"מאסטר שף": הפורמט עדיין עובד
עם מתמודדים מעולים, רגש במינון וצילומים נהדרים זו היתה עונה מצוינת של "מאסטר שף". אבל מי שהפך אותה לכזו הוא דווקא אהרוני, המצטרף הטרי לכס השופטים שאיזן את הקולגות, נתן לצופים חוויית טעם ובא עם מלתחה מהממת
אם היו שואלים אותי, הייתי מציעה לשני המתמודדים שהגיעו לישורת האחרונה של גמר "מאסטר שף" ששודר הערב (ב', 21:00) בקשת, לפתוח יחד מסעדה ולקרוא לה בשם המתבקש, "יהודה עמיחי". מה זה משנה כבר מי זוכה, במילא העונה נגמרה ושניהם מיצו את מירב דקות החשיפה שהפורמט מספק. אף אחד לא זוכר מי היה הסגן של בר כוכבא אבל גם בר כוכבא די נסחף למעמקי השיכחה ברגע שמתחילה העונה הבאה של המרד באימפריה הרומית.
"המאסטר שף הבא של ישראל" הוא תואר שמבטיח אופק כלשהו של קריירה זוהרת – אם המנצח משכיל לפתוח מסעדה ולקחת את המוניטין הזה הלאה. תוכנית בישול נושאת בחובה הרבה חוצפה, כשהיא מדלגת על שני המאפיינים החשובים ביותר של חווית האכילה – טעם וריח, ויוצרת חוויה מלאה רק באמצעות צילום. אבל הינה, זה עובד. ואני, ומן הסתם גם הרבה צופים אחרים, מצליחים איכשהו להבין לאיזה טעם לצפות אם יום אחד נמצא את עצמנו במסעדה של יהודה או יהוידע או עמיחי.
זאת היתה עונה מצוינת של "מאסטר שף". מתמודדים מעולים, בעיקר אלה שהגיעו לשליש האחרון, אצבע מתונה על הדק המסחטה הרגשית וצילומים נהדרים, אבל יותר מהכל, על ההצלחה של העונה הזו כתוב, לדעתי, השם של ישראל אהרוני. יכול להיות שפאנל השופטים היה נופל אסיר תודה לרגלי כל מי שהיה מוציא מהמשוואה את יונתן רושפלד, אם לסמוך על עדויות מהתופת, אבל גם אם נתעלם מכל זה, אהרוני השתלב ב"מאסטר שף" כמו המרכיב שהביא לאיזון טעמים מושלם את כל הפאנל. בהיותו האדם השפוי, הרך והחמוד שהוא, אהרוני נתן קונטרה מכילה לדרמטיות של אייל שני ואפשר לאנסקי לפרוח, והביקורות שלו על המנות תמיד היו מעוררות מחשבה ומנוסחות בצורה שמשלימה לצופה את חווית הטעם.
עד "המסע המופלא של אהרוני וגידיי", אהרוני היה – יסלח לי האל – על המסלול האיטי לדעיכתו כאייקון ניינטיז עם גבות מוזרות שלנצח יעביר את עיתותיו מקריין מתכונים מאחורי שולחנות עמוסים בתוכן שיווקי, אבל הסדרה הקסומה ההיא הוציאה ממנו ניצוץ, הומור, קריצה, ש"מאסטר שף" היטיבו להשתמש בו כדי להרים לתוכנית. אחרי רפי אדר ורושפלד הם בטח היו מסתפקים פשוט במישהו שלא יירה בתוך הנגמ"ש כל שתי דקות, אבל אהרוני נתן להם הרבה יותר מזה, פלוס בונוס של מלתחה מהממת.
לאירוע הגמר הגיעו שלושה גברים שונים בתכלית האחד מהשני. עמיחי הוא המתוחכם, הפרפקציוניסט, המתנסה; יהודה השורשי, החם, המזרחי, שמסתכל במראה ורואה קציצות, ויהוידע האידיאליסט, המשפחתי, שמחובר לאדמה אפילו קצת יותר ממה שהייתי רוצה לדעת. שלושה אנשים עם טמפרמנט שונה וסגנון שונה וכל אחד מהם, אני מוכנה להישבע בילדיי העתידיים, מכין אוכל נהדר. משימת הגמר שלהם – להכין את עצמם בעבר, בהווה ובעתיד – היתה די מעורפלת וחזרה על נרטיבים שכבר הופיעו במהלך העונה, אבל החגיגיות עשתה את שלה.
הנוכחות של המשפחות מאחורי המתמודדים היתה מעיקה בעיניי והפכה את המעמד למנג'ס, וגם המודחים שעמדו על המרפסת לא תרמו, אלא אם אתם מוצאים עניין וחידוש בעובדה שסיוון רוצה לאכול הכל. מנגד שיטת הניקוד המדויקת של הגמר הידקה את הפרק המסכם, והזוכה שיקף בסופו של דבר את רוח התוכנית – עמיחי הגיע עם ידע ויכולת יוצאי דופן, יהודה הגיע עם בסיס טוב ובמהלך העונה עשה את מה שהטלווזיה אוהבת לכנות "תהליך", ומכיוון שהטלוויזיה אוהבת לחוש עצמה משפיעה ולא רק מביטה מהצד, יהודה היה הבחירה המתבקשת. מרגישים מאוכזבים? אוכל מנחם ונטול שיפוטיות ממתין לכם במקום המכונה מטבח.
