נפגעי תאונה שיקרו לביטוח – ויפוצו בכל זאת

בני זוג שנפצעו כשמכונית התנגשה בהם טענו שילדיהם היו איתם. אבל בביהמ"ש התברר שהשניים היו לבדם. למה בכל זאת הם יקבלו פיצוי?

עו"ד הראל נוימןפורסם: 07.03.18 , 07:28

בית משפט השלום בקריות קבע לאחרונה שבני זוג שנפצעו בתאונת דרכים יפוצו על ידי חברת הביטוח, "הפניקס", וזאת אף ששיקרו וטענו ששלושת ילדיהם היו איתם במכונית בזמן האירוע. השופטת לובנה שלאעטה חלאילה הבהירה שהכלל הפוטר מבטח מהחובה לפצות במקרים של מסירת שקרים לא חל על תאונות דרכים. סכום הפיצוי ייקבע בהמשך ההליך.

בתביעה סיפרו ההורים שהאירוע התרחש לפני כשנתיים וחצי בטיול בטבריה. בדרכם חזרה לביתם שבנהריה הם עמדו ברמזור כשלפתע התנגשה בהם נהגת שהגיעה מאחור. לטענתם, הם וילדיהם שהיו עמם ברכב נפגעו. הפניקס טענה שמחקירת הנהגת הפוגעת עלה שהיא הבחינה רק בבני הזוג ולא ראתה ילדים באזור. לדבריה, לנוכח מסירת המידע השקרי, יש לפטור אותה מהחבות בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח.

תביעת ביטוח

הנהגת נשאלה: "למה לא נסעת עם בעלך?"

עו"ד שרון אילון

נהגת נכוותה ממים רותחים שניתזו עליה כשפתחה את מכסה המנוע. ביהמ"ש קבע שמדובר בתאונת דרכים, ודחה את טענותיה של חברת הביטוח

תשובה לתביעה על תאונה: "למה לא נסעת עם בעלך?"

ההורים התעקשו שבזמן התאונה הם ישבו במושבים הקדמיים ושלושת ילדיהם מאחור. לאחר התאונה יצא האב מהרכב והנהגת הפוגעת ראתה את הילדים, שהיו נסערים, ואף הציעה להם מים כדי להרגיע אותם.

השופטת לובנה שלאעטה חלאילה ציינה שאמנם לאחר התאונה שלושת הילדים ניגשו עם הוריהם לקבל טיפול, אך אין בתיעוד הרפואי ממצא אובייקטיבי שיכול ללמד על חבלה. תלונות הילדים שנרשמו היו על כאבי ראש וצוואר ומדובר בתלונות סובייקטיביות דומות שאינן יכולות לתמוך או לשלול את מעורבותם בתאונה.

היא חזרה על כך שבניגוד לעדות האב, הנהגת הפוגעת סיפרה שלאחר התאונה יצאה ממכוניתה והחליפה עמו פרטים, ובזמן שעמדה מול הרכב ראתה שישבו בו רק התובע ואשתו. השופטת הדגישה שבניגוד לתובעים, אין לנהגת הפוגעת כל אינטרס בתוצאות ההליך והיא מעדיפה את גרסתה. היא הוסיפה שמה שהכריע את הכף הייתה עדות בתם בת ה-17 של התובעים, שהייתה לא אמינה בעליל.

השופטת הבהירה כי עדות הבת הייתה "רחוקה מלהיות ספונטנית" וניכר שהיא הגיעה מוכנה לדיון וערוכה לכל שאלה בצורה מחשידה. "הבת חזרה על כל הפרטים שנזכרו בעדות הוריה אף מבלי שתוצג לה כל שאלה בעניין", כתבה. לעומת זאת, נהגת הרכב הפוגע העידה באופן נחוש, עקבי ואמין. בנסיבות אלה קבעה השופטת שהילדים לא היו ברכב בזמן התאונה ואינם זכאים לכל פיצוי.

באשר לתביעת ההורים כתבה השופטת שחוק חוזה ביטוח פוטר מבטח מהחובה לפצות במקרים שבהם המבוטח מסר עובדות כוזבות. עם זאת, חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים משקף הסדר ייחודי שבו מוטלת אחריות מוחלטת ומלאה על חברת הביטוח לפצות את המשתמשים ברכב בגין נזקי גוף.

לדבריה, ביטוח החובה לכלי רכב נועד להגשים את התכלית הסוציאלית שבבסיס החוק, כך שנפגע בתאונת דרכים יפוצה בכל מקרה על ידי מבטח או על ידי קרן "קרנית", בלא קשר לאמצעים העומדים לרשות הנהג האחראי. לפיכך, ביטוח החובה ומעמדה של המבטחת שונים במהותם מביטוח עסקי רצוני אחר.

השופטת הוסיפה שבחוק הפיצויים יש רשימה מפורטת וסגורה של המקרים שבהם יישלל הכיסוי הביטוחי, ומסירת עובדות כוזבות אינה אחד מהם. בנסיבות אלה נקבע שההורים זכאים לפיצוי וההכרעה בשאלת היקף הנזק נדחתה להמשך ההליך. בשל דחיית תביעת הילדים חויבו ההורים לשלם למבטחת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 שקל.