שפת הסימנים האוניברסלית של קופי האדם
לקופי אדם יש שפת סימנים מורכבת הכוללת עשרות מחוות גוף ובעיקר תנועות של הזרוע כדי לתקשר זה עם זה. חוקרים מבריטניה גילו כי המחוות שהשימפנזים עושים מופיעות בכ-90 אחוז גם אצל קופי הבונובו. חלקים מהשפה משותפים למינים שונים ואולי הובילו גם להתפתחות שפת בני האדם
כשקוף בונובו (bonobo) אחד עומד מול חברו ומגרד את זרועו בחוזקה, הכוונה שלו ברורה: הוא מבקש מהבונובו השני להתחיל בניקוי פרווה הדדי. לעומת זאת, אם הוא נוגע בעדינות בפיו של חברו, הבקשה שלו היא אחרת: תן לי את החפץ שאתה מחזיק, או מהמזון שאתה אוכל.
אם במקרה שימפנזה תעבור ותראה אותם, לא תהיה לה בעיה להבין את המסר, שכן רבות ממחוות הגוף שמבצעים הבונובו כדי לתקשר אחד עם השני משמשות גם את קרוביהם השימפנזים לצרכים דומים.
בסרטון בתחילת הכתבה, ניתן לראות את השימפנזה מצד ימין מתגרד בקול ומנער את הענף. כשהוא לא מקבל את התגובה לה ציפה, הוא מבצע את אותה מחווה שוב ומוסיף גם תנועת יד כלפי מעלה.
זו המסקנה שאליה הגיעו חוקרים מבריטניה במאמר חדש, שבדק את משמעותן של עשרות מחוות גוף של בונובו והשווה ביניהן לבין מחוות של שימפנזים, שנחקרו כבר קודם לכן.
כל קופי האדם משתמשים במחוות גוף, ובעיקר בתנועות של הזרוע, כדי לתקשר זה עם זה. אלו לא תנועות בלתי רצוניות, האופייניות למצב מסוים כמו פחד או התרגשות. קופי האדם שולטים במחוות שהם מבצעים, ועושים זאת כדי להשיג תגובה מסוימת מחבריהם לקבוצה.
לשימפנזים ולבונובו מחוות גוף משותפות רבות: כ-90 אחוז מהמחוות שהשימפנזים עושים נראות גם אצל הבונובו. גם קופי אדם אחרים משתמשים במחוות דומות. החפיפה בין המחוות של השימפנזים והגורילות היא כ-60 אחוז, ובין השימפנזים לאורנגוטנים – 80 אחוז. אך הדמיון בין התנועות עצמן לא אומר בהכרח שמשמעות המחוות זהה – אותה תנועה יכולה להעביר מסר שונה אצל קופי אדם שונים.
החוקרים בחנו יותר מ-2,300 אירועי תקשורת באמצעות מחוות בין קופי בונובו בשמורה בקונגו. הם פענחו את משמעות המחוות כפי שעשו זאת אצל השימפנזים: הם ראו איזו תגובה מצד הבונובו אליו כוונה התנועה סיפקה את מבצע התנועה, כך שהפסיק לבצע אותה.
אם, למשל, הבונובו גירד את זרועו וחברו נתן לו חפץ שהחזיק, זה לא סיפק את הבונובו הראשון והוא המשיך לגרד את זרועו עד שהשני הבין את כוונתו, והם התחילו לנקות זה את פרוותו של זה. מכאן למדו החוקרים את משמעות המחווה.
מתוך מאגר הנתונים הזה הם זיהו 33 סוגים של מחוות גוף ומשמעותיהן. כחצי מהמחוות היו ברורות מאוד והייתה להן משמעות אחת בלבד: אם למשל נקבת בונובו שולחת את זרועה ודוחפת את בנה או בתה לעבר גופה, המסר הוא תמיד "עלה לי על הגב".
אחרות היו נתונות לפירושים שונים. החוקרים מצאו למשל שאם בונובו מרים את זרועו כלפי מעלה, בכשליש מהפעמים הוא מבקש לטפס על גבו של בונובו אחר, אבל בפעמים אחרות המסר עשוי להיות "בוא ננקה זה את פרוותו של זה" או "בוא נעשה סקס". החוקרים אינם יודעים עדיין כיצד הבונובו מבדילים בין המשמעויות השונות של אותה מחווה. יכול להיות שהבעות הפנים שלהם, או מחוות נוספות שהם מצרפים לתנועה המרכזית, מבהירים את כוונתם.
במקרים רבים כמה מחוות יכולות להעביר מסר דומה או זהה. בהתאם לדימוי של הבונובו כ"קוף האדם ההיפי", שמעדיף אהבה ועל פני מלחמה, החוקרים מצאו לא פחות משש מחוות שלפחות אחד המסרים שהועבר באמצעותן היה הזמנה לסקס. בסך הכל הם זיהו 14 משמעויות שונות, שכוללות "עקוב אחרי" ו"התקרב לכאן" אבל גם "הפסק מה שאתה עושה" ו"לך מכאן".
הצעד הבא היה להשוות בין המחוות של הבונובו לאלו של השימפנזים. חלק ניכר מהמחוות העבירו מסרים דומים אך לחלקן הייתה משמעות אחרת במינים השונים. למשל, כאשר השימפנזים מנענעים ענף או חפץ אחר הם לרוב מתכוונים לומר "עקוב אחרי" (זו הייתה המשמעות ב-73 אחוז מהמקרים), ורק במקרים נדירים יותר זוהי הזמנה לסקס, או לניקוי פרווה. אצל בונובו לעומת זאת אותה תנועה היא כמעט תמיד או הזמנה להזדווגות או לניקוי פרווה.
מבוא ללשון מדוברת
כדי לבדוק באופן מדעי את הדמיון במשמעותן של המחוות של שני המינים השתמשו החוקרים בשיטה שפותחה למחקרים אקולוגיים: הם בדקו מה הסיכוי לקבל באקראי התפלגות של המחוות ומשמעותן שתניב דמיון רב יותר ממה שנראה במציאות בין המחוות של שני המינים.
הם ייצרו עשרת אלפים התפלגויות אקראיות כאלה, והדמיון בין משמעות המחוות כפי שעלה מהמחקרים היה גבוה מזה שנראה בכל אחת ואחת מאותן התפלגויות. משמעות הדבר הוא שהסיכוי קלוש ביותר כי הדמיון בין המחוות של השימפנזים למחוות של הבונובו הוא מקרי בלבד.
מסקנת החוקרים הייתה שלבונובו ולשימפנזים יש מחוות גוף משותפות רבות, על משמעותיהן. ככל הנראה האב הקדמון המשותף לשני המינים, שחי לפני כמיליון עד שני מיליון שנה, השתמש גם הוא במחוות כאלה, אך ייתכן גם ששני המינים פיתחו חלק מהמחוות בנפרד.
החוקרים מקווים שמחקרים נוספים יבחנו גם את המחוות של קופי אדם נוספים, וגם של בעלי החיים הקרובים ביותר מבחינה אבולוציונית לשימפנזים והבונובו: אנחנו, בני האדם. לדברי החוקרים, ככל שנדע יותר על המחוות שקופי האדם משתמשים בהן, כך נדע יותר כיצד אנו שונים מהם, ונוכל לשער איך התפתחה התקשורת, ומאוחר יותר השפה המדוברת, אצל אבותינו הקדומים.
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
