כך למדתי להפסיק לפחד מזחלי הדובון
סיפורי האימים בתקשורת על הזחלים השעירים והמסוכנים כמעט אינם מבחינים בין תהלוכן האורן, המסוכן באמת ועלול לגרום לתגובה קשה, לבין דובון הקורים הנפוץ ובלתי מזיק
כל שנה, עם רדת הגשמים הראשונים, מרבדי צמחייה ירוקים מכסים את השדות הפתוחים. המרבדים מנוקדים במטווי קורים לבנים שמתחתם חיים זחליו של עש מהמין דובון הקורים (Ocnogyna loewii) וניזונים מצמחים שונים.
הזחלים מכוסים בזיפים ("שערות") רבים והמראה השעיר כדב הוא מקור שמם. כל שנה, עם בוא החורף, מתפרסמות בתקשורת כתבות הפחדה מפני דובוני הקורים וברשתות החברתיות מופצים סיפורי אימה על הנזקים לחיות מחמד ולבני אדם שגורמים כביכול הזחלים השעירים האלו.
אולם בספרות המקצועית אין מחקרים או תיאורי מקרה של פגיעה בעקבות מגע עם דובוני קורים. מחקר ישראלי אמנם הראה שעיזים נמנעות מלאכול צמחים שעליהם זחלי הדובון השעירים, אך הן עשו זאת גם כשנחשפו לצמחים שעליהם הונחו זחלי טוואי המשי החלקים. מתברר שכמו רובנו, עיזים מעדיפות להימנע מזחלים באוכל שלהן.
זחלי דובון הקורים אינם מזיקים, כפי שמדגים ערן שנק, אם כי יתכן שמגע בזחלי דובון הקורים יגרום לגירוי קל שבקלים אצל אנשים רגישים.
לעומת זאת, זחלי עשים שעירים אחרים כן עלולים לגרום לתגובה קשה. רוב המקרים מתרחשים בעקבות מפגש עם זחלי תהלוכן האורן (Thaumetopoea wilkinsoni), ולעתים עם תהלוכנים אחרים.
לעין בלתי מיומנת תהלוכן האורן, המכונה גם "טוואי התהלוכה", עלול להיראות כמו דובון הקורים. שניהם זחלים שעירים שאפשר לפגוש בחורף ובתחילת האביב, דומים בצבעיהם ובגודלם. אך כאן מסתיים הדמיון. זחלי דובון הקורים חיים תחת מטווים בשדה הפתוח וניזונים ממגוון צמחים. כשהם עוזבים את המטווה הם מתפזרים לכל עבר.
לעומתם זחלי תהלוכן האורן ניזונים, כפי ששמם מרמז, רק מעצי אורן. הם חיים בקבוצות על העצים, במטווים אופייניים, בעיקר סמוך לעלים צעירים וטעימים. כשהם עוזבים את המטווה, בשיחור אחר מזון או בדרכם לאתר ההתגלמות, הם הולכים בתהלוכה מסודרת זה אחר זה.
כאשר זחלי תהלוכן האורן מגיעים לגודל מסוים, לאחר ההתנשלות השנייה בסביבות חודש דצמבר, מופיעות על הזחלים, בנוסף לשערות הרגילות, שערות צורבות (setae) הניתקות בקלות. שערות אלה מכילות ארס המעורר תחושת צריבה, דלקת ותגובה אלרגית. השערות שומרות על ארסיותן למשך שנים רבות, זמן רב לאחר שהזחל שהיו על גופו הפך לעש ומת מזקנה. מסיבה זו מגע עם נשלי תהלוכן ישנים, שנותרו ביערות אורנים, עלול לגרום לפגיעות שונות גם כשאין זחלים בנמצא.
מגע השערות של תהלוכן האורן בעור גורם לפריחה אלרגית מגרדת הקרויה "סרפדת האורנים", ואם הן חודרות לעיניים הן יוצרות דלקת שעלולה להוביל לפגיעה זמנית בראייה. נשימת השערות הצורבות עלולה לגרום לקוצר נשימה, דלקת סימפונות ואף להתקף קצרת (אסתמה).
בליעתן עלולה לגרום לגירוי מקומי המעורר הקאה, קשיי בליעה וריור. כלבים או בעלי חיים אחרים המלקקים את זחלי התהלוכן, בולעים אותם או מחזיקים אותם בפה עלולים לסבול במקרים חמורים מנמק בלשון, אך קל למנוע זאת עם מעט תשומת לב ופנייה לטיפול וטרינרי במקרה הצורך.
למרות האמור לעיל מומלץ לא לגעת גם בזחלי דובוני קורים ולא לתת לחיות שלכם לאכול אותם. זחלי הדובונים החמודים אולי לא יזיקו לכם ולהן, אם אינכם סובלים מרגישות, אך אין סיבה להפריע להם. אפשר להתרשם מיופיים ללא מגע וכך להימנע מהפתעות במקרה של זיהוי שגוי.
כמו כן, הימנעו משחרור כלבים במהלך טיולים, במיוחד ביערות אורנים. שימו לב למה שהם מכניסים לפה וכך תצילו בעלי חיים רבים – גם את חיות המחמד וגם את זחלי העשים.
נעם לויתן, מכון דוידסון לחינוך מדעי | סייע בהכנת הכתבה: ערן שנק, ממנהלי הקבוצה צילום פרוקי-רגליים חרקים זוחלים ודו-חיים
לפנייה לכתב/ת 
