האגם הכי קסום בתאילנד שאתם לא מכירים
ברוכים הבאים לפארק הלאומי קאו סוק, גן עדן לחובבי טיולים וטבע טרופי. גולת הכותרת: אגם צ'או לאן, שמציע מים חמימים, בקתות צפות ואף לא קו אחד של קליטה סלולרית. כל הפרטים על איך מגיעים, איפה ישנים ומה עושים
בדרך כלל כשחושבים על תאילנד חושבים על חופים יפים, מסיבות פול מון, מסאז'ים, ריזורטים טובים ועוד הרבה דברים מפנקים – אבל תאילנד היא גם חוויה של טבע ומקומות יפים לטייל בהם. אחד מהם הוא הפארק הלאומי קאו סוק, שבו ביקרתי עם בעלי לפני כמה חודשים.
איך מגיעים? הדרך הכי פשוטה להגיע לקאו סוק היא באמצעות טיסת פנים לפוקט או לקראבי ומשם לעלות על מונית פרטית או אוטובוס. אנחנו לקחנו מונית פרטית שעלתה 2,800 באט (כ-305 שקלים), והנסיעה נמשכה כשלוש שעות. נסיעה באוטובוס נמשכת חמש-שש שעות ועולה בסביבות 180 באט (כ-20 שקלים). אפשר גם להגיע מקוסמוי, בצד השני של תאילנד, באמצעות מעבורת ואוטובוס, אבל זה מסע ארוך יותר, בן שמונה-תשע שעות.
איפה ישנים? אפשר לישון בפארק עצמו (בקמפינג או במלון), ורוב מקומות הלינה נמצאים מחוץ לפארק במרחק הליכה של 25-5 דקות ממנו. יש באזור מסעדות, בתי קפה וחנויות. אנחנו ישנו ב-Blue Mountain, מקום משפחתי באמצע הטבע עם כמה בקתות ומסעדה ביתית, 15 דקות הליכה מהאזור המתויר.
מה עושים? אחד הדברים הנחמדים הוא ללכת לפארק ולטייל במסלולי ההליכה. הפארק מלא בשבילי הליכה מסומנים באורך של 7-2 קילומטרים. כניסה לפארק עולה 300 באט (כ-33 שקלים). בנוסף, יש הרבה אטרקציות שאפשר לעשות, כמו אבובים, סיור ג'ונגל בלילה, במבוק רפטינג ועוד. כל מקומות הלינה מציעים את אותם אטרקציות באותם המחירים.
לאחר כשעתיים הגענו למתחם של בקתות צפות, בסיסיות ממש - יש בהן מזרן ולא הרבה מעבר. השירותים משותפים ורחוקים יחסית מהבקתות, ויש אזור של שולחנות אוכל. חוץ מהאגם והג'ונגל שסביבו אין כלום ברדיוס של קילומטרים, גם לא קליטה סלולרית.
כשהגענו ישר קפצנו למים של האגם ושחינו. המים היו חמימים ולא התחשק לנו לצאת מהם. אפשר גם לחתור בקיאק. לאחר מכן אכלנו ארוחת צהריים. הגישו לנו למרכז השולחן הרבה מנות של אוכל תאילנדי (יש גם מנות טבעוניות) וכל הזמן הקפידו למלא את הצלחות, כך שאי אפשר לצאת רעבים.
כשסיימנו לאכול היה קצת זמן מנוחה, ואז שטנו בסירה לקראת מסלול המוביל לנקודת תצפית מרהיבה. רוב ההליכה היא עלייה מתונה יחסית, אבל ב-20 הדקות האחרונות נעשתה העלייה תלולה וקשה למדי ואפילו די מפחידה. אם יש לכם פחד גבהים עדיף שלא תצאו למסלול הזה. הנוף מנקודת התצפית היה עוצר נשימה ויכולנו להשקיף על כל האזור של האגם.
לאחר מנוחה מהמסלול (שניצלנו שוב כדי לשחות באגם) הגיעה ארוחת הערב, שבה הגישו לנו דג טרי וטעים. אחרי הארוחה נשארנו לשבת סביב השולחן ודיברנו עם שאר חברי הקבוצה. הייתה לנו קבוצה סופר-חמודה שכללה זוג מקנדה, זוג מנורבגיה וכמה חבר'ה מגרמניה. קנינו בירות מהקיוסק הקטן במקום והעברנו את הערב במשחקי חברה מטופשים ומצחיקים.
השינה בבקתה הייתה נחמדה ומאתגרת. בגלל שהבקתה על המים מרגישים כאילו ישנים בסירה (מי שסובל ממחלת ים צריך לקחת זאת בחשבון). החשמל במקום מסופק על ידי גנרטור ובשעה 23:00 הוא נכבה ואין יותר אור עד הבוקר.
מי שהיה לו כוח להתעורר מוקדם בבוקר יצא לשייט קצר כדי לצפות בחיות בפארק. יצא לנו לראות קופים וציפורים מיוחדות. לאחר מכן הוגשה ארוחת בוקר קלילה עם פנקייקים ואז שוב היה זמן חופשי לשחות באגם ולחתור בקיאקים. מי שיודע לחתור היטב יכול לשוט לאיים הקרובים.
שטנו חזרה ליבשה ועלינו למיניבוס. לגסטהאוס הגענו בסביבות 15:30. זאת הייתה אחת החוויות המיוחדות של הטיול. אי אפשר לתאר במילים את היופי של האגם. אני חושבת שגם התמונות והסרטון לא מספיקים, זה מסוג המקומות שחייבים להיות בהם כדי לראות עד כמה הם מושלם.
נופר רונן היא כותבת הבלוג "מטיילת מחוץ לקופסא ". להמלצות וסקירות נוספות של טיולים ומקומות ברחבי העולם אתם מוזמנים לעקוב אחריה בפייסבוק ובאינסטגרם .
לפנייה לכתב/ת 
