מלחמות הצלב: נוצרים אש
עסקאות נדל"ן מפוקפקות ומאבק בין שר האוצר וראש עיריית ירושלים הובילו למשבר שטילטל השבוע את העולם הנוצרי. אחרי שהוגש לראשי הכנסיות חשבון של כמיליארד שקלים והוטלו צווי עיקול, הם הגיבו בסגירת כנסיית הקבר. באופן נדיר, החליטו המנהיגים הנוצרים לפתוח בפנינו את המטות שלהם ולזעוק בגלוי: "אנחנו כאן מימי הביזנטים, אז עכשיו נזכרו לגבות מאיתנו ארנונה?". ברקת דווקא נהנה מהמהומה שהקים, ורק כשנתניהו נזכר להתערב נמנעה מעיר הקודש מלחמת דת נוספת, לפחות בינתיים
מבין מאות הצליינים-תיירים שהתגודדו מול דלתות העץ הכבדות והנעולות של כנסיית הקבר הקדוש בבוקר יום שלישי השבוע, תפסו את עינינו זוג תיירים, גבר ואישה. האיש, פדחתו הבוהקת מגולחת למשעי, התייפח כמו ילד קטן על כתפה של בת זוגו שאספה אותו אל חזהּ וליטפה את עורפו כשבעיניה עמדו דמעות. זה מבנה ארכיטקטוני מרשים בן 1682 שנה שנבנה על המקום בו ישוע, על פי האמונה הנוצרית, נצלב, נקבר וקם לתחייה. אחד המקומות הקדושים לנוצרים בכל העולם, הפתוח לאורך כל ימות השנה למבקרים ולמתפללים. זה לא מקום שנסגר בדרך כלל, לא תחת שלטון הח'ליפים, שלטון העות'מאנים, לא במלחמת העולם הראשונה ולא בשנייה ולא כשהבריטים שלטו פה. גם כשכל האזור מסביב סוער ועולה בלהבות, כנסיית הקבר הקדוש שבעיר העתיקה פתוחה.
אבל לזוג הרומני שעמד המום מול הדלתות הסגורות לא היה סיכוי לנחש שדווקא כשיגיעו לכאן כל הדרך מהעיירה אורתיאה שעל גבול רומניה־הונגריה, יחליטו שלוש הכנסיות השותפות בניהול המקום הקדוש לסגור את שעריו בשל דרישה לתשלום ארנונה מצד עיריית ירושלים. פלוריצ'ל האוריליאן תיכננה את המסע כהפתעה ליום ההולדת של בעלה, שאנדור. הוא מהנדס מכונות, נוצרי מאמין שפוקד את הכנסייה בעיירה בכל יום ראשון. "היום בדיוק אני בן 47", בכה, "וביום ראשון בדרך לכנסייה אשתי אמרה לי שהיא קנתה לנו כרטיסי טיסה לירושלים". "רציתי להגשים לו חלום", ליטפה אותו פלוריצ'ל, "אנחנו עובדים כל כך קשה וחברה מצאה לי דיל ב־400 יורו לטיסה ומלון לשני לילות לשנינו. השתמשתי בחסכונות כדי לשלם על זה. זה הרבה כסף עבורנו. מצד שני, זה חלום חיים להגיע לכאן ולהדליק נרות במקום הקדוש הזה. הגענו אתמול בצהריים, שמנו את המזוודות במלון ובאנו ישר לפה ואמרו שסגור. אמרנו, נבוא גם היום, אבל גם היום סגור. מחר בבוקר אנחנו כבר לא פה. אנחנו לא מאמינים שזה אמיתי. אמרו לנו שזה בגלל מסים של העירייה אבל זה נשמע מדע בדיוני". לא רצינו להוסיף על צערם, אז שתקנו.
מס צלב
שלושה ימים הייתה סגורה כנסיית הקבר עד שראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצא זמן להתפנות למשבר ולהקפיא את הצעדים שנקטה עיריית ירושלים נגד הכנסיות. זאת לאחר שכתבים זרים דיווחו על המשבר בשידורים חיים, וגם נציגו של מלך ירדן בווקף בהר הבית הגיע למסור הצהרת הזדהות עם מאבקם של הנוצרים. בשלישי אחר הצהריים התקיימה תהלוכת מחאה ברובע הנוצרי שהסתיימה ברחבה שמול כנסיית הקבר בקריאות המון משולהב, "ברוח ודם נפדה את הצלב". מי שהספיק לשכוח מאז משבר הר הבית בקיץ האחרון עד כמה נפיצה העיר הזו מבחינה דתית, קיבל השבוע אזהרה נוספת, הפעם בגרסה הנוצרית.
המשבר שפרץ איפשר לנו הצצה נדירה להיכלי הכנסיות הגדולות בארץ, למסורות הימי-ביניימיות ולמבנים שלמרות ששופצו - הזמן בהם קפא מלכת. אולם מעבר לדמויות המרתקות שפגשנו, חשנו בתסכול רב בקרב התיירים, מדריכי הטיולים והתושבים הנוצרים בעיר העתיקה. ביום רביעי כבר נפתחו שערי הכנסייה אולם בשלושת ימי המשבר קיבלנו שיעור מדכדך בקבלת החלטות חובבנית ולא אחראית.
אל מסלול ההתנגשות של המדינה מול שתי הכנסיות הגדולות בארץ הקודש, היוונית-אורתודוקסית והקתולית-פרנציסקנית הגיחה ראשונה הצעת החוק של ח"כ רחל עזריה מכולנו. עזריה, לשעבר סגנית ראש עיריית ירושלים, הניחה על שולחנה של ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק להפקעת אדמות שמכרו הכנסיות ליזמים פרטיים. בשנים האחרונות בוצעו בירושלים כמה עסקאות מכר של קרקעות בבעלות הכנסייה היוונית לקבוצות אנשי עסקים ישראלים. אותן קרקעות היו במשך שנים בחכירה לטווח ארוך של המדינה ושל קק"ל ומתגוררות בהן כ־1,400 משפחות. מכירת הקרקעות מעמידה בסכנת פינוי רבבות תושבים המתגוררים בשכונות רבות במרכז ירושלים, בהן רחביה, ניות וטלביה. חלקם כבר נדרשו לשלם סכומי עתק לבעלי הקרקע החדשים על מנת שיותר להם להישאר בבתים שאותם רכשו בכסף מלא. הכנסיות כמובן התנגדו לחוק בטענה כי הוא נוטל מהן את הזכות לממש את נכסיהן.
את הפצצה שהרימה את כל העסק לשמים והביאה לנעילת דלתות האתר הקדוש השבוע, הטילה עיריית ירושלים - עם דרישה חד־משמעית מהכנסיות לתשלום ארנונה על מבנים השייכים להן ולא משמשים כבתי תפילה. לצד הכנסיות עצמן, הפטורות מתשלומים אלה, מחזיקות הכנסיות ברחבי הארץ בתי מלון, בתי קפה, חנויות ובתי ספר שהכנסותיהם משמשות לתפעול השוטף של האופרציה הכנסייתית.
טענת העירייה כי אין סיבה שבתי עסק שבשטחה לא ישלמו ארנונה, גם אם הם בבעלות הכנסייה, לא חסרת היגיון. אולם מדובר בנכסים הקיימים בעיר כבר מאות שנים ונוהלו תחת ממשלות רבות, ומעולם לא נדרשו לשלם מסי עירייה. גם אם יש כאן היגיון, לא נעשה ניסיון להידברות עם ראשי הכנסיות. הצעד הדרסטי מצד העירייה, שכלל שליחת חשבונות ארנונה בשווי מוערך של מיליארד שקל, ועיקולי חשבונות הבנק של הכנסיות בחלק מהמקרים, היה לדעת רבים לא חכם ולא אחראי.
כל אלה הובילו את ראשי שלוש הכנסיות האחראיות על כנסיית הקבר - הפטריארכיה היוונית, הקוסטודיה הקתולית והפטריארכיה הארמנית - להתייצב ביום ראשון השבוע בכניסה לכנסייה ולהצהיר מול המצלמות כי החליטו בצעד תקדימי לסגור את שעריה. זאת במחאה על "המערכה השיטתית נגד הכנסיות והקהילה הנוצרית בארץ הקודש תוך הפרה בוטה של הסטטוס-קוו הקיים".
למהומה הבינלאומית והבין-דתית של השבוע האחרון יש כמובן רקע שנעוץ עמוק גם במאבקי אגו פוליטיים פנימיים כאן בישראל: הצעד של עיריית ירושלים הוא חלק ממלחמתו של ברקת במשרד האוצר ובעומד בראשו, משה כחלון, להגדיל את התקציב לבירה. לפני חודשיים חסם ברקת, כזכור, את הכניסה למשרד האוצר באשפה ותלה שלטים בכל העיר, "כחלון ויתר על ירושלים". המשבר ההוא הסתיים בהקמת ועדה משותפת לעירייה והאוצר, אך בינתיים ברקת מצא מנוף לחץ נוסף על המדינה, בדמות גביית ארנונה מהכנסיות. לדברי מקורביו, ברקת אמנם עידכן מראש את ראש הממשלה נתניהו על כוונותיו, אבל האחרון לא מיהר לפעול לפני שאש הקודש הפכה לסערה עולמית.
נמכר בשני מטבעות זהב
כל פעולה ולו הקטנה ביותר במקום העתיק הזה היא תוצר של מסורת בת מאות שנה. מיד לאחר שנמסרה ההצהרה למצלמות נקרא וג'יה נוסייבה בן ה־69 לנעול את הדלתות. את המפתח הגיש לו אדיב ג'ודה בן ה־53. מדובר בשתי דלתות עבות מעץ אלון שתוכננו כך שיוכלו לעמוד בניגוח איל ברזל. יש כמה מסורות ואגדות עם הנוגעות לעניין פתיחת דלתות הכנסייה וזהות האחראים לכך, וביום שלישי בבוקר קיבלנו הדגמה חיה בשטח.
נוסייבה טוען כי משפחתו קיבלה את האחריות על פתיחת הכנסייה מידי הח'ליף השני עומר בן אל־ח'טאב, שהכניע את הביזנטים ב־638 לספירה. "מאז זו האחריות של המשפחה. אני בתפקיד כבר 40 שנה. בא בארבע בבוקר לפתוח וחוזר בשבע בערב לסגור. בקיץ סוגרים בתשע. אני בא בבוקר, דופק בדלת, נזיר מוציא לי סולם מהחלון, ואני מטפס עליו עם המפתח ושם אותו בחור המנעול שהוא גבוה. בערב אני חוזר, מבקש מכל המבקרים לצאת, ואחרי שאני נועל אני מחזיר את הסולם לנזיר שנמצא בפנים. הוא מושך אותו אליו וסוגר את החלון".
"הוא מסלף את ההיסטוריה", מגיב ג'ודה שעומד לא רחוק מנוסייבה ומשגיח עליו בזמן שזה מצטלם ומתראיין לכתבים זרים. "אני זה שאחראי על המפתחות, והוא עובד אצלי. הוא רק פותח וסוגר, כמו שוער. המפתח כל הזמן אצלי. משפחת ג'ודה שייכת למשפחת אל־חוסייני. ג'ודה אל־חוסייני היה השייח' של אל־אקצא, ואנחנו המשפחה שלו. קיבלנו את המפתחות מידי צלאח א־דין אל איובי שכבש את ירושלים מהצלבנים ב־1187. אל־איובי רצה לשמור על כנסיית הקבר מכל פגיעה ונתן את המפתח לידי המשפחה הכי חזקה בעיר - אנחנו. אנחנו אלה שצירפנו את משפחת נוסייבה לעבוד איתנו. בזמנו המפתח היה מוחזק אצל שייח'ים מהמשפחה וזה לא היה מכבודם לשלוף את הסולם ולטפס עליו כדי לפתוח את הדלתות, אז הם הביאו את נוסייבה. הם בעבודה הזו בסך הכל 500־600 שנה".
"הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה", מגיב נוסייבה, "אבל העובדה היא שרק אני פותח או סוגר את הכנסייה הקדושה. הוא יכול להגיע לכאן לפני, אבל הוא צריך לחכות לי. לבד הוא לא יכול לעשות כלום. חוץ מזה, למשפחה שלנו יש את החותם של הקבר של הקדוש, ואני זה שחותם את הקבר לפני שיוצאת ממנו האש בטקס שבת האור. זה כבוד גדול מאוד שנפל בחלקנו".
באותו היום, קבוצות התיירים לא פסקו מלהגיע. מאיטליה, מפולין, מהפיליפינים, מרוסיה. הם עמדו נבוכים ברחבה שמול הכנסייה ופניהם חיוורות. בלית ברירה התפללו ושרו מזמורים דתיים מחוץ לכנסייה. זה שיא עונת הצליינות, חודש לפני חג הפסחא. קרוב לחצי מיליון צליינים מגיעים בתקופה הזו לארץ. המאני־טיים של חברות התעופה וההסעות, בתי המלון בירושלים, המסעדות, מדריכי הטיולים ומוכרי המזכרות. סגירה ממושכת של כנסיית הקבר הייתה מביאה לביטולים המוניים.
עשרות אלפים מתפרנסים מהתיירות כאן. אין צליין שלא קונה נרות לפני שהוא נכנס לכנסייה. קונה כמה תמונות של אייקונים, פסלונים ושמנים ומקדש אותם בכנסייה. המזכרות הללו הן מתנה שלא תסולא בפז בבית, למשפחה הקרובה או לחברים.
שלוש חנויות מזכרות יש למשפחת עטייה בכניסה לכנסייה. אב המשפחה, חאג' יחיא, כבר מבוגר ויושב על כיסא. שני בניו, מרוואן וספוואן, מתמקחים עם התיירים שעוצרים אצלם. "זה חיסל לגמרי את הביזנס", אומר האב, "מה הטעם עבורם לקנות מזכרות אם הם לא יכולים לקדש אותן בתוך הכנסייה. אנחנו לא מבינים מה עבר על ראש העיר שלנו שהחליט לדרוש ארנונה. דווקא עכשיו? בשיא העונה?"
בדרכנו למתחם הקוסטודיה טרה־סנטה, משמורת ארץ הקודש הקתולית, נכנסנו לחנות הצילום של משפחת קהואג'יאן, "פוטו אלייה" שברחוב אל ח'נקה. סב המשפחה, אלייה, נולד באורפה שבדרום-מזרח טורקיה. 163 מבני משפחתו נרצחו בידי הטורקים בקטל הגדול שבוצע בארמנים ב־1915. הוא היה אז בקושי בן חמש, וניצל בעור שיניו על ידי סוחר כורדי שמכר אותו לעבדות תמורת שני מטבעות זהב. בדרך לא דרך התגלגל עם ילדים ארמנים יתומים כמותו לארץ, תחילה לנצרת ואחר כך לרובע הארמני בעיר העתיקה. כאן למד צילום בחנות של האחים חנניה ברחוב יפו וב־1949 פתח את החנות בעיר העתיקה. המקום מרתק. הסב לא רק צילם אלא קנה ואסף תצלומים ישנים מהמאה ה־19, שבהם נראות ירושלים וערים אחרות בארץ ממש בראשית התפתחותן. הנה צילום משנות ה־30 שבו נראה אחד הנוסייבים על הסולם, תרבוש לראשו, פותח את דלתות הכנסייה. והנה עוד צילום מ־1930 של ילדה הממלאת קערה במים היוצאים מברזייה ברחוב ברובע הארמני. מעליה כיתוב בערבית עתיקה בכתב מסולסל. "בזמנו היה מי שידע להקריא לי את מה שכתוב שם", אומר אלי, הנכד של מייסד המקום, "כתוב שם, 'השליט שיטיל מסים על הכנסייה הארמנית לא רק הוא מקולל, הוא מלעון איבן מלעון איבן מלעון איבן מלעון'. הוא והבן שלו והבן של הבן שלו, כל השושלת יהיו מקוללים. ואת זה הכתיב אחד השליטים העות'מאניים כדי להזהיר את הבאים אחריו מהטלת מסים על הכנסייה. זו המסורת כאן".
עיר בתוך עיר
רחוב אל־ח'נקה מטפס ומגיע לרחוב קאזה נובה, שבו פונים ימינה ועולים אל רחוב סנט פרנציס, שם נמצאת קוסטודיה טרה־סנטה של המסדר הפרנציסקני. לפני כחצי שנה ציין המסדר 800 שנה להיווסדו. מדובר במבנה עצום ומרשים מתקופת הצלבנים שבו יושב הקוסטדוס, שומר הכנסייה הקתולית, נציג האפיפיור בארץ הקודש. סגן הקוסטדוס, האב דוברומיר ישטל, 52, יליד פולין, הוביל אותנו לחדר אירוח שבמרכזו שולחן גדול ועליו לוח שחמט שכליו גולפו מעץ בידי אמן.
אתה חושב שמקבלי ההחלטות בישראל מבינים את משמעות המשבר הזה?
"כן, אני חושב שעכשיו הם מבינים עד כמה הצעד שלהם היה דרמטי".
בדרך לפטריארכיה היוונית חצתה את דרכנו תהלוכת מחאה גדולה. חוץ מ"ברוח ודם נפדה את הצלב", קראו שם "יה משיח, יה יקר, נגן עליך בכל מחיר". אחד הצעירים, נישא על כתפי חברו, אחז בצלב משני קרשי עץ שנקשרו זה לזה. האווירה הייתה מתוחה, האנשים זעמו, שוטרים השגיחו מהצד.
את פנינו קיבל הארכיבישוף של קונסטנטינה, אריסטרכוס, המזכיר הכללי של הפטריארכיה היוונית־אורתודוקסית בארץ הקודש, סגנו של הפטריארך תיאופילוס השלישי. ראשית כל הוא ערך לנו סיור. כמו הקוסטודיה, מדובר במתחם ענק סגור למבקרים. עיר בתוך עיר עם סמטאות, חצרות פנימיות מדהימות ביופיין ובוסתני פרי ריחניים - הבנויה מעל רחובות העיר העתיקה שבה אנו מהלכים. עולם קסום ומסתורי המתנהל בטקסיות דתית על פי מסורות עתיקות יומין.
על ראשו קלימפחי, כובע שירות שחור עם שוליים צרים, גלימה שחורה עד מתחת לקרסוליו, זקנו ושערו הלבינו מזמן, בן 71. יליד כפר קטן בכרתים, הגיע לארץ כפרח נזירות בשנת 1962. הספיק להתנסות בשלטון ירדני, התרגל מזמן לישראלי, דובר עברית רהוטה.
בזמן שהתארחנו במשרדו שתקרתו מקושתת, הגיעה אליו הבשורה על הודעת ראש הממשלה נתניהו כי הוא מקפיא את כל הצעדים נגד הכנסייה. "אלה חדשות טובות", אמר, ועוזרתו, נזירה רומנייה, מזגה לנו קפה שחור יווני לספלוני חרסינה קטנטנים.
"היינו בצער גדול. נקטנו צעד חריף בתגובה למצב חריף, פשוט מצאנו עצמנו בחוסר ברירה. כנסיית הקבר הקדושה, כנסיית התחייה של ישוע המשיח, היא המקום הכי קדוש לנצרות. זה לא היה לנו קל. עיריית ירושלים הייתה צריכה להתחשב בנו, ובמקום זה היא חצתה פה גבול. אתה לא יכול לתת פטור לכנסייה ולגבות מס מנכס הצמוד אליה ושייך לה. כנסיית הקבר הקדוש ושאר הכנסיות בארץ הקדוש הן מקום של פיוס, של שלום. הן תורמות למדינה. התיירים האלה, הצליינים, מכניסים רווח למדינה. כל מה שאנחנו רוצים זה שהמצב יימשך כפי שהיה. הפטריארכיה חולשת על ארץ ישראל, שטחי הגדה והרשות הפלסטינית, ירדן וקטאר. בקטאר יש לנו עשרת אלפים מאמינים. ברצועת עזה יש לנו 2,000 מאמינים. והכנסייה משתדלת להיות ביחסים טובים עם השלטונות הישראליים. לפעמים, כמו עכשיו, יש בעיות, קשיים, אבל אנחנו לא שואפים ליחסים רעים.
"תבינו, הסטטוס־קוו מאוד חשוב לנו. גם ביחסים בין הכנסיות קיים סטטוס־קוו. יש לנו ועדה לענייני סטטוס־קוו של שלוש הכנסיות לגבי כנסיית הקבר הקדוש. אתם יכולים לראות מחלון משרדי את הסולם הקטן המונח מחוץ לחלון בקומה השנייה של הכנסייה הקדושה. הוא נראה לעיני כל מי שעומד ברחבה בחזית הכנסייה. הסולם הזה הוא לג'נד. הוא שם כבר עשרות שנים. אני אפילו לא זוכר במה מדובר למרות שאני כאן כמעט 60 שנה. אני רק יודע שאסור להזיז אותו, אז אף אחד לא נוגע בו. זה הסטוס-קוו. אנחנו פה מתקופת הביזנטים. קונסטנטינוס הגדול ואמו הלנה הקימו את כנסיית הקבר אחרי שהם עשו בדיקה ושלחו אנשים לחפור ולחקור. היא נבנתה על הגולגולת, איפה שישוע המשיח נצלב וקם לתחייה. התחילו לבנות אותה ב־325 והבנייה נמשכה עד 336, מדובר ב-11 שנים של עבודה. מסביב לה הוקמו עוד מוסדות של הכנסייה, ומאז הביזנטים מתקיימת כאן פעילות הומניטרית וחינוכית. אז לבקש עכשיו ארנונה, לדרוש רטרואקטיבית, לעקל חשבונות בנק? וחשוב לי להדגיש שהמחאה של הכנסיות המקומיות של ארץ הקודש היא לא נגד הציבור הישראלי והעם היהודי. אנחנו ביחסים טובים עם היהודים ומכירים את ההיסטוריה שלכם. אנחנו מאחלים שהעם הישראלי לא יגיע לכדי משברים וקשיים".
הבארות נאטמו
רק בתום שלושה ימים שבהם הופעלו לחצים כבדים מכל העולם על משרד החוץ, הודיע ראש הממשלה על הקפאת העיקולים, ובמקביל הורה על הקמת הוועדה שתדון בסוגיית הארנונה ובמשבר הנכסים. בעיני ברקת מדובר בהישג משמעותי - ועדה שתעלה את הנושאים הטעונים על השולחן, אחרי שנים שהכנסיות ניסו להתחמק מדיון על גביית ארנונה כלשהי. לברקת יש גם רווח פוליטי מהפרשה: הוא צפוי להכריז בשבועיים הקרובים כי לא ירוץ לכהונה נוספת בעיריית ירושלים, ומתכנן את כניסתו למרוץ על מקום ברשימת הליכוד. סביר להניח שהוא נהנה מאוד להיות באור הזרקורים ולהוכיח שהוא יכול לשחק ב"ליגה של הגדולים", עם השפעה ישירה על משבר מדיני בינלאומי. העובדה כי שרי הליכוד לא תקפו את ברקת על הצעד הזה, מוכיחה שנכון להיום הוא הצליח ללכת על הקצה בלי לשלם מחיר פוליטי.
מנגד, פקידים בכירים בירושלים לא היססו להטיח ביקורת קשה כלפי ברקת. "המשבר היה מיותר לגמרי", אמרו. "מה שנעשה אלה צעדים מאוד ברוטאליים מצד עיריית ירושלים, ללא הידברות, בהפתעה, בצורה מעליבה: תפיסת חשבונות בנק, עיקול, דברים לא הגיוניים. בלי שום תיאום עם ממשלת ישראל, משרד החוץ ומשרד הפנים, חוץ מהעירייה עם עצמה. אם העירייה הייתה כל כך לחוצה על הצעדים האלה אז היא הייתה צריכה לחולל תהליך של דיאלוג עם הכנסיות. באיזשהו שלב כן נגיע למצב שמוסדות כנסייה שמניבים רווחים ישלמו מסים - אחרי שנסיים את המו"מ עם הוותיקן בנושא הכלכלי. אבל אתה לא יכול לשנות סטטוס־קוו שנהוג מאז קום המדינה בן־לילה. ישראל הרגישה מחאה קשה וחמורה מצד מוסדות הכנסייה – סגירת כנסיית הקבר זה דבר תקדימי. הרשות הפלסטינית תפסה על זה טרמפ וזה היה צפוי לגמרי. ראש הממשלה תיקן את הכל ברגע שנדרש והדבר בא על פתרונו, אבל מדינה פשוט לא יכולה להתנהל ככה".
הכתבה פורסמה במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
