וואן מן שואו / בלוג ה-NBA
ניו אורלינס הייתה אמורה להתרסק בלי דמרקוס קאזנס שקרע את גיד האכילס וגמר את העונה. אבל בזכות מופעים מעולם אחר של אנתוני דייויס היא הפכה לקבוצה לוהטת, ועם רצף של שמונה ניצחונות מצליחה להישאר חזק בתמונת הפלייאוף במערב הצפוף. רק אל תדברו איתו על תואר ה-MVP
"AD, האם אתה עוקב אחרי הקרב על תואר ה-MVP?"
- "אני אפילו לא יודע מי במרוץ".
"האם אתה מרגיש כאילו לא מתייחסים אליך כמועמד לתואר?"
- "לא אכפת לי".
יכול להיות שלאנתוני דייויס (24) באמת לא אכפת מהעיסוק בו בהקשר של תארים אישיים, זאת אפשרות הגיונית. אבל גם אם זה נכון, וגם אם דייויס באמת לא יודע שג'יימס הארדן ולברון ג'יימס מתחרים איתו בעקביות על התואר בו מעולם לא זכה, צריך לשאול מה בכל זאת מניע אותו לשחק את הכדורסל העל-טבעי שהוא מציג בשבועות האחרונים. זה לא כדורסל של אנשים שלא אכפת להם.
היכולות הגבוהות שהוא מציג באופן קבוע בעונות האחרונות מתחברות בתקופה האחרונה לכדי התפוצצות. בשמונת המשחקים האחרונים דייויס קולע 37.3 נקודות ב-37.5 אחוזים לשלוש ו-52.9 אחוזים מהשדה, לוקח 14.8 ריבאונדים, חוטף 3 פעמים ומוסיף 2.8 חסימות. מספרים נדירים בכל קנה מידה, של סופרסטאר בשיאו שממש רוצה להוכיח משהו, גם אם הוא טוען בתוקף שהמרוץ אליו נכנס לא מזיז לו.
הוא שחקן ההתקפה האידיאלי ושחקן הגנה איכותי, אפקטיבי מרחוק ומתחת לסל (במשחק האחרון מול דאלאס קלע את רוב הנקודות שלו בתוך הצבע), מתפוצץ לכל עבר על המגרש ומקרין אדישות כמעט דווקאית מחוצה לו, כשהמיקרופונים מושטים אליו ומבקשים התייחסות למה שהוא מייצר. הוא גורם ללסתות להישמט בכל לילה מחדש ועדיין שומר על תחמושת להמשך. הוא כל מה שאתם רוצים מהשחקן הכי טוב בקבוצה שלכם. הוא כל מה שניו אורלינס הייתה יכולה לבקש אחרי פציעה קשה של השחקן השני הכי טוב שלה.
ב-27 בינואר דמרקוס קאזנס קרע את גיד האכילס בניצחון על יוסטון וגמר את העונה. דייויס נשאר שוב לבד בחזית, על תקן הכוכב הבלעדי. הוא כבר מכיר את המצב הזה בניו אורלינס, אבל לא היה פשוט להתרגל אליו מחדש אחרי העזרה האדירה שקיבל מהענק שלצידו. קאזנס קלע 25.2 נקודות, לקח 12.9 ריבאונדים, מסר 5.4 אסיסטים והשלים את דייויס לצמד גבוהים אימתני ומיוחד שהיה שווה מאזן 21:27. בלי כל הטוב הזה דייויס נדרש לחזור למצב המקורי שלפני הזוגיות עם קאזנס, אבל באופן מפתיע הקבוצה לא נמצאת ברגרסיה. ההפך הוא הנכון.
זה לא מובן מאליו, כי לקח לה זמן למצוא איזון מחודש. בתקופת ההתאפסות הזאת היא צברה חמישה הפסדים בשישה משחקים, אבל הסחרור היה זמני ונגמר מהר. מאז התבוסה בפילדלפיה דייויס לקח את הקבוצה הלוהטת על הגבה שלו לרצף ארוך של שמונה ניצחונות, הארוך בקריירה שהתחילה לפני חמש עונות. זה התאפשר גם בזכות לוח משחקים נוח שכלל את ברוקלין, דטרויט, לייקרס, פיניקס ודאלאס, אבל כל זה לא היה יכול לקרות אם דייויס לא היה משחק בשביל שניים. בדיעבד, ברור שהמצב המצער שנוצר עם קאזנס תידלק אותו בתוסף מכושף.
תמריץ כפול להצלחה
ניו אורלינס הייתה קבוצת הגנה לא טובה וקבוצת התקפה מעולה גם עם קאזנס. בלעדיו היא הפכה לקבוצת הגנה רעה יותר וקבוצת התקפה משופרת. החלל שהוא פינה נתן לדייויס להבין שהוא צריך לתת שוב מופעי יחיד כדי לשמור על העסק יציב ולאגור ניצחונות חשובים לקראת הישורת האחרונה של העונה, שמזמנת לניו אורלינס לוח משחקים לא פשוט.
ב-14 המשחקים שעברו מאז הפציעה הספינה שטה במהירות. ניו אורלינס קולעת יותר נקודות (116.6) בהשוואה לממוצע העונתי שלה (112.3). זה קורה בלי 2.2 השלשות שקאזנס תרם בממוצע למשחק והקבוצה מדייקת באחוזים פחות גבוהים לשלוש, אבל היא גם שומרת טוב יותר על הכדור (הגיוני אם שמים בצד את 5.0 האיבודים של קאזנס). באותה נשימה קאזנס "לקח" מהפליקנס בפציעה שלו נוכחות הגנתית חשובה שבאה לידי ביטוי בחטיפות (1.6) ובחסימות (1.6). דייויס ממלא את החסר גם באלמנטים האלה, עוד הסבר למה הוא ראוי לתואר ה-MVP שלטענתו לא מרגש אותו.
בזמן שהוא יורה קלישאות, אנחנו נציג בשבילו את רשימת הטיעונים המלאה לזכייה המתבקשת. דייויס קלע יותר מ-40 נקודות בארבעה מתוך שמונת הניצחונות האחרונים (ו-38 במשחק נוסף), כולל 53 נגד פיניקס בתצוגה היסטורית שבה הפך לשחקן הראשון מאז בוב מקאדו ב-1975 שקולע לפחות 50, לוקח לפחות 15 ריבאונדים וחוסם לפחות חמש פעמים במשחק. על פי ג'ף דאנקן מ-nola.com הוא השחקן הראשון ב-35 העונות האחרונות בליגה שקולע לפחות 40 ולוקח לפחות 10 כדורים חוזרים חמש פעמים בחודש אחד. ג'יימס הארדן (2017), שאקיל אוניל (2004) ולארי בירד (1988) נעצרו על ארבע פעמים. המשחק מול מיאמי הפך אותו לשחקן היחיד בתולדות ה-NBA עם שורה סטטיסטית של 45 נקודות, 15 ריבאונדים, חמש חטיפות וחמש חסימות במשחק מאז שהחלו למדוד חטיפות וחסימות ב-1973/1974.
מעבר לכל הסטטיסטיקות המרשימות וציוני הדרך, יש את עניין ההתאמה לסיטואציה והמבחן המנטלי שהוצב בפניו. במקום לוותר על העונה הזאת הוא בחר להתנפל עליה, במקום לקרוס תחת העומס (39.5 דקות בשמונת המשחקים האחרונים) הוא בחר לרכב עליו בדרך להצגות פנומנליות. דייויס דיבר על כך שללא קאזנס הוא יידרש להתמודד עם "משקל העולם על הכתפיים", ומיישם את ההבנה הזאת בשטח ליכולת מחשמלת. "תופעה. אני די בטוח שכל מה שאפשר לומר עליו נאמר", אמר לאחרונה חברו החדש לקבוצה אמקה אוקפור. "הוא ילד מאוד מאוד צנוע. הוא באמת מחבק את המנהיגות, אבל גם נוח לאימון". ג'ף דאנקן בטוח: זה השלב הדומיננטי ביותר בקריירת ה-NBA שלו. קשה שלא להסכים.
התמריץ בדרך לעליונות הזאת כפול. מקצועית הוא רוצה להראות שניו אורלינס יכולה להתגבר בעזרתו על המכה הרצינית שקיבלה ולהגיע גם עם הסדקים שנותרו ממנה לפלייאוף, ומעמדה שתחסוך ממנה מפגש מאיים עם גולדן סטייט או יוסטון בסיבוב הראשון. כרגע היא במקום הרביעי, מרחק משחק מפורטלנד השלישית. כלכלית – הביצועים שלו עשויים להשתלם לו מאוד. כמו שהוא משחק לאחרונה אין שום דבר שייקח ממנו את המקום בחמישיית העונה, הישג שיהפוך אותו לזכאי לחוזה סופר-מקסימום בקיץ 2019. במקרה כזה, ואחרי שהיה בחמישיית העונה גם ב-2016/2017, הוא יהיה רשאי לחתום על הארכת חוזה של 230 מיליון דולר לחמש שנים – הגבוהה בהיסטוריה של הליגה.
יש צוות מסייע
אחד מהדברים שהופכים את דייויס לשחקן משובח כל כך הוא הגיוון, שמאפשר לו להיות אפקטיבי בכמה דרכים. בזכות היד הרכה הוא יכול לקלוע מחצי מרחק ומחוץ לקשת. בזכות חוש ההתמצאות והפיזיות הוא גם פינישר מצוין שמסתדר גם בפיק-אנד-רול ובפוסט-אפ. לא רק שאחוז השימוש בו עלה באופן טבעי מאז הפציעה של קאזנס, הוא גם משחק יותר מהזמן כסנטר בהרכבים נמוכים, וכתוצאה מכך מקבל יותר נגיעות בכדור. מאז הפציעה של קאזנס גם שיתוף הפעולה בינו לבין ראז'ון רונדו וג'רו הולידיי השתדרג משמעותית ומייצר יותר אסיסטים לדייויס משניהם.
לפציעה של קאזנס יש השפעות נוספות ורחבות לא פחות. הקבוצה השלישית הכי מהירה בליגה הגבירה עוד את הקצב והעלתה את כמות הפוזשנים. בכל אחד מ-12 המשחקים האחרונים היא לקחה לפחות 90 זריקות, והמאמן אלווין ג'נטרי אמר בנושא: "אנחנו פשוט משחקים מהר, וכשאנחנו משחקים מהר אנחנו יכולים לקלוע בהתקפות מעבר ולקבל הרבה מבטים פנויים". כאן צריך לדבר על החלק של הצוות המסייע בריצה האחרונה, שהוכיחה שגם השחקנים שליד דייויס יכולים לעזור לו מאוד.
זה מתחיל מג'רו הולידיי, שעשה את ההסבה המושלמת מתפקיד הצלע השלישית בטריו ההתקפי של הפליקנס לשחקן שעוזר יותר מכולם לדייויס להחזיק את הראש של הקבוצה מעל המים. הולידיי מספק עונת שיא, הקפיץ את היכולת בתקופה האחרונה, מקבל הרבה זמן במה (36.7 דקות) ונותן לניו אורלינס עוד ברק בהתקפה שממשיכה לזרום גם בלי אחד העוגנים.
הטרייד על ניקולה מירוטיץ' משיקגו, שפתח בחמישייה נגד דאלאס וכיכב עם 24 נקודות, הוכח כמשתלם. מאז שהצטרף הוא הפך כצפוי לקלע השלשות המוביל של ג'נטרי למרות שהוא מדייק באחוזים פחות גבוהים וכבר לא קולע בכלל מבחוץ בעלייה מכדרור. איטוואן מור מיצב את עצמו העונה כשחקן חמישייה לגיטימי, ודריוס מילר שעולה מהספסל מראה שמדובר בפורוורד שראוי ל-NBA אחרי התקופה ביורוליג עם באמברג. אוקפור המתקמבק בן ה-35 (בחירה שנייה בדראפט 2004) מביא ניסיון וערך מוסף בהגנה ובריבאונד. רונדו הבלתי נלאה מוסר יותר אסיסטים מאז שקאזנס נפצע ושומר על ניו אורלינס במקום השני בפרמטר הזה בליגה עם הניצוצות המוכרים.
"קשה להיות MVP בליגה כשאתה באמצע הטבלה", אמר ג'נטרי לאחרונה בהקשר לדייויס. "אם היו לנו 40 ניצחונות כרגע אני חושב שהוא בהחלט היה בדיון". ניו אורלינס, כרגע עם מאזן 26:36, מתקרבת ל-40 בעזרת כל השחקנים האלה והמנהיג שלהם, שלא מפסיק להפתיע. ככה אולי הדיבורים על דייויס בהקשר של שחקן העונה יתנהלו בווליום קצת יותר גבוה - ואז יתחילו לרגש גם את AD בעצמו.
לפנייה לכתב/ת 
