"מקביל": נראית טוב - על הנייר
דרמת המתח המד"בית "מקביל" מתארת שני עולמות המתקיימים זה לצד זה, שמתנגשים בעלילה שאפתנית ומתישה. אפילו ג'יי.קיי סימונס שמבצע לא אחד, אלא שני תפקידים - לא מצליח להציל את הסדרה, שקוברת אותו תחת השעמום
מתישהו, האיטיות של "מקביל" (ראשון, 22:50, yes EDGE) פשוט הכניעה אותי. דרמת המתח החדשה של starz נהנית מסיפור שאפתני, מחיבור רב פוטנציאל בין ז'אנרים, מאווירה מתעתעת וממשחק טוב; מה שחסר לה זה הקצב שימנע מריבוי הדמויות, העלילות והפרטים להגניב כבדות לעפעפיים, המוג'ו שיזריק לה אנרגיה כשהיא מאבדת מיקוד. כי בסופו של דבר, האם זהו איננו הדבר היחיד שבאמת משנה? אם אתה מוצא את עצמך מתנמנם בזמן הצפייה, או שלא?
כרטיס הביקור השיווקי העיקרי שלה הוא השחקן הראשי, זוכה האוסקר ג'יי.קיי סימונס ("וויפלאש", "אוז"), המבצע פה תפקיד כפול. זאת אומרת, כפול באופן מילולי: סימונס בעצם מגלם את אותו אדם, הווארד סילק, רק בשתי גרסאות שונות. זה גם הזמן להזהיר את מי שחרד מספוילרים, אפילו מהזן הכללי יותר, שאולי כדאי לו לדלג על הפסקה הבאה.
שתי הגרסאות של סימונס הן בעצם הוא, רק בעולמות מקבילים. במציאות שאנו מכירים, עולם אלפא, דר האוורד סילק השקט, המלנכולי והמתוסכל מקצועית, שכבר שנים עושה עבודה מונוטונית עבור משרד ביטחוני מסתורי של האו"ם מבלי לקבל הזדמנות קידום, וסועד את אשתו (אוליביה וויליאמס) שנפגעה בתאונה ונמצאת בקומה. העולם השני, עולם פריים, נפרד מזה שלנו לפני כ-15 בנסיבות לא ברורות, ומאז עבר כמה תמורות מעניינות. אבל האוורד סילק של עולם פריים הוא כבר עניין שונה לגמרי ממקבילו פה. ממוקד, החלטי ועתיר ביטחון עצמי, האוורד סילק פריים הוא סוכן מבצעי של הרשות המנהלת את הפורטל שנמצא ומחבר בין שני העולמות. תפקידו: להתחקות אחר אנשים שערקו מהצד שלו לעולם הראשון, ולהביאם חזרה. בכל מחיר.
כפי שניתן לצפות מסיפורים כאלו, שני ההאוורדים נפגשים. לא אלאה אתכם בכל הפרטים והדמויות הקשורים למפגש הזה, רק אוסיף שקשורה לכך רוצחת שכירה צעירה ועקשנית (שרה סראיוצ'ו) מפריים, מנהל צעיר ושאפתן בסוכנות שעל אלפא (הארי לויד, ויסריון טארגריין ב"משחקי הכס") ורבים אחרים - כולם חלק מסיפור על מאבקים אפלוליים המתנהלים בין שני העולמות, אלפא ופריים, דרך כל הפיונים האלה.
ביון, נואר ומדע בדיוני ספקולטיבי נפגשים פה ברמת הקונספט והסטייל, ו"מקביל" גם לוקחת על עצמה יומרות של דרמה פסיכולוגית בכל הנוגע להתמודדותו של האוורד אלפא עם המציאות החדשה שנוחתת עליו, עכשיו שגילה את האוורד פריים הציני והקשוח. תוך כדי, היא מפתחת דיון מורכב על אודות הבחירות שאנו עושים בחיים ועל חשיבותם להגדרתנו העצמית.
אבל הדיון הזה יעייף אתכם. "מקביל", למרבה הצער, בוחרת לספר את סיפורה באופן ארכני ומשתרך. היא מבכרת הסתרת מידע על פני חשיפתו וחושבת שתשמר בכך את המסתורין, אבל מצליחה בעיקר להתיש את הצופה. סצנות נמשכות עד אינסוף בלי שיהיו ברורים מספיק מניעי הדמויות, אקשן ראוי נחתך לסצנות ארוכות של דיאלוגים חצי סתומים, ומין לטרגיות קצת עגומה שורה על הכל. הפיתולים התכופים בעלילה אולי יחזיקו צופים המבכרים כאלה, אבל יהיו אחרים שכמותי, פשוט ימצאו את עצמם משתעממים.
ומילה על סימונס: על פי הבאזז שאפף את "מקביל" בטרם צפיתי בה, ציפיתי לאיזושהי תצוגת משחק יוצאת דופן של הכוכב הגדול שעל כתפיו נח הפרויקט. לא זה המקרה – סימונס טוב בתפקיד הכפול שמזמן לו הסיפור, אבל לעיתים קרובות הוא מוצא את עצמו מסונדל בעקבות הקצב המזדחל של הסדרה, עומד ובוהה או לכוד בדיאלוגים לא נגמרים שמשמעותם עמומה. כהאוורד אלפא הוא מעט כבוי מדי, ממש נעלם אל תוך הפריים, אבל גם הווארד פריים איננו מספיק מהסוכן הכריזמטי והמסוכן שהוא אמור להיות. בסך הכל, התחושה הכללית היא שהמיטב שיש לסימונס להציע נותר בחוץ. ל"מקביל" הייתה האפשרות לחצוב אל תוך הכריזמה האפלה של השחקן שגילם את ורן שילינג'ר המרושע מ"אוז" ואת המורה הסאדיסט ב"וויפלאש" – וייתכן שהבעיה הגדולה ביותר שלה היא שלא הצליחה לעשות זאת.
הכתבה פורסמה במגזין "פנאי פלוס"
