כך מתעלם ביה"ד הרבני מפסיקת העליון למזונות

אב לשלושה חויב לשלם 13 אלף שקל בחודש, ללא התחשבות ביכולת הכלכלית של אשתו. לפחות נדחתה בקשתה ל-60 אלף שקל בחודש

עו"ד איתן ליפסקרפורסם: 25.02.18 , 07:49

החלטה למזונות זמניים שהותרה לפרסום לאחרונה מצביעה על כך שפסיקתו התקדימית של בית המשפט העליון לא שינתה את תפיסת העולם הנהוגה בבתי הדין הרבניים: גרוש ואב לשלושה חויב על ידי בית הדין הרבני בתל אביב לשלם לאשתו כ-13 אלף שקל מדי חודש, כמעט ללא התייחסות ליכולת הכלכלית שלה.

בני הזוג נישאו ב-2008 וכיום יש להם שלושה ילדים, שניים מהם בני יותר מ-6. אחרי שפתחו בהליכי גירושים בבית הדין הרבני ביקשה האישה לחייב את בעלה בלא פחות מ-60 אלף שקל בחודש שהורכבו ממגוון של הוצאות שפירטה. מנגד טען הבעל שיש לחייב אותו רק ב-4,000 שקל עבור מזונות הילדים, וכן במחצית מהוצאות החינוך והרפואה.

דיני משפחה

המשמורת המשותפת נגמרה – האב ישלם יותר

עו"ד לאה קליין אליאב

זמן קצר אחרי הגירושים תבעה האם לקבל את המשמורת הבלעדית על שלושת הילדים. ביהמ"ש הסכים והגדיל את המזונות מ-2,145 ש' ל-4,500 ש'

המשמורת המשותפת נגמרה – האב ישלם יותר

ההחלטה עסקה רובה ככולה בהלכה היהודית לאורך הדורות. הדיינים - הרב אחיעזר עמרני, הרב אפרים כהן והרב יהודה יאיר בן מנחם – הבהירו שכשמדובר בחיוב האב במזונות אחרי גיל שש (המבוסס על מה שמוגדר "דיני צדקה"), הרי שהיקף החיוב רחב יותר ונקבע לפי "מחסורו של הילד", ולא רק כלפי סיפוק הצרכים ההכרחיים בלבד.

הם הסבירו שמזונות ילדים מעל גיל 6 ייגזרו ממעמדו של האב וממה שהרגיל אותם. בעניין זה צוין בתי הדין מחייבים את האב במזונות ילדיו לפי רמת חייו ולא לפי שיעור אחיד, בבחינת "העשיר לפי עשרו והעני לפי עניו".

אלא שהדיינים לא התייחסו כלל לפסיקות השונות של בית המשפט העליון, ובפרט לא לפסק הדין המהפכני מחודש יולי האחרון, שבו הוחלט כי סכומי מזונות ייקבעו בראייה שוויונית, בהתאם ליכולות הכלכליות של שני הצדדים, המשמורת ועוד.

בסופו של דבר נקבע שהאב ישלם לאם כל חודש מזונות בסך 4,500 שקל עבור שלושת הילדים, וכן 2,000 שקל עבור אחזקת הבית. בנוסף הוא יישא במלוא הוצאות החינוך והרפואה, לאחר שהאם תציג קבלות על הוצאותיה ולאחר שתמצה את מלוא ההנחות והזכויות המגיעות לה ולילדים. כמו כן חויב הבעל במזונות האישה בסך של 7,000 שקל לחודש על הוצאותיה השונות.

הדיינים הבהירו שטרם הוכחה בפניהם עילה כלשהי השוללת מהאישה את כתובתה, ועד שתוכל עילה שכזו, הרי שעל הבעל לזון את אשתו כדת וכדין. הם הזכירו שמזונות האישה נגזרים לחלוטין ממעמדו הכלכלי של הבעל, ברוח הכלל "האישה עולה עמו ואינה יורדת".

בסיומה של ההחלטה ציינו הדיינים כי בנוגע לכל הסכומים שנפסקו, "חיוב זה הינו זמני ובית הדין עשוי להגדיל או להעלות את החיוב רטרואקטיבית ואף לבטלו כליל, הכול בהתאם לתוצאות הדיונים בתיק".

הדיינים קראו לצדדים "לנהל משא ומתן ולהגיע להסכם כולל, ואם לא יגיעו להסכם תוך 45 יום הרי שלבקשת אחד הצדדים יקבע מועד לדיון".