעט לא רואה סרטים. אני אוהב יותר כדורגל. אני אוהד של מכבי תל־אביב. אני מנוי לשער 11 הרבה שנים. אחרי 'פיגומים' מתייחסים אליי רגיל, לפעמים מזהים אותי. את החבורה הקבועה שלי משער 11 הבאתי לפרמיירה. אני עד היום אוכל את עצמי על זה שבתחילת 'פיגומים' אני צועק: 'יאללה הפועל'".

אם יאיר היה משתתף בפרויקט "המורה של המדינה", קרוב לוודאי שהוא היה מטפס לשלבים מתקדמים ואולי אפילו זוכה. "כן, שמעתי על הפרויקט, אני יודע שהוא מתקיים מדי שנה. זה נחמד שמדברים על עבודת המורים, ושנושא ההוראה ומעמד המורים עולה לדיון. זה נהדר שדנים בסוגיה מה זה מורה טוב, וכל אחד נזכר במורה שלו, ויש כאלה שמציעים לתחרות את המורים שלהם".

גם לך היו מורים לחיים? 

"למדתי בתיכון 'הראשונים' בהרצליה והיו לי שלושה מורים, שלכל אחד מהם הייתה נוכחות בחיי – אלה שנים בהן גדלתי בלי אבא, שעזב את הבית ונעלם כשהייתי בן 12 (כעבור שנים חזר האב לחייו של יאיר והוא אף השתתף ב'פיגומים' בתפקיד אורח — א"ק), והם היו תחליפי אב: המורה לספרות אורי זילכה שמאוד אהבתי את השיעורים שלו, המורה לתנ"ך יהודה כחלון שהיה נכנס לשיעור בלי מחברת ובלי ספר וידע את התנ"ך בעל־פה, והכל היה אצלו מדויק ותמיד סיפר סיפורים יפים, והמורה להיסטוריה אייל מזרחי, שהיה לו ידע נרחב בספרות ובהיסטוריה. מאוד אהבתי את השיעורים איתם.

"מורה צריך סקרנות לגבי החומר שהוא מלמד. כך הוא ילמד מתוך עניין, כאילו שהוא מלמד את הדבר הכי חשוב בעולם. המורה צריך שתהיה לו גם סקרנות לתלמידים, שידע קצת על החיים שלהם, עם מי הם גרים, עם מי הם חיים בחדר, מה הם אוהבים לעשות. כשהתלמיד מרגיש שהמורה מתעניין בו, יכולה להתרחש אפשרות של למידה שהיא גדולה יותר מהחומר, והיא תלך עם המורה והתלמידים לאורך שנים".

בואו לבחור את המורה של המדינה : ספרו לנו מי המורה שלדעתכם ראוי לזכות בפרס הצטיינות ובהכרה ציבורית, ואולי הוא יזכה להיות בין המורים המצטיינים של המדינה. ניתן להגיש מועמדות עד 22 בפברואר 2018 

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים