רון בן ישי: "לא ידעתי אם יהיה לי לאן לחזור"
פרשן ynet וחתן פרס ישראל מספר על האירועים המכוננים בחייו. מהרגע שבו עלה למסוק בסיני במלחמת ששת הימים וברדיו קהיר סיפרו שת"א עולה באש ("אשתי הייתה בהיריון ראשון") ועד הדיווח שלו לפני טבח סברה ושתילה: "נוכחות של עיתונאי בשטח היא ההבדל בין חיים למוות"
הטלפונים בביתו של רון בן ישי, פרשן ynet לענייני צבא וביטחון, לא פסקו לצלצל הבוקר (יום ו'), שעות לאחר שהתבשר כי זכה בפרס ישראל לתקשורת. בראיון מביתו בתל אביב סיפר בן ישי על האירועים המשמעותיים בקריירה העיתונאית שלו ועל רגע מכונן משמעותי בחייו בימי הלחימה במלחמת ששת הימים, כשעלה למסוק כקצין במילואים כשהוא משאיר לבד את אשתו שהייתה בהריון עם הבת הראשונה שלהם: "לא ידעתי אם יהיה לי לאן לחזור", הוא משחזר היום.
אתמול אחרי הצהריים צלצל הטלפון בביתו של בן ישי בתל אביב. מצידו השני של הקו היה שר החינוך נפתלי בנט שהודיע לו כי זכה בפרס ישראל לתקשורת. בן ישי, שחשב תחילה כי מדובר במתיחה לכבוד פורים, הבין כמה דקות לאחר מכן שהוא אכן זכה בפרס היוקרתי לאות הערכה על פועלו רב השנים.
"בהתחלה חשבתי שעובדים עלי", אומר בן ישי. "אומנם זיהיתי את קולו של השר בנט אבל שאלתי אותו האם זאת מתיחה של פורים? הוא אמר לי שהוא מדבר ברצינות. אמרתי לו שאני מודה לו ובשרי נעשה חידודים חידודים מרוב שמחה. השר אמר לי מילים חמות ודברי שבח שמאוד רגשו אותי. אמרתי לו שאני מקווה שאלה המילים שיכתבו על הקבר שלי אחרי שאפרד מהעולם. השר ריגש אותי, כי אנשים שהיו בשדה הקרב ונלחמו, כמו לדוגמה במלחמת לבנון השנייה כשהיינו זה לצד זה, עשרות מטרים האחד מהשני - חשים קרבה על אף שדעותינו הפוליטיות לא דומות. בדבר הזה אין בינינו הבדל ואני גאה בזה".
בן ישי מסקר שנים ארוכות את שדה הקרב והתחום הצבאי. הוא מקפיד להגיע לזירות השונות ולא מוותר על הזדמנות להיכנס לאזורי לחימה, למרות הסיכון. את דרכו הצבאית החל בן ישי בגיל 14 בפנימייה הצבאית, התגייס לגדוד 890 של הצנחנים ולאחר מכן התקדם בדרגות הקצונה בחטיבת גולני. "אני גאה שצמחתי להיות עיתונאי משורות הלוחמים, ולא כמוצנח. באתי מהשטח ונשארתי בשטח", מצהיר בן ישי. "הרקע הצבאי שלי בגולני ובצנחנים כ'חירי בירי' השפיע רבות על העבודה העיתונאית שלי. אני מזהה אצל עמיתי נחום ברנע את התכונה הזאת, ללכת ברגל למקום שבו הדברים קורים".
בן ישי נשאל על המשיכה שלו להגיע למקומות בהם מתנהלים קרבות ומלחמות, והוא מבקש לתקן: "אני לא הולך למקום שיש בו מלחמה, אלא למקום שיש בו סיפור", הוא אומר ומסביר. "אני מכור לסיפורים. סיטואציות לוחמתיות גורמות לך להרגיש שאתה מבצע שליחות, אתה מראה כמה המלחמה היא איומה ובעקיפין מסייע למנוע מלחמות - זאת השליחות הכי גדולה שכתב חזית יכול לעשות. בנוסף, הנוכחות בשטח של עיתונאי, אם זה באפגניסטן או בקרטל הסמים בקולומביה, גורמת לאנשים להתנהג בריסון ולכבד ערכים הומניים, זה לא היה קורה ללא נוכחות התקשורת בשטח".
עזר לעצור את הטבח
בספטמבר 1982, כשהיה כתב "מבט" בלבנון ונחשף לרצון של הפלנגות הנוצריות לבצע טבח במחנות הפליטים סברה ושתילה, התקשר בן ישי ישירות לשר הביטחון אריק שרון כדי שימנע את הטבח. "ראיתי את הסימנים לזה כבר ביום שלפני", מספר בן ישי. "הלכתי למסור סרט שצילמתי למהדורת מבט ותוך כדי נסיעה ראיתי את הפלנגות עומדים להיכנס למחנות הפליטים. הם עשו תנועות שיסוף עם הידיים והבנתי מה הם הולכים לעשות. הייתה לנו דירה בביירות, אירחנו שם קצינים מגדוד שריון, ואחד מהם גם סיפר לי על זה. לאחר שהם הלכו שתיתי כוסית וויסקי והרמתי טלפון לאריק שרון, כי היינו מאוד מיודדים באותם ימים. הוא שאל אם ראיתי במו עיני ואמרתי שראיתי סימנים. הוא אמר שהוא גם שמע שמועות וסגר את הטלפון".
למחרת ב-5:00 בבוקר נסע בן ישי עם צוות השידור לכיוון שתילה. "כשהגעתי ראיתי את האקציה האחרונה, כשהוציאו את הנשים הילדים והזקנים בדרך להוצאה להורג באצטדיון של ביירות", הוא מספר. "צלצלתי לעמוס ירון שהיה מפקד האוגדה והוא בא ומיד עצר את זה. זו דוגמה לכך שנוכחות של עיתונאי בשטח היא ההבדל בין חיים למוות של אנשים. זה היה אחד מהאירועים המכוננים בקריירה כשהצלחתי לעצור את הטבח".
אירוע מכונן נוסף בחייו של בן ישי היה דווקא בעת שירותו כקצין במלחמת ששת הימים, כשברדיו קהיר דיווחו שתל אביב עולה באש. בן ישי עלה עם חבריו הלוחמים למסוק כדי לסייע בהצבת סוללות תותחנים באום כתף בסיני. "אשתי הייתה בהריון עם הבת הראשונה שלי ולא ידעתי אם יהיה לי לאן לחזור. כשאני אומר את זה העור שלי סומר. היום יש לי ביטחון מלא שהתחושה הזו לא תחזור. אנחנו כנראה עוד נתנסה במלחמות, אבל התחושה הזו שאתה עולה להליקופטר, יוצא לקרב עם חברים לנשק ולא יודע אם יהיה לאן לחזור - זה לא יקרה יותר. יש לי תשעה נכדים שהעתיד שלהם טוב יותר".
לפנייה לכתב/ת 
