"בכל בוקר אני נזכר ברון ארד": איש הצללים שנפטר
אורי לוברני, מבוני מערכת המודיעין והדיפלומטיה החשאית, נפטר בגיל 92. "זה ילווה אותי עד יומי האחרון", אמר בעבר בריאיון על הניסיון שלא צלח לשחרר את הנווט מהשבי. "בעסקאות שבויים צריכה להיות מנהיגות נחושה, שיודעת לקבל החלטות כואבות"
הוא עמד בראש משלחת ישראל לשיחות השלום במדריד, הוא סייע בהעלאת יהודי אתיופיה וגם שימש במגוון רחב של תפקידים דיפלומטיים. אבל אורי לוברני, שהלך לעולמו היום (ב') בגיל 92, ייזכר בעיקר בעקבות תפקידו כמתאם הפעולות בלבנון - ועקב ניסיונו לשחרר את רון ארד.
בין השנים 1983–2000 שימש לוברני - שאהוד ברק כינה אותו "אחד מבוני המערכת המודיעין והדיפלומטיה החשאית" - כמתאם הפעולות בלבנון. במסגרת זו היה מעורב במגעים עם נביה ברי, מנהיג תנועת אמל, לשחרורו מהשבי של הנווט ארד, מגעים שלא צלחו. בריאיון ל"ידיעות אחרונות", לפני שמונה שנים, אמר לוברני: "עד היום, בכל בוקר אני נזכר ברון ארד כשאני מתגלח. אני עומד מול המראה ושואל את עצמי אם באמת עשינו את כל מה שיכולנו, ואין לי תשובה. זה ילווה אותי עד יומי האחרון".
"בנושא חטופים קשה מאוד להיות חכם", אמר אז לוברני. "הייתי האחראי בנושא רון ארד, וזה מסובך מאוד. במגעים האלה יש מפגש בין תרבויות סותרות. כשחמאס כבשו את עזה הם זרקו את אנשי פת"ח מקומה שמינית. אצלנו אין דבר כזה. אסירי חמאס מקבלים אצלנו תנאים שעומדים בכל האמנות הבינלאומיות. בצד השני מצפצפים על זה. לכן כשאתה יודע באילו תנאים מוחזקים החטופים שלך, קשה מאוד להחליט במצבים כאלה".
לוברני תקף אז את עסקת שחרור אלחנן טננבאום: "אני עד היום לא מבין מדוע שילמנו כל כך הרבה עבור טננבאום, אבל כנראה ששרון ידע דברים שאחרים לא ידעו. כשמדובר בנושא של עסקאות שבויים חייבת להיות מנהיגות חזקה, נחושה, שיודעת להחליט החלטות מאוד קשות, כואבות ולא פופולריות".
בניגוד למתווכים כמו חגי הדס ועופר דקל, שנפגשו באופן שוטף לפגישות עדכון עם בני משפחת שליט בנוגע לכל התפתחות במשא ומתן, לוברני לא נפגש מעולם עם בני משפחת ארד. "החלטתי לשמור מרחק", הסביר אז. "עורך הדין אורי סלונים היה זה שעמד בקשר עם בני המשפחה".
"הבנתי שיש לנו עסק עם האיראנים"
לוברני נולד וגדל בחיפה והתגורר בתל אביב. הוא שימש במשך שבע שנים כשגריר ישראל באיראן, עד 1978 - שנה לפני המהפכה האיסלאמית. חמש שנים מאוחר יותר, כשמונה לתפקיד מתאם פעולות הממשלה בלבנון, כבר חש את טביעת האצבע האיראנית בגבול הצפון. "בפעם הראשונה ששמענו על חיזבאללה, הם הרימו פיצוץ שבו נהרגו 252 נחתי מארינס, והאמריקנים ברחו מלבנון. אז הבנתי שיש לנו עסק גם עם האיראנים. לחומייני הייתה מטרה לייצא את המהפכה - והבנתי שמדובר בתופעה חדשה. האיראנים בחרו, די בתבונה, את לבנון כיעד הראשון לייצוא", אמר באותו ריאיון ל"ידיעות אחרונות".
אז אמר כי הוא מתנגד לתקיפה באיראן: "בעיקרון אני דווקא נגד תקיפה צבאית. היא צריכה להיות המוצא האחרון. אני מאמין שהפתרון באיראן יכול לבוא רק מתוך העם, לא מבחוץ. העם הזה צריך לדעת שהעולם החופשי תומך בו במלחמתו. המשטר הנוכחי מורכב ממיעוט שבמיעוט, אבל הוא שולט על כל זרועות הביטחון ומפעיל אכזריות בלתי רגילה כלפי האזרחים ומפר בצורה יומיומית את זכויות האדם".
לוברני שימש בתפקיד מתאם הממשלה בלבנון במשך 17 שנה - משנת 1983 ועד יציאת צה"ל מלבנון בשנת 2000. "הנסיגה הייתה לא טובה", אמר לוברני לפני שמונה שנים. "היא הייתה נמהרת וחפוזה מדי. נכון שהיינו צריכים לעזוב, ולטעמי היינו צריכים לצאת עוד הרבה קודם, אבל לא רצו לשמוע לי. לנסיגה, כפי שנעשתה בסופו של דבר, היו גם שיקולים פוליטיים שלא הייתי שותף להם. ברק הכריז שנה קודם שיוציא את צה"ל מלבנון, וחיזבאללה התכונן לזה ובעצם גירש אותנו במשך השנה הזו. יש לזה השפעה גדולה אצל הערבים".
לאחר נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 עבר לוברני לשמש כיועץ לשר הביטחון. הוא נשאר בתפקיד זה עד 2010, אז עבר לתפקיד יועץ לשר לנושאים אסטרטגיים, משה יעלון. בנובמבר 2015 פרש משירות המדינה.
בין התפקידים הנוספים שמילא לוברני: יועץ לשר החוץ משה שרת, יועץ ערבים לראש הממשלה דוד בן גוריון, מנהל לשכת ראש הממשלה בן גוריון, השגריר באוגנדה והשגריר באתיופיה