גירוש מבקשי המקלט: לא מוסרי, לא כלכלי, האם גם לא חוקי?

בשיתוף Israel at Heart

הדיון על גירוש מבקשי המקלט ממדינות אפריקה מעורר בחודשיים האחרונים הרבה אמוציות ורגשות מעורבים. מהגרי עבודה או פליטים? האם הגירוש הצפוי לרואנדה ולאוגנדה הוא בטוח או מסכן חיים? האם שכונות דרום תל אביב ישתקמו לאחר הגירוש?

מה שבטוח הוא, אומר עו"ד אסף וייצן, שעומד בראש המאבק נגד גירוש הפליטים ולשעבר מנהל המחלקה המשפטית של המוקד לפליטים ולמהגרים, שישראל היא המדינה היחידה בעולם שמגרשת פליטים למדינת עולם שלישית שאינה מדינת המוצא שלהם. "ייצגתי אריתראים חסרי מעמד שנכלאו כאן במתקני כליאה והיום הם אזרחים ופליטים מוכרים בשבדיה, בהולנד, בארצות הברית ובקנדה. כאזרח ישראלי אני מתבייש - ישראל היא אחת המדינות היחידות שמייצאות פליטים".

מה מצב הפליטים באירופה כרגע?

"כשמדברים על אריתראים וסודנים, שהם רוב מבקשי המקלט בארץ, שיעורי ההכרה בהם בעולם הם גבוהים. האם כל הפליטים האמיתיים מגיעים לאירופה ורק השקרנים מגיעים לישראל? בישראל יש פחות מ-40 אלף פליטים, בעולם יש 66 מיליון פליטים ועקורים. אחת השאלות שיש לה גם משמעות משפטית וערכית היא האם ישראל לא צריכה לקחת חלק במשבר הפליטות הכי גדול מאז מלחמת העולם השנייה?"

עו"ד אסף וייצן

בחודש שעבר נסע וייצן לביקור ברואנדה ובאוגנדה, המדינות שאליהן יגורשו הפליטים החל מחודש אפריל אם מבצע האכיפה ייצא אל הפועל, וחזר עם תובנות מהשטח: "רואנדה מכחישה שיש הסכם גירוש. אם רואנדה מתכחשת לעסקה עם ישראל זה אומר שברואנדה הפליטים לא יוכלו לקבל מעמד או זכויות. זה מה שלמדתי בנסיעה ומה שהדוחות האו"ם מראים. המגורשים מישראל לא מקבלים מעמד ברואנדה והם נדחפים לאוגנדה תוך יום או יומיים. בהיעדר מעמד הם ממשיכים במסע נדודים מסוכן בניסיון להגיע למקום שבו יוכלו לקבל מעמד חוקי, ואין כזה מקום באפריקה כרגע".

מלבד חמלה ואנושיות, האם הגירוש הוא חוקי מבחינה משפטית?

"לא חוקי באופן חד משמעי. ראשית, אין תקדים בעולם לגירוש למדינה שלישית שהיא לא מדינת המוצא ועוד תחת הסכם חשאי. ההסכם לא חוקי כיוון שלא ניתן לאכוף אותו בבית משפט, לאף אחד אין עותק שלו ויותר מזה - אוגנדה ורואנדה מכחישות שיש הסכם".

"כל העדויות מהשטח מלמדות שאנשים שמגיעים לשם לא מקבלים מעמד חוקי, לא יכולים להתקיים באופן סביר ונאלצים לצאת למסע מסכן חיים. מה שמעלה חשש שישראל מסכנת את חירותם וזה בניגוד למשפט הבינלאומי", מסביר עו"ד וייצן וממשיך למנות את הסיבות לכך שהגירוש אינו חוקי. "מי שיסרב לעזוב את ישראל יכלא לתקופה בלתי מוגבלת, זה לא חוקי לפי המשפט הבינלאומי. בכל מקום אחר בעולם הם מוכרים כפליטים בשיעורים אסטרונומיים, העובדה שהמערכת הישראלית לא מכירה אפילו בחצי אחוז מהם בתור פליטים מלמדת שמדיניות הגירוש היא לא חוקית".

"המדינה הפילה את בעיית הפליטים על בתי החולים"

רן גולדשטיין, מנכ"ל עמותת רופאים לזכויות אדם, המסייעת לפליטים ומפעילה בעבורם מרפאה פתוחה ביפו, מצביע על סוגיות הבריאות הלא אנושיות שמעלה הגירוש. הרופאים בישראל, הוא טוען, עומדים בפני דילמה מוסרית בבואם לטפל בפליטים ממדינות אפריקה, שאינם רשאים לקבל ביטוח רפואי. "רופאים נאלצים לשחרר חולים במצבי חירום ויודעים שהם לא ימשיכו לקבל טיפול הולם בקהילה ולהשתקם. הרשויות חטאו לתפקידו במשך שנים, הוא לא נתן לרופאים את הפתרונות והשאיר אותם להתמודד לבד בשטח".

ומה הקשר בין רפואה לגירוש הפליטים?

"מהעדויות ששמענו, כאשר המגורשים מגיעים לרואנדה, נלקחים מהם המסמכים והם צריכים להתחיל מסע פליטות מחדש. זה לא מסע קל כמו לקום בבוקר ולקחת אוטובוס לאילת. זה מסע שצריך להתמודד עם קור, חום ורעב. אז בוודאי שיש קשר יש בין בריאות לגירוש".

רן גולדשטיין(צילום: באדיבות רופאים לזכויות אדם)

"מדינת ישראל הפילה על עמותות ועל בתי חולים את בעיית רווחתם של הפליטים", מסביר גולדשטיין. "אחד הדברים הכי אבסורדיים הוא שבתי חולים כמו איכילוב צוברים חובות של מיליונים בשנה, כי הם מחויבים לטפל במי שמגיע אליו. לפליטים אין ביטוח או יכולת לשלם על ימי אשפוז וטיפולים, אבל אף אחד לא ייתן למישהו למות ברחוב. אז במקום לפתור את הבעיה בדרך המלך, המדינה הפילה אותה על עמותות או הפעילה מדיניות של לאמלל ולגרש. זה בניגוד לדעתי לכל חובה מוסרית".

האם למדינת ישראל יש מניע נסתר לגירוש?

אם תשאלו את נועה קאופמן, מנהלת מחלקת הפליטים בעמותת קו לעובד - התשובה היא בהחלט כן. "מי שיהיה חתום על הגירוש חושב שהוא קונה את קולות המצביעים בדרום תל אביב", אומרת קאופמן. "בתור מי שחיה בשכונת שפירא בדרום תל אביב כבר 13 שנים, אני יכולה להעיד שלא הרבה ישראלים ששים לקראת הגירוש כמו שהממשלה חושבת. למדינה יש גם רצון בשליטה באוכלוסיה הזרה הלא יהודית שעובדת בישראל. שלא לדבר על הכספים שעוברים מיד ליד על כל אדם שנכנס. כל האינטרסים האלו מתערבבים ביחד".

נועה קאופמן

קאופמן חווה כבר שמונה שנים את מצוקתם היומיומית של הפליטים בתחום התעסוקתי - הם חשופים לניצול, לתאונות עבודה ולהלנות שכר. "אבל דברים השתנו", היא מציינת. "היום רוב האנשים עובדים עם תלושים. זה אומר שהזכויות של הפליטים מוגנות, היום הם יודעים לעמוד על הזכויות שלהם יותר מבעבר".

מגמת הגירוש תגרום לטענת קאופמן נזק לא רק לפליטים, אלא גם למדינה. "אני רואה יותר ויותר אנשים שלא מחדשים את הוויזות שלהם כי הם לא רוצים להיכלא. ברגע שהמעמד שלהם לא מוסדר גם המדינה מפסידה, כי אנשים לא משלמים מיסים וביטוח לאומי, הם נמצאים מתחת לרדאר. אם הגירוש יתממש, יהיה מצב מאוד קיצוני כי יהיו כאן אלפי אנשים בלי ויזה. לדעתי, הם ינסו להסתתר ולעבוד בעבודות מסוכנות שמשלמות נמוך וכל שוק העבודה המוסדר ירד לטמיון".

מסתבר שכספים רבים השייכים למבקשי המקלט ולפליטים מתגלגלים מאחורי הקלעים וככל הנראה לא יושבו להם, כמו למשל כספי חוק הפיקדון ותשלומי מס גבוהים שמסיבות טכניות לא יוחזרו. "כספים רבים מוחזקים אצל המעסיקים וחלק גם על ידי המדינה ועל פניו נראה שאנשים לא יצליחו לממש את הכספים לפני שהם יעזבו. יש חשש גדול שמיליונים יישארו בידי המדינה".

"המדיניות היא לאמלל"

מצטיירת תמונה לפיה ישראל לא טובה לפליטים. האם הם בכלל רוצים להישאר פה? קאופמן: "אלו ברירות יש להם? יש הרבה אנשים רוצים לחזור לארץ מוצאם אם וכאשר יהיה אפשר. מדובר בילדים שלא ראו את האימהות שלהם ואנשים שמרגישים פה זרים. אף אחד לא אוהב להרגיש זר".

וייצן: "ישראל היא לא מקום טוב לשחורים לא יהודים. כל הפליטים שאני פגשתי רוצים לחזור למדינה שלהם כשהמצב יאפשר זאת. אנשים הבינו שישראל היא מקום לשהות לתקופה מסוימת. לצערי, אני לא מכיר אנשים שאומרים שישראל הוא הבית שלהם".

גולדשטיין: "ברגע שהמדיניות של ישראל היא לאמלל אותם, אנשים לא רוצים להישאר פה. אני מכיר פליטים רבים שחיים פה וחלקם כן הסדירו מעמד, הצליחו להשתלב ואומרים שישראל הצילה את חייהם. אבל ברגע שבמדינה שלהם יהיה בטוח, הם ישמחו לחזור בחזרה. אף אחד לא רוצה לעזוב את הבית שלו".

בשיתוף Israel at Heart