"אני מאבדת את זה בשמונה בערב"
אחרי שטובה לי שמעה שהיא אימא רגועה והכול אצלה תחת שליטה, היא החליטה לעשות סדר: "אני מאבדת את זה כשאני שומעת את המילה 'חטיף' 500 פעמים ביום וכשהבת שלי אוכלת חתיכת טוסט במשך 45 דקות"
אני מקבלת הרבה הודעות מאימהות על כך שאני רגועה והכול אצלי תחת שליטה. אתן רציניות? אני מאבדת את זה בכל בוקר כשצריך לצאת מהבית ואף אחד לא מוצא את הנעליים שלו. אנשים, מה אתם עושים עם הנעליים שלכם? פשוט תשאירו אותם ליד הדלת בערב ואז תמצאו אותם בבוקר.
אני מאבדת את זה כשאני יושבת בשירותים ושלושה ילדים קטנים בוהים בי. אני מאבדת את זה כשאנחנו באוטו, חצי שעה באיחור, ואז אחד הילדים נזכר שהוא צריך פיפי. שאלתי 20 פעם לפני שיצאנו מהבית אז עכשיו תצטרך לשלב רגליים ולהתאפק כי אנחנו לא חוזרים הביתה.
אני מאבדת את זה כשלוקח לבתי בת השלוש 45 דקות לסיים לאכול חתיכת טוסט. זה לא קוויאר! לא צריך להתענג על כל ביס. פשוט תאכלי את הטוסט. אני מאבדת את זה כשאני מבקשת מבעלי היקר לעשות משהו והוא לא עושה אותו. שישה חודשים לאחר מכן אני מבקשת שוב והוא אומר לי שאני מציקה לו.
אני מאבדת את זה כשאני שומעת את המילה חטיף 500 פעמים ביום. אני מאבדת את זה כשהשעה שמונה בערב והיה לי יום ארוך. הייתי בעבודה, בישלתי ארוחת ערב, עשיתי שלוש מכונות כביסה, הוצאתי את הכלב, ניגבתי ישבנים, עזרתי בשיעורים, הקראתי ספרים, בדקתי שאין מפלצות מאחורי הווילונות, השארתי את האור דולק ואת הדלת פתוחה, ואז הם יוצאים מהחדר - אני מאבדת את זה.
אז בפעם הבאה שתראו אימא, כולל אותי, שנראית כאילו היא אף פעם לא מאבדת את זה - חשבו שוב.
טובה לי היא בלוגרית ישראלית שחיה בלונדון עם משפחתה
לפנייה לכתב/ת 
