היילה גברסלאסי בישראל: "באתי כדי לחבר אנשים"
הרץ האתיופי האגדי הגיע כאורח משרד החוץ ועיריית ירושלים לרגל מרתון ירושלים. שנתיים אחרי הפרישה הוא ירוץ "רק" 10 ק"מ, אבל כפי שהוא אומר: "שהספורטאים שבאים לכאן לא יעשו את זה בשביל התוצאה או הריצה עצמה. הם צריכים לראות את המקומות ההיסטוריים, הקדושים. זה חלום עבור כל אחד להיות פה"
הגג במלון "ממילא" בירושלים סער. השמש יצאה לה בכל הכוח, והביאה איתה חברה - רוח עוצמתית ופתאומית. שמשייה אחת התעופפה, האחרות החזיקו מעמד בציפורניים, אבל היילה גברסלאסי קיבל הכל - מצטערים מראש על משחק המילים - ברוח טובה. רק 1.64 מ', 54 ק"ג בלבד, אבל לא תמצאו את המשב שיערער את הצעד הבטוח שלו או יעיף לו את החיוך הענק מהפנים.
הרץ האתיופי בן ה-44, שפרש לפני שנתיים בתור אחד האתלטים הגדולים בכל הזמנים - במיוחד בכל הנוגע למרחקים הארוכים - הגיע לישראל כאורח משרד החוץ ועיריית ירושלים לרגל מרתון ירושלים השמיני, שייערך השנה בסימן 50 שנה לאיחוד העיר ו-70 שנה למדינת ישראל. ההערכה היא כי 30 אלף רצים מ-72 מדינות ישתתפו בתחרויות השונות (מרתון, חצי מרתון, מרוצים ל-5 ול-10 ק"מ, מרוץ משפחות ומרוץ קהילתי), ולמרות שימי המרתון שלו כבר עברו, גברסלאסי ירוץ 10 ק"מ לצד ראש עיריית ירושלים ניר ברקת.
היילה, מה זה אומר עבורך להיות כאן בישראל, בירושלים?
"כמובן שזה דבר מיוחד מאוד. זה חלום עבור כל אחד להגיע לעיר הקדושה בעולם. זה כבוד עבורי להיות כאן, לראות את ישראל ובמיוחד להיות כאן בירושלים".
מה אתה חושב על העיר כמארחת מרתון? זו עיר טובה מבחינת המסלול, מזג האוויר?
"אני רוצה להגיד לספורטאים שיגיעו לכאן שלא יעשו את זה בשביל התוצאה או הריצה לשם עצמה. הם צריכים לראות את המקומות ההיסטוריים, הקדושים, וכשירוצו ברחבי העיר לדמיין את הדברים היפים שקרו כאן".
אתה חושב שהמרתון יהיה מעט קשה? יש הרבה עליות.
"זה טוב. ריצה היא לא רק על מסלולים שטוחים, לפעמים טוב לשנות".
"הרגע הגדול ביותר? הזהב בסידני"
רק למי שפיספס את גברסלאסי בשיאו, תזכורת קצרה. באטלנטה 1996 ובסידני 2000 הוא זכה בזהב אולימפי בריצת 10 ק"מ. בשנות ה-90 הוא גם זכה ארבע פעמים ברציפות באליפות העולם באותו המרחק, לצד ארבע מדליות זהב באליפויות העולם באולמות, בריצות ל-3,000 ול-1,500 מ' (ב-1999 ביפן הוא זכה בשני המרחקים יחד). אחרי שירד מהמסלול הוא עבר למרתון, וזכה בתשעה כאלה - ולא סתם. הוא זכה ארבע פעמים ברציפות במרתון ברלין, וב-2008 קבע שיא עולם, שכיום עדיין נמצא בעשירייה הגדולה של תוצאות כל הזמנים (מקום תשיעי). הוא עדיין מחזיק בשיאי העולם בריצה ל-20 ק"מ ובריצה של שעה (רץ 21.2 ק"מ בזמן הזה). בסך הכל הוא שבר 27 שיאי עולם ו-61 שיאים לאומיים. אנחנו מדברים כאן על אגדה אמיתית.
מה היית מגדיר כרגע הגדול בקריירה שלך?
"הזהב ב-10 ק"מ בסידני 2000. זו הייתה השנה הטובה ביותר שלי. שנה שלעולם לא אשכח. אותה ריצה הייתה מיוחדת, בעיקר החלק האחרון בו רצתי ראש בראש נגד פול טרגאט".
"הלוואי, הלוואי שהייתי צעיר יותר. אבל הקריירה שלי הסתיימה. בזמני דאבל כזה היה בלתי אפשרי, כי היית צריך לרוץ באולימפיאדה פעמיים 5,000 ופעמיים 10,000. בימים האלה יש לרצים מזל, כי מתחרים ישירות בגמר ה-10,000 עם חצי וגמר ב-5,000. זה הרבה יותר קל. אני בסדר עם, עשיתי מה שרציתי לעשות. אגב, התחריתי מול פראח כשהיה צעיר יותר, ועדיין לא בולט במיוחד. החל מ-2010 זה היה הזמן שלו. ככה זה בספורט".
מחר תרוץ 10 קילומטרים. תגיע לזה בגישה רצינית, במחשבה שאתה הולך לנצח?
"אני לא ארוץ באופן תחרותי, רק בשביל להיות לצד ראש העיר וכמה בכירים. זה יהיה בשביל הכיף, בשביל לחבר אנשים. זו המשימה היחידה שאני רוצה להשלים כאן".
בקריירה שלך, כולל במרתון, לא הפסדת ביותר מדי תחרויות. ההפסדים צרבו במיוחד?
"זה לא היה נעים והיה קשה לקבל את זה, אף אחד אוהב להפסיד ולא הרגשתי עם זה בנוח. אבל לפעמים אתה כאדם, כספורטאי, חייב לקבל את זה, אחרת תהיה לוזר גדול בהמשך".
"התוצאות שלכם יגיעו, תאמין לי"
אתה מכיר את הרצים הישראלים הבולטים היום?
"בכנות, לא כל כך. אני מכיר כמה שמות טובים מהעבר, את היילה סטאין אני מכיר מצוין וגם את אסף בימרו. תן לי להגיד לך משהו, יש בישראל פוטנציאל גדול".
איך אנחנו מפתחים אותו?
"אימונים, במיוחד בתנאי גובה. צריך להתאמן באפריקה, אבל לא רק באתיופיה".
יש כאן יוצאי אתיופיה רבים בענף, אבל התוצאות עדיין לא בטופ העולמי.
"זה יגיע, תאמין לי. יום אחד זה יגיע".
אחרי הספורט, מהם האתגרים שלך כיום?
"יש לי עסקים (בין השאר מלונאות ונדל"ן, י.ק), ואני גם יו"ר התאחדות האתלטיקה באתיופיה. עובד קשה מאוד. בספורט אתה עובד מול המנהל והמאמן. עכשיו זו התנהלות מול יותר מ-2,000 איש בחברה".
אם כבר הזכרנו את פראח, הוא התלונן אתמול שזכה ליחס גזעני בנמל תעופה
בגרמניה. זה משהו שחווית, שאתה מנסה להילחם בו?
"מעולם לא חוויתי דבר כזה. אישית לא ראיתי גזענות, ואני לא מאמין שזה קורה. איך אפשר להטריד אותך? אולי בטעות. אם זה קרה לו אז זה עצוב, אבל הוא לא צריך להתרגש מדברים כאלה. אני לא אומר שזה רק היה נדמה לו, אבל התנהגות כזו לא משקפת את כל האנשים. הכוונה שלי היא שאין צורך להתלונן על דברים כאלה. אנחנו חיים במאה בה כולם מאמינים בשוויון, זו האמונה שלי. אם מישהו מתנהג אחרת, לא צריך להתרגש".
כשתסיים מחר את הריצה, יש סיכוי שתקבל אנרגיה ותרוץ את כל המרתון?
"נראה מחר. אתה חושב שאסיים את עשרת הקילומטרים?"
לפנייה לכתב/ת 
