שתף קטע נבחר
 

Tech Talk: מה זה ביו-האקינג?

בכל שבוע נצלול אל אחד מהמונחים המפוצצים של עולם הטכנולוגיה וננסה להסביר אותו מספיק טוב בשביל שיחת סלון, והפעם: ביו-האקינג. התחום שמנסה להרחיב את גבולות הגוף האנושי באמצעות התכתו עם הטכנולוגיה. עד כמה רחוק היום שבו כולנו נשתיל שבבים מתחת לעור?

מפתחות קריפטוגרפיים בפרק היד, מגנטים בקצות האצבעות או שבבי RFID מתחת לעור: תחום הביו-האקינג מצליח לסקרן וגם להרתיע בעת ובעונה אחת, אבל עוד לפני שנגיע לאפשרויות המגוונות שהוא מציע היום - שהולכות ומתפתחות יחד עם הטכנולוגיה, כדאי ליישר קו ולהבין על מה בכלל מדובר. המושג "ביו-האקינג" הוא הלחם של המילים ביולוגיה והאקינג (כן, ממש כמו האקרים), ובבסיסו הרעיון שהתכה בין הפיזיולוגיה האנושית לבין הטכנולוגיה - היא מעין שלב אבולוציוני בלתי נמנע עבור בני האדם.

 

ככה עשו את זה בבלגיה

ככה עשו את זה בבלגיה

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

ביו-האקינג הוא גם תחום שמעודד גישת "עשה זאת בעצמך", ולמעשה חלק ניכר מהתיאוריה מבוסס על ניסוי וטעיה, ודחיקת פרויקטים ביולוגיים וטכנולוגיים מחוץ לכותלי המעבדה, לטובת התנסות אישית - בגוף. ביו-האקרים מנסים להגדיר מחדש כל הזמן את גבולות הגוף האנושי, למתוח אותם ולטשטש בינם לבין הטכנולוגיה. אבל מה זה אומר בפועל?

 

חיי נצח ועליונות האדם

מבחינה רעיונית, ביו-האקינג שואב השראה מתיאוריות של טראנס-הומניזם: הרעיון הוא שהמין האנושי צריך לנצל את המשאבים הטכנולוגיים עד תום - לטובת (בסופו של דבר) חיי נצח. הדרך לשם, מתברר, עוברת בביו-האקינג ובהטמעת הטכנולוגיות האלה בתוך הגוף בלי חשש ובלי רתיעה. הצד השני של ביו-האקינג, אגב, הוא הרעיון של פיצוח ושיפור ה-DNA שלנו, התערבות בו וניצול המשאבים הביולוגיים והטכנולוגיים לטובת קיום אנושי חף ממחלות, פציעות וכדומה. הרעיונות האלה מבוססים מבחינה אקדמית בעיקר בתחומים פילוסופיים, ולמרות זאת נראה שיש כמה אלפי אנשים ברחבי העולם שמיישמים אותם בדרכים כאלה ואחרות.

 

לנצל את המשאב הטכנולוגי עד תום (אילוסטרציה: Shutterstock) (אילוסטרציה: Shutterstock)
לנצל את המשאב הטכנולוגי עד תום(אילוסטרציה: Shutterstock)

 

מעת לעת אפשר למצוא כותרות שעוסקות באנשים פרטיים שהחליטו "לשדרג" את עצמם, פיזית, בעזרת אמצעים טכנולוגיים מסוגים שונים. האנשים האלה מכונים "גרינדרים". הדוגמה הקלאסית לכך היא החדרת שבבי RFID - מעין תגי זיהוי דיגיטליים, מתחת לעור. שבבים כאלה יכולים לשמש לגישה למבנים, פתיחת דלתות, רישום כניסה וכדומה. למעשה, לפני שנה פורסם כי סוכנות מדיה דיגיטלית בבלגיה בשם NewFusion, מאפשרת לעובדיה לעבור את ההליך ולקבל שבב כזה, שאיתו מגיעים למשרד, מחתימים כניסה ואפילו ניגשים למחשבים האישיים.

 

אבל זו כמובן לא הדוגמה היחידה: ביו-האקינג היום נסוב בעיקר סביב ענייני זהות ואבטחתה, ביצוע תשלומים ואישורי גישה. אחד האתרים המובילים בתחום, שנקרא בפשטות Dangerous Things, מציע מספר גאדג'טים למי שמעוניינים לעשות צעדים ראשונים בתחום, בהם גם מגנטים שאפשר להחדיר מתחת לקצות האצבעות. המגנטים יוצרים שדה חשמלי ומאפשרים חוש מישוש "מוגבר". פרויקט GrindHouse Wetwear האמריקני, הוא למעשה סטארט-אפ שמושקע ברעיונות של ביו-האקינג ועסוק בעצמו בפיתוח טכנולוגיות חדשות ובהטמעתן בגוף.

 

מקסים ומבעית בו זמנית

יש גם פרויקטים מורכבים יותר, כמו מיו-מיו האוסטרלי שהטמיע מתחת לעור כרטיס נסיעה ברכבת (מעין רב-קו), וכעת נלחם ברשויות על שהחליטו לבטל את פעולת הכרטיס. או ניל הרביסון הבריטי שנולד עיוור צבעים ונעזר בשתל של אנטנה לזיהוי צבעים. ויש גם את הדמות הכי מוכרת בתחום - פרופסור קווין וורוויק הבריטי, אחד ממושתלי שבבי ה-RFID הראשונים בעולם. כנושא דגל בתחום, וורוויק עצמו מעורב בפרויקטים השונים, והמחקר שלו עוסק בביו-האקינג, סייבורגים ורובטיקה, וביכולת להיעזר בטכנולוגיה כדי לשפר את התנאים הפיזיולוגיים האנושיים.

 

אימת הסייבורגים המהלכים (אילוסטרציה: Shutterstock) (אילוסטרציה: Shutterstock)
אימת הסייבורגים המהלכים(אילוסטרציה: Shutterstock)

 

מבחינה מעשית, קשה להגדיר את ההליכים האלה אפילו כהליכים רפואיים. רובם ככולם מתוכננים כך שיעמדו בכללי הביו-האקינג, והפרט יוכל לבצע אותם בעצמו - על עצמו. זה אומר בעיקר חיתוכים (לא נעימים ככל שיהיו) והחדרה של מכשירים מתחת לעור, בהליכים פשוטים. האתרים השונים המציעים גישה לגאדג'טים עצמם, כוללים גם ערכות אטומות לביצוע ההליך, והנחיות מפורטות לכל אחד מהשלבים בו.

 

ה"גריינדרים", המשוגעים לדבר, גם נאספים מעת לעת בכנסי סייבורג למיניהם, ועדיין קשה לומר שמדובר בתנועה משמעותית - לפחות מבחינה מספרית. הרעיון של הטמעת רכיבים טכנולוגיים בתוך הגוף האנושי עדיין מצליח לזעזע, אבל הוא הופך יותר ויותר שגור בתרבות הפופולרית. סדרות מצליחות דוגמת "מראה שחורה" העתידנית - בה אפשר לראות יישומים מתקדמים כמו כרטיסי זיכרון ואמצעי הקלטה שמושתלים במוח, עוסקות בהרחבה בצדדים האפלים של ביו-האקינג ובהשלכות האפשריות של הרעיון הזה מבחינה חברתית, כשהיתרונות נותרים בגדר נקודת מוצא מובנת מאליה.

 

המחסום העיקרי קשור אולי לאיזושהי תפיסה מובנית של קדושת הגוף, אבל גם, ואולי בעיקר, לקונפליקט המתמשך בין אדם למכונה, שאת השורשים שלו אפשר למצוא הרחק מאוד בהיסטוריה, בימי המהפיכה התעשייתית (ואולי עוד קודם, כבר במהפיכת הדפוס). הרעיון ש"מכונות יחליפו אותנו" בסופו של דבר, הולך איתנו כבר כל כך הרבה זמן, ואנחנו מוקסמים ומבועתים ממנו כמעט במידה שווה.

 

הביו-האקינג, והעקרונות המנחים אותו, המושתתים כאמור על טראנס-הומניזם, מבקשים לפתור את הקונפליקט בדרך של מיזוג - ולא של התנגדות, תוך שמירה מוחלטת על עליונות המין האנושי. נשמע כמו מדע בדיוני מוחלט? אולי. אבל המציאות מוכיחה שהתחום הזה ממשיך להתרחב, לאט אבל בטוח.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אילוסטרציה: Shutterstock
ביו-האקינג
אילוסטרציה: Shutterstock
מומלצים