הקטר הג'ינג'י: כך הפך קווין דה בריינה לאחד הטובים בעולם
מיוחד לגולשי ynet: פרק מתוך "ספר המונדיאל 2018". של נדב יעקבי בהוצאת "ידיעות ספרים". מההערצה למייקל אואן ולאליניב ברדה, דרך בעיות המשמעת בילדות ועד למעמדו הנוכחי - הקשר הבלגי של מנצ'סטר סיטי לא כובש בצרורות כמו מסי ורונאלדו, אבל הוא הפך למוסר מספר אחת בעולם
אחרי פחות משנתיים לאף אחד כבר אין ספק. קווין דה בריינה הוא השחקן הטוב ביותר בפרמייר ליג. עד כדי כך, שרבים טוענים שהקשר הבלגי של מנצ'סטר סיטי נמצא קרוב מאוד לכריסטיאנו רונאלדו ולאו מסי בהיררכיה של הכדורגל העולמי.
כששאלו את פפ גוורדיולה, המאמן שלו בסיטי, האם הבלגי הוא השחקן הטוב בעולם, הוא ענה בחיוך: "יש את לאו מסי ואחר כך כל היתר". אבל גם פפ יודע שהכוכב הג'ינג'י שלו הוא אחד השחקנים הטובים בתבל, והתחושה היא שהשיא עוד לפניו.
בשונה ממסי ומרונאלדו, דה בריינה הוא לא סקורר גדול. הוא מעולם לא כבש יותר מ-10 שערי ליגה בעונה. העוצמה שלו באה לידי ביטוי בבישולים, בבניית המשחק, במסירות גאוניות, כאלו שמשאירות את החלוצים לבד מול השוער. בזה הוא מספר אחת בעולם.
את עונת 2016/17, שלא הייתה הטובה ביותר שלו או של סיטי, הוא סיים עם 18 בישולים בפרמייר ליג, יותר מכל אחד אחר. סיטי, צריך לזכור, רכשה אותו מוולפסבורג בקיץ 2015 תמורת 74 מיליון אירו, אחרי שסיים כמלך הבישולים בבונדסליגה עם 20 אסיסטים – כמעט כפול מהבא בתור אחריו.
כמעט כל הפרשנים מסכימים שסיטי משחקת בסגנון שמזכיר את ברצלונה הגדולה של גוורדיולה בעונת 2008/09, שדרסה את היריבות שלה ללא רחם, עם חמישיות ושישיות. המנוע של בארסה הגדולה וההיסטורית ההיא היה מורכב מהצמד צ'אבי ואינייסטה. המנוע של מנצ'סטר סיטי הוא בעיקר קווין דה בריינה. עד כדי כך.
דה בריינה סומן כשחקן כישרוני במיוחד כבר כשהיה ילד, בעיירה הבלגית הקטנה דרונגן, לא רחוק מהעיר גנט. אין מה לצפות לסיפור קורע לב של ילד שגדל בשכונת מצוקה. ממש לא. הוא גדל במשפחה בורגנית שלא היה חסר לה דבר.
אליל ילדותו היה מייקל אואן, אז בימיו הגדולים בליברפול. הקירות בחדר של קווין הקטן היו מכוסים בפוסטרים של אואן, הוא ישן על סדין של ליברפול כשהוא לבוש בפיג'מה של ליברפול והיה צופה בלי סוף בשידורים חוזרים של משחקי ליברפול, בעיקר כדי ללמוד את התנועות של אואן.
כשהיה בן שמונה החליט קווין שהאימונים בדרונגן לא מספיק טובים עבורו ועבר לקבוצת הילדים של גנט. שם הבינו מייד שמדובר אומנם בכישרון מיוחד במינו, אבל גם בבחור עקשן כפרד. המאמנים ניסו לחנך אותו, לאלף אותו, אבל הוא אף פעם לא ויתר והתעקש לעשות הכל בדרכו שלו. כשהמאמן דרש לבעוט עם החלק הפנימי של הרגל הוא התעקש לבעוט עם החלק החיצוני. כשהתבקש לרוץ אל הקונוס הלבן ואחר כך לכחול, הוא רץ קודם כל לכחול ואז ללבן. למה? ככה. באוטוביוגרפיה שלו קווין כתב: "הרבה אנשים אמרו לי אז שלעולם לא אצליח, בגלל האופי שלי. אמרתי לעצמי שאני עוד אוכיח לכולם מי צודק!"
כשהיה בן 14 נשבר לו מהמאמנים שהמאיסו עליו את החיים ושוב החליט לעבור, הפעם מגנט לגנק. למרות שזה נשמע דומה, מדובר בשתי ערים במרחק של 150 ק"מ זו מזו. גנט נמצאת בצד הפלמי של בלגיה, גנק בצד הצרפתי. אז נכון, בלגיה היא לא מדינה גדולה, ובכל זאת הפעם היה מדובר בעזיבה של בית ההורים.
כל הנערים ששיחקו אז בקבוצות הילדים והנוער של גנק ולא היו תושבי העיר שוכנו אצל משפחות אומנות. וכך עבר קווין לגור יחד עם שחקן נוסף בן גילו בבית חדש. כמובן שלא עבר יותר מדי זמן עד שהמשפחה המיואשת הודיעה להנהלת גנק: "הבחור החדש הוא בלתי נסבל, בבקשה קחו אותו מאיתנו".
מי שהכיר את דה בריינה בתחילת דרכו היה אליניב ברדה, קפטן הפועל באר שבע. ברדה הגיע לגנק ב-2007. העונה הראשונה של החלוץ הבאר שבעי בבלגיה הייתה סנסציונית. הוא כבש 16 שערים וסיים כסגן מלך שערי הליגה הבלגית. דה בריינה היה אז בן 17, אחד השחקנים הבולטים של קבוצת המילואים, שחלם להיות יום אחד כדורגלן מפורסם ומצליח. כמו 'אליה' ברדה.
האבא הדוויג דה בריינה סיפר: "כשקווין עלה לבוגרים הוא דיבר כל הזמן רק על 'אליה, אליה ואליה'. הוא למד הרבה דברים מאליניב, איך לשחק, איך לעשות דברים. ברדה היה נותן לו עצות, לעשות ככה וככה. קווין ניסה, אליה הבקיע והם היו מאושרים".
ברדה סיפר: "כשהגעתי לגנק הוא היה בקבוצת המילואים, אבל הם התאמנו עם הבוגרים כל השבוע וראיתי מהר מאוד שהוא כישרון ענק. שיחקנו כמה שנים ביחד, הוא בישל לי הרבה שערים ואנחנו שומרים מאז על קשר קבוע".
דה בריינה שיחק בגנק ארבע עונות והיה שותף לזכייה באליפות ב-2011, עם חמישה שערים ו-16 בישולים. כן, כבר אז לא היה ספק מה המומחיות שלו. בינואר 2012 הודיעה צ'לסי שרכשה את דה בריינה ב-7 מיליון ליש"ט. סימנו אותו אז כמי שיהיה היורש של פרנק למפארד. אבל הוא עדיין היה צעיר מדי ולא התאים לתוכניות של אותה עונה. הפתרון היה השאלה לוורדר ברמן הגרמנית כדי לקבל אותו כעבור שנה כשהוא מנוסה ובשל.
שנה עברה, ז'וזה מוריניו חזר לקדנציה שנייה בצ'לסי והבטיח לקשר הבלגי הצעיר שחזר מגרמניה שהוא בונה עליו. זה לא היה פשוט כי יורגן קלופ, מאמנה של דורטמונד, הפציץ אותו בשיחות טלפון וניסה לשכנעו לחתום אצלו, כמחליפו של מריו גצה. דה בריינה השתכנע ואפילו סיכם בעל פה את תנאיו בדורטמונד. כשהתקשר למוריניו כדי לקבל את ברכת הדרך, "המיוחד" סירב לשמוע ושוב הבטיח שהוא מייעד לו תפקיד מפתח בקבוצה שהוא בונה בסטמפורד ברידג'.
אז הבטיח. בפועל מוריניו כמעט ולא נתן לקווין לשחק ולמעשה הפסיד את אחד השחקנים הטובים של דורנו שהיה אצלו בקבוצה. בינואר 2014 רכשה וולפסבורג את הטאלנט הג'ינג'י ב-22 מיליון אירו, ומאותו רגע אי אפשר היה לעצור את ההתקדמות המטאורית שלו.
את עונת 2014/15 סיים הקשר הבלגי הצעיר עם 16 שערים ו-27 בישולים בכל המסגרות, וזכה בתואר כדורגלן השנה בגרמניה. אותה עונה הסתיימה עם הזכייה בגביע הגרמני, כשוולפסבורג ניצחה בגמר את בורוסיה דורטמונד, בכיכובו של דה בריינה, שכבש את אחד השערים.
פפ גווארדיולה, שאימן את באיירן מינכן בין 2013 ל-2016, ראה מקרוב את דה בריינה והחליט שזה השחקן שהוא חייב בקבוצתו הבאה. למרות שהבלגי הגיע למנצ'סטר סיטי שנה לפניו, די ברור שלפפ הייתה השפעה על ההחלטה של סיטי לרכוש אותו.
אין ספק, מדובר בשידוך המושלם. דה בריינה אמר על פפ: "מבחינה טקטית הוא המאמן הטוב ביותר שהיה לי. אנחנו חושבים על כדורגל בדיוק אותו דבר. אני אוהב את הסגנון שלו ומבין מהר מאוד את הרעיונות שלו". פפ דורש ממנו להניע את הכדור במהירות וללחוץ על שחקני היריב. אולם אצל דה בריינה יש אלמנט נוסף, שקיים אצל שחקנים בודדים: הוא חושב על המהלך הבא שלו עוד לפני שהוא מוסר את הכדור.
כשדה בריינה עוד היה צעיר נפוצה השמועה שאימו נולדה בפרבר הלונדוני אילינג, ולכן הוא רשאי לשחק במדי נבחרת אנגליה. אולם אז התברר כי האם נולדה בכלל בבורונדי שבאפריקה לפני שמשפחתה עברה לאילינג.
דה בריינה החל את דרכו בנבחרת בלגיה בגיל 19. במוקדמות מונדיאל 2014 הוא הבקיע ארבעה שערים והפך לשחקן חשוב במערך של המאמן דאז מארק וילמוטס. במונדיאל עצמו הוא היה מהבולטים בנבחרת הבלגית. במשחק הראשון בברזיל, נגד אלג'יריה, הוא בישל למרואן פלאיני את שער השיוויון ונבחר ל"איש המשחק". הוא הצטיין גם בניצחון 1:2 ארה"ב בשמינית הגמר, משחק שבו כבש את השער הראשון.
בלגיה סיימה את דרכה במונדיאל בברזיל כשהפסידה 1:0 לארגנטינה ברבע הגמר. התחושה הייתה שהנבחרת נמצאת בקו עלייה וכי "דור הזהב" החדש יגיע רחוק יותר ביורו 2016 בצרפת.
זה לא קרה, כאשר בלגיה, עם כל הכשרונות האדירים שלה, הפסידה ברבע הגמר לוויילס האפורה. מי ששילם את המחיר על הכישלון היה המאמן וילמוטס, אולם גם השחקנים הבכירים, ביניהם דה בריינה, לא יצאו נקיים מהפיאסקו.
במונדיאל הקודם וגם ביורו דה בריינה היה שחקן חשוב, אבל עדיין לא הכוכב הראשי. במהלך הזמן שחלף מאז הוא עשה התקדמות אדירה, נחשב כיום לאחד השחקנים הטובים בעולם, ואם בלגיה תגיע רחוק ברוסיה 2018, זה יהיה הרבה מאוד בזכותו.
מתוך "ספר המונדיאל 2018" שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים
לפנייה לכתב/ת 
