בשל הסכם ממון: אלמנה לא תוכל לגבות כתובה

בני זוג סיכמו על הפרדה מוחלטת ברכוש שלהם. כשהבעל מת ביקשה אשתו לקבל 180 אלף שקל מדירה שהייתה בבעלותו, אבל היא נדחתה

עו"ד יחיאל פורתפורסם: 07.03.18 , 18:23

בית הדין הרבני בבאר שבע קבע לאחרונה שאלמנה לא תוכל לקבל את שווי כתובתה, 180 אלף שקל, מהעיזבון שהשאיר בעלה המנוח. זאת משום שבהסכם ממון שעליו חתמו בעבר היא ויתרה על חלקה בנכס היחיד שהיה בידיו, ושאותו נתן במתנה לבנותיו מנישואיו הראשונים.

בני הזוג התחתנו ב-2015 ועבור שניהם מדובר היה בנישואים שניים. חודשיים לאחר מכן הם חתמו על הסכם הממון שבמסגרתו נעשתה הפרדה רכושית מוחלטת למעט שיתוף בזכויות פנסיוניות. ההסכם לא כלל התייחסות מפורשת לכתובה.

דיני משפחה

הבית של הגרושה עוקל כי הבעל חייב מיליונים

מערכת psakdin

הבעל הרוויח 28 מיליון שקל משנים של הפעלת הימורים בלתי חוקיים. בית המשפט קיבל את בקשת גרושתו להסיר את העיקול שהוטל על ביתם

הבית של הגרושה עוקל כי הבעל חייב מיליונים

בתביעה טענה האלמנה שמאחר שההסכם לא עסק בכתובה, היא לא ויתרה עליה מעולם. לדבריה, הנכס היחיד שהותיר בעלה היא דירה שהועברה לבנותיו ויש לאפשר לה לגבות הכתובה ממנה.

הבנות טענו מנגד כי כחודש לפני מות אביהן הוא העביר להן את הדירה ללא תמורה כך שהוא הלך לעולמו ללא נכסים ולמעשה העיזבון ריק. הן הוסיפו שבכל מקרה אשתו ויתרה על הכתובה בהסכם הממון.

בעקבות המחלוקת בעניין היקף העיזבון הודיעה האלמנה לבית הדין כי ביחס לשאלה אם הדירה היא חלק מהעיזבון או לא היא תגיש תביעה נפרדת לבית המשפט למשפחה. בנסיבות אלה עסק בית הדין רק בשאלה העקרונית אם לנוכח הסכם הממון היא זכאית לכתובה ואם היא יכולה לגבות את החוב מהדירה.

הרכב הדיינים קבע פה אחד שהאישה זכאית לכתובתה והיא לא ויתרה על זכות זו בהסכם הממון. עם זאת, הם נחלקו בשאלה אם היא יכולה לגבות את הכתובה מהדירה. הרב אברהם צבי גאופטמן הבהיר שההסכם כולל סעיף מפורש שבו ויתרה האישה על כל זכות או דרישה בקשר לדירה. הוא הסביר כי לפי ההלכה אישה לא יכולה לוותר על עיקר כתובתה, אך היא כן יכולה לוותר על שעבוד נכס לטובתה לצורך גביית חוב הכתובה.

הוא הוסיף שבמקרה זה האישה יכלה עקרונית לטעון שוויתורה בהסכם על דרישות כלשהן בקשר לדירה נעשה כדי להימנע מעימות עם הבעל, או כלשון הגמרא - "נחת רוח עשיתי לבעלי". עם זאת, היא לא העלתה טענה זו, ומעבר לכך לא נראה שבזמן החתימה על ההסכם היא בכלל חשבה על הכתובה.

בסופו של דבר פסק הדיין שעל אף שהסכם הממון לא כולל ויתור על הכתובה, יכולת הגבייה של האלמנה מוגבלת בשל הוויתור הגורף על תביעות כלשהן בקשר לדירה. הרב אבידן משה שפנייר קבע גם הוא שלנוכח ההסכם האישה לא זכאית לגבות את הכתובה מהדירה או מתמורתה.

הרב אליהו אריאל אדרי סבר בדעת מיעוט כי הפרשנות הראויה להסכם היא שהאישה ויתרה על זכויות קנייניות בדירה, אך לא ויתרה על זכותה לגבות מהדירה חובות שיגיעו לה, כדוגמת חוב הכתובה. לפיכך לדבריו יש להתיר לה לגבות 180 אלף מהנתבעות.