אצלו פורים כל השנה: ריאיון בלעדי עם מעצב העל גבריאלה קיאבה
הוא לא מאמין בטרנדים, חושב שחפצים צריכים לעבור מדור לדור ושאיבדנו משהו מהיופי של פעם. השבוע ביקר בישראל המעצב האמנותי של סטודיו מרסל וונדרס, המאופיין בקו תיאטרלי ונועז במיוחד. מה יש לו לומר על עולם העיצוב, על מעצבי דעת קהל ברשתות החברתיות ועל המעבר מעיצוב מוצר לעיצוב פנים? ערוץ "המקצוענים" בריאיון עם גבריאלה קיאבה, באווירה פורימית
בסטודיו של מרסל וונדרס פורים כל השנה. משהו בצבעוניות, בקרקסיות ויש האומרים "הליידי גאגא של עולם העיצוב", משאיר אותם בקטגוריה החצופה והבועטת, גם כשהם עושים פרויקטים מסחריים. בנוסף, אחת לשנה, כל העובדים מתחפשים ומצטלמים כשכולם באותו הפריים ומקדישים את התמונה למקים הסטודיו. למה? ככה. פשוט כי זה כיף וכבר נהיה מסורת.
נסו לדמיין 52 אנשי קריאטיב מכל העולם, באותו הסטודיו שמגיעים כל בוקר לעבודה. מאתגר. התוצאה: חפצים ופרויקטים שמוצאים מהקשר, בפרופורציות שהעין לא רגילה לראות ואם לסכם זאת באמצעות סיפור ילדים אחד שימחיש זאת בצורה הטובה ביותר: עליסה בארץ הפלאות מגיעה לקרקס.
השבוע הגיע לישראל המנהל האמנותי של הסטודיו, גבריאלה קיאבה, שהוא יד ימינו של וונדרס בשנים האחרונות. הסטודיו, מייצג לקוחות בינלאומיים ביניהם: לואי ויטון, קריסטוף, קפליני, אלאסי, בקארה ו-moooi.
קיאבה הוא איטלקי, אבל למעשה עד גיל 15 בכלל לא חי באירופה, אלא הסתובב עם משפחתו ברחבי העולם כשהוא מתחנך בבתי-ספר צרפתיים. את שנות ילדותו העביר באפריקה ובדרום אמריקה, ורק בגיל 15 חזר לאיטליה.
קיאבה למד עיצוב באקדמיה לעיצוב במילאנו ועיצוב תעשייתי באקדמיה בצרפת. לאחר כמה שנות עבודה באיטליה, עבר להולנד והחל לעבוד בסטודיו של וונדרס, שם הוא נמצא ב-11 השנים האחרונות.
כמי שדילג רוב חייו בין יבשות ומדינות, אך טבעי היה שיתמקם בסטודיו בינלאומי, שכולל מעצבים מכל העולם, ובכך אולי מבטא את עתיד עולם העיצוב. לא עוד עיצוב איטלקי, עיצוב סקנדינבי או עיצוב אנגלי - אלא חיבור בין סגנונות, ויצירת מכנה משותף בינלאומי שעושה כבוד למקום שבו הוא נמצא, אבל שמוסיף את הטוויסט של החדשנות ושל העולם החדש שנהיה כבר מזמן בעקבות הרשתות החברתיות כפר גלובאלי אחד.
"מכיוון שבאתי מרקע של עיצוב איטלקי מסורתי, התחנכתי על עיצוב שהוא בראי התעשייה ומיועד לייצור המוני", אומר קיאבה. "בהולנד, התעשיה יותר חלשה ואין הרבה יצרנים, כך שכל הגישה של לימודי עיצוב והעבודה בתחום היא קרובה יותר לאמנות. מבחינתי זה היה מעורר השראה, כי הגעתי ממקומות שבהם עבדתי עם מחשבים והדמיות תלת-מימד והכל היה מאוד טכני ופונקציונלי, לעולם שבו במשך כמה מחודשים יצרתי גופי תאורה שנראים כמו פעמונים. פתאום הוסרו כל המכשולים שהיו בעולם של העיצוב האיטלקי שנצמד לחוקים הנוקשים של התעשייה. בהולנד, הכל הרבה יותר חופשי".
ב-5 השנים הראשונות שלו בסטודיו הוא ניהל את מחלקת המוצרים ועבד מול חברות שהסטודיו עיצב עבורן קולקציות שלמות, ביניהם: רהיטים, גופי תאורה, כלי זכוכית, כלי כסף וטפטים. בשנים האחרונות הוא קודם להיות המנהל האמנותי של הסטודיו, לצד וונדרס.
ספר על תהליך העבודה שכרוך בעיצוב מוצר.
"כשמגיעה אליך חברה מסוימת, אתה חייב להתחשב ב-DNA שלה וללמוד עליה, ולחבר אותה עם ה-DNA של הסטודיו", מסביר קיאבה. "התוצאה היא מעין ילד משותף. הקולקציה לא יכולה להיות מנותקת ממה שהחברה עושה לאורך השנים. עיצוב נחשב לדבר מאוד רומנטי, עד כדי כך שכלפי חוץ אנחנו נתפסים כמעין משוררים. אבל בעצם, אנחנו מאחורי הקלעים מהנדסים ועוסקים בחישובים, בחומרים ובעבודה מאוד טכנית".
חברה שבוחרת בסטודיו הזה, בכל זאת יודעת שיש קו מסוים שמאפיין אותו, לא?
קיאבה: "אנחנו מתאימים את עצמנו לחברה, כמו שכל מעצב בעיני צריך לעשות. ועדיין, הסטודיו בהחלט מזוהה בעולם העיצוב עם סגנון שהוא יותר מוחצן ומודגש. אנו לא עושים עיצוב רק בשביל פונקציונליות, אלא כדי לעורר השראה. כלי זכוכית וסכו"ם היו שם מאות שנים. אם נייצר עוד מזלג, נרצה לספר סיפור עליו, כדי שזה לא יהיה עוד מזלג גנרי שיוצר".
זה נשמע קצת מטאפורי. איך זה בא לידי ביטוי בפועל?
קיאבה: "כשהתחלנו לעבוד עם חברת קריסטוף, שהיא חברה לייצור כלי כסף עם 200 שנות היסטוריה, הרגשנו שהם מחקו את ההיסטוריה שלהם. הם עברו לייצור של כלים בסגנון נקי ומודרני. כדי להחזיר את המסורת, ובעצם להשתמש ב-DNA המקורי של החברה, החזרנו את מלאכת החריטה למוצרים. עיצבנו כלים שמזכירים את 'פעם', אבל עם טכנולוגיה של היום. כלומר, שמרנו על הסגנון המודרני אבל עם טוויסט של חריטה שמביא את היופי של משהו שהיה בעבר ונעלם. אנחנו מכנים את זה 'ענתיק חדש'".
עוד כתבות בנושא:
סוגי עץ לרהיטים: מה ההבדלים ביניהם?
צביעת דירה: איך מחשבים עלויות צבעשיפוץ בגבס בבית: אסתטיקה ואקוסטיקה
קולקציית קרקס: "למי יש זמן בימינו לבהות בבלרינה? וחבל, אלו בדיוק הפריטים שעוברים מדור לדור
דוגמה נוספת, היא הקולקציה שעיצבו לפני שנתיים למותג הכלים האיטלקי, אלסי, שמעוצבת ברוח הקרקס. וונדרס, שהוא מעצב המזוהה עם הקו התיאטרלי, מצא מותג שיסכים לו להשתולל ולעצב כלים עם הדפסים צבעוניים על נירוסטה. "אחרי כמה שנים שבהם עיצבנו כ-250 מוצרים, לחברה הגענו למצב שבו הרגשנו שאין לנו מה לחדש. מה עוד אפשר לעשות שלא עשינו? שברנו את הראש, ואז עלינו עם הרעיון של קרקס. עד הפרויקט הזה, במשך שנים אלסי השתמשה בנירוסטה והכניסה את הצבע למוצרים רק באמצעות פלסטיק. פיתחנו טכנולוגיה שאפשרה לנו להכניס את מרכיב הצבעוניות של המותג לנירוסטה עצמה, והדפסנו הדפסים צבעוניים ישירות על הנירוסטה".
הקולקציה כללה קערות, צלחות, ספלים ומגשים, אבל גולת הכותרת הייתה סדרה במהדורה מוגבלת של מוצרים שמייצגים דמויות בקרקס, והן ה'שגרירות' של הקולקציה: בלרינה, לוליין, ליצן וביריון. "בחרנו בקרקס, משום שהוא משדר שמחה, הוא גלובאלי כל אחד יכול להתחבר אליו מילד קטן ועד לסבתא שלי", מסביר קיאבלה.
"הוא חוצה חברות ותרבויות ומאפשר חיבור רגשי. יצבנו בלרינה מסתובבת, שהיא מסוג המוצרים שכבר כמעט ולא ניתן לראות היום. הרעיון היה להחזיר את היופי שאיבדנו בחיים המודרניים. היופי של לעצור לרגע, ופשוט להתבונן בבלרינה קריון. זה מסוג החפצים שיש אליהם חיבור רגשי. זה פריט אספנות. אם את מביאה לילד קריון, והוא מלווה אותו בכל שנות ילדותו, גם אם הבית יעלה באש, זה יהיה החפץ שהוא ינסה להציל, ויעביר אותו מדור לדור. אנחנו רוצים להחזיר את החיבור הרגשי לחפצים, שהם מעבר לפונקציונליות שלהם. היום הכל כל-כך מהיר ופרקטי, ואת זה אנחנו מנסים לשנות בעבודה שלנו".
ישנן חברות גדולות ומוכרות שמשתמשות במעצבי-על לצורכי עיצוב קולקציות.
פעמים רבות, מעצבי העל שמעדיפים לכוון לקהל יוקרתי יותר, לא רוצות להיות מזוהות עם העיצוב ובעצם מעצבות מבלי לשים את שמם על הקולקציה. האם אתם עושים זאת ומה דעתך על התופעה?
"אנחנו לא מתביישים בשיתופי-הפעולה שלנו עם חברות", אומר קיאבה. "אנו דווקא רוצים להיות מזוהים עם המותג שאנו עובדים איתו, זו יצירה שלנו וחשוב לנו לקחת חלק בחגיגה של מה שיצרנו. זה שאחרים עושים זאת, זה בסדר. שימי לב שאנו מוקפים בחפצים שלא חתומים על-ידי אף מעצב אבל מישהו עיצב אותם. אפילו את האטב שמחבר דפים או את העט שאת כותבת איתו מישהו עיצב. דווקא המוצרים הכי אייקוניים הם הכי אנונימיים".
מה אתה חושב על עולם העיצוב של ימינו, ועל מעצבי דעת קהל ברשתות חברתיות ועל כל השיח שמתקיים סביב טרנדים?
"אני באופן אישי לא מאמין ב'משפיענים' או בטרנדים", מודה קיאבה. "אני לא מאמין בגישה של עיצוב על פי צו האופנה. אני משתדל לעסוק בעיצוב פריטים שיישארו לנצח. טרנד אומר שהמוצר יישאר ל-6 חדשים, ואחריו יבוא מוצר חדש, ואחריו עוד אחד ועוד אחד. אני לא אוהב את זה. אני מאמין יותר בלגרום לאנשים להתאהב במוצר ולרצות לשמור אותו, כי יש להם חיבור רגשי אליו.
לדבריו, "לעתים קרובות שואלים אותי על טרנדים. 'מה יהיה השנה בתערוכת העיצוב במילאנו'? 'מה יהיה צבע השנה'? 'מה יהיה הדפס השנה'? והדיון הזה בא מתעשיית האופנה, שזה בסדר ונכון לאופנה, אבל לגבי עיצוב פנים, אני חושב שזה לא מתאים. הסיבות שעושים את הדיונים האלו הן מסחריות, פרסומיות ושיווקיות. העולם של ימינו יותר מהיר ממה שאנו יכולים להבין. אתה מציג מוצר מסוים, ואין לך זמן ליהנות ממנו, לעכל אותו".
מאיפה אתה מביא את ההשראה?
קיאבה: "מכל דבר. מהעולם שסביבי. מאמנות, משירה, ממוסיקה ובעיקר מצילום. אפשר לומר שאם לא הייתי מעצב הייתי צלם. זו התשוקה השנייה שלי. זה לתפוס את הרע, זה בעל ערך והמון משמעויות".
מה למדת בעבודה בסטודיו של וונדרס?
"המפגש עם אנשים מכל העולם מאוד מפרה", מתאר קיאבה. "אנחנו 75 אנשים בסך-הכל בסטודיו. 52 הם אנשי קריאטיב, שאפשר לומר שהם הצד השמאלי במוח של הסטודיו. הם אחראים לכאוס וכל דקה משנים את דעתם. לצדם, יש 25 מנהלים שאחראים על הסדר והארגון ודואגים שדברים יצאו לפועל. יש לנו בסטודיו מעצבים מ-20 מדינות שונות, ביניהם איטלקים, ספרדים, אמריקאים ושוודים. בשנים הראשונות התמקדתי בעיצוב מוצרים, וכיום אני אחראי על כל החלק האמנותי שכולל גם עיצוב פנים של חללים כמו חלונות ראווה, מלונות ודירות והחלק של הקמפיינים הפרסומיים שמלווים את הקולקציות".
איך עושים את המעבר מהתמקדות במוצר אחד לראייה רחבה יותר שכרוכה בעיצוב פנים?
"למזלי התחלתי מהקטן לגדול", אומר קיאבה. "כלומר, אם להשתמש במטאפורה, כשאתה מעצב מוצר אתה כמו נגן כינור. אתה צריך לשלוט בכלי בצורה מקסימלית, לדעת את כל הפרטים עליו. כשאתה עוסק בעיצוב פנים וניהול אמנותי אתה בעצם מנצח על תזמורת. אתה צריך שכל הכלים יסתדרו יחד בהרמוניה. אם בעיצוב מוצר אתה צריך ללמוד את טכניקות הייצור ולרדת לפרטים הכי קטנים, בעיצוב פנים אתה חייב ללמוד לשחרר את השליטה וזה היה האתגר בשבילי. אני יכול לעבוד על שנדליר אחד במשך 4 שנים, או על בית-מלון שלם במשך 4 שנים. אם אני אבוא עם אותה גישה פרפקציוניסטית לעבודה, ייקחו לי 100 שנה לעצב את המלון. הראייה חייבת להשתנות ולהיות יותר מ'מרחק'".
במה שונה עיצוב מוצר לעיצוב חלל?
"כשאנו מעצבים מוצרים, הם בעצם השגרירים שלנו. הם מסתובבים בעולם ומספרים את הסיפור עבורנו. לעצב חלל כמו בית-מלון, למשל זה לעצב מבנה קיים שלא זז לשום מקום. אין לו רגליים. הוא אמור לגרום למבקר בו לרצות לחזור אליו כי הוא הרגיש בו בבית".
מה מאפיין את סגנון העבודה שלכם בעיצוב-פנים?
"אנו משתדלים לספר את הסיפור של המקום. למשל, במלון הקונספט אנדז (Andaz Amsterdam) שעוצב בשיתוף עם היאט, רצינו שהמסורת ההולנדית תורגש במבנה, שכל השפה העיצובית תהיה ברוח המקום. כשאדם מגיע למדינה מסוימת הדבר הראשון שהוא רואה זה שדה-התעופה, והדבר השני שהוא רואה זה בית-המלון, ולנו חשוב שהוא יכלול אלמנטים של אותה תרבות. אם הוא יתחבר רגשית להפתעות שיש בחלל, הוא ירגיש שייכות למקום וירצה לחזור אליו, כאל בית שני".
ובכל זאת, לא משנה באיזה מקום יימצא החלל שעיצב הסטודיו, תמיד יהיה שם גם את החותם האישי של וונדרס, חוקר הגבולות שיודע לטרוף את הקלפים מחדש בכל פרויקט: החל מעיצוב משחת-שיניים ועד לעיצוב בית-מלון.
קיאבה: "הדבר המאפיין אותנו הוא משחק עם פרופורציות, בחירת מידות בלתי שגרתיות לחפצים וחיבור של אלמנטים מנוגדים. גם אם זה יהיה מקום מסורתי תמיד יהיה בו הטוויסט שלנו, עם אלמנטים מפתיעים ובלתי צפויים בחלל. למשל גוף תאורה ענקי בצורת פעמון או גרם מדרגות של 3 קומות של מדרגות שלא מוביל לשום מקום, אלא רק מאפשרות תצפית על החלל מלמעלה".
צריכים קבלן שיפוצים? לחצו כאן
ynet הוא שותף באתר "המקצוענים"
לפנייה לכתב/ת 
