פמיניזם? עקרת בית תפוצה על הפסדי שכר

תושבת הצפון שגידלה את בנותיה נפצעה בתאונה. הביטוח חויב לשלם לה לאחר שנקבע כי "משק הבית משול לעבודה מחוץ לבית ואף יותר מכך"

עו"ד מוטי קראוספורסם: 10.03.18 , 08:09

עבודות הבית לא שונות מכל משרה אחרת? בית משפט השלום בקריות קבע לאחרונה שעקרת בית מצפון הארץ, שנפצעה בתאונת דרכים, תפוצה על ידי הנהג האחראי ועל ידי חברת הביטוח שלו בגין הפסדי שכר עתידיים, אף שהסיכוי שתצא לעבוד אחרי 20 שנה היה נמוך מאוד. השופט מוחמד עלי פסק לזכותה 100 אלף שקל ברכיב זה, וכ-700 אלף שקל בסך הכול.

התובעת (48), אם לשלוש בנות, נפגעה בתאונת דרכים בינואר 2013 כשנסעה באחד משני כלי רכב שהתנגשו. כתוצאה מכך היא סבלה מחבלות ושברים רבים. בתביעה שהוגשה לאחר כשנה וחצי נגד נהג המכונית שבה נסעה ונגד חברת הביטוח שלו, "הכשרה", נטען שמאז התאונה היא סובלת מכאבים, מתקשה לתפקד בעבודות הבית, סובלת מדיכאון ומתביישת לצאת מהבית. לטענתה, היא תכננה להשתלב בשוק העבודה לאחר שבנותיה יגדלו, ולכן ביקשה לפסוק לטובתה פיצוי משמעותי על הפסדי שכר עתידיים וכן על העזרה הרבה שהיא מקבלת מקרוביה.

תביעה

נפגעי תאונה שיקרו לביטוח – ויפוצו בכל זאת

עו"ד הראל נוימן

בני זוג שנפצעו כשמכונית התנגשה בהם טענו שילדיהם היו איתם. אבל בביהמ"ש התברר שהשניים היו לבדם. למה בכל זאת הם יקבלו פיצוי?

נפגעי תאונה שיקרו לביטוח – ויפוצו בכל זאת

הנהג וחברת הביטוח אמנם לא כפרו בחבותם לפצות את התובעת, אך חלקו על כך שהיא זכאית לפיצוי על הפסדי שכר ועל עזרת הקרובים. לשיטתם, עצם העובדה שהיא לא עבדה מחוץ לבית במשך שנים רבות מעידה על כך ש"מה שהיה הוא מה שיהיה" – כלומר, שהיא לא תעבוד גם בעתיד.

השופט מוחמד עלי מינה מומחים בתחום האורתופדי ובתחום הפסיכיאטרי על מנת שיעריכו את היקף הנזק שנגרם לתובעת. בהתבסס על הערכותיהם הוא קבע שנגרמה לה 43.9% נכות רפואית משוקללת, מתוכה כ-6% בגין הצלקות שנותרו בגופה.

מכאן הוא פנה לבחון מהו היקף הפיצוי שהתובעת זכאית לקבל. מאחר שעיקר המחלוקת ניטשה בין הצדדים בענייני הפסדי השכר ועזרת הזולת, הדיון בתיק התמקד בהם.

באשר להפסדי השכר ציין השופט עלי כי הפיצויים ברכיב זה נפסקים בהתאם לתפיסה עקרונית של פגיעה בפוטנציאל ההשתכרות. משמעות הדבר היא שגם נפגע שלא עבד כל חייו יהיה זכאי לפיצוי אם על פי נתוניו האישיים ישנה אפשרות שהוא היה יוצא לעבוד אלמלא התאונה.

השופט אמנם קיבל את הרושם שהסיכוי שהתובעת הייתה משתלבת בשוק העבודה הוא נמוך, אולם הוא בכל זאת דחה את טענת הנתבעים, בין היתר משום שלא מדובר בסיכוי אפסי. משכך נפסק כי היא זכאית לפיצוי גלובלי לפי שכר המינימום (5,300 שקל לחודש).

עוד נקבע כי התובעת זכאית לפיצוי על העזרה הרבה שקיבלה ועדיין נזקקת לקבל מקרוביה. בהקשר זה העיר השופט שלא ניתן להתעלם מכך שהיא מתקשה לתפקד כעקרת בית: "נפגעת שאיננה עובדת מטבע הדברים משקיעה את רוב זמנה בעבודות משק הבית, ויש מי שיטען שהדבר משול לעבודה מחוץ לבית ואף יותר מכך".

בסופו של דבר חויבו "הכשרה" והנהג לשלם לתובעת 592,888 שקל על הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, כאב וסבל וכן על העזרה שקיבלה ועוד תקבל מקרוביה, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 91 אלף שקל.