קומבינת השירות האזרחי | התחקיר המלא
בזמן שבממשלה מתקוטטים על חוק הגיוס, מתברר כי השירות האזרחי לחרדים הפך מאמצעי לשוויון בנטל, למערך שמעודד הפקרות. אחוז עצום מבין המשרתים מקבלים את הכסף וההטבות מבלי לשרת כנדרש. הרשות לשירות לאומי-אזרחי: נקים ועדה לבדיקת הנושא. תחקיר ynet ו-"ידיעות אחרונות"
שעת צהריים מוקדמת בבית עסק באזור המרכז. אלעד (השם המלא שמור במערכת), אחד העובדים, הוא כנראה נס מהלך: ממש בזמן שאתם רואים אותו משרת את הלקוחות, לפי הרישומים הוא בכלל נמצא פיזית במשרדי עמותה גדולה במרחק של כמה קילומטרים משם, כמתנדב בשירות האזרחי.
כמותו יש עוד רבים: חלקם לומדים, אחרים מבלים, ויש בהם גם כאלה שעובדים, אבל רק לעיתים, בעמותה שבה הם משובצים. בזמן שבקואליציה מתקוטטים על גיוס חרדים לצה"ל - חוק שעל פי ההערכות יאפשר יותר חופש לחרדים לבחור אם ולאן להתגייס - תחקיר "ידיעות אחרונות" חושף את הנעשה במה שאמור היה להיות אלטרנטיבה עבור צעירים חרדים שאינם מתגייסים ועדיין רוצים להשתלב: השירות הלאומי־אזרחי החרדי.
במילים פשוטות ולא נעימות, נראה שמדובר בקומבינה בקנה מידה יוצא דופן. מתוך כ-1,600 חרדים בשירות האזרחי, הרוב אינם מבצעים את עבודתם. הם מקבלים את הכסף - מאות עד אלפי שקלים בחודש, בהתאם למצבם המשפחתי, ועוד הטבות רבות - וממשיכים בענייניהם. בחלק מהמקרים הם מופיעים פה ושם, למשל כשהרכזים מודיעים להם שיש ביקורת. בשאר המקרים רבים מהם לא מגיעים בכלל, ובאמצעות תרגילים שונים הם רשומים כאילו הגיעו. במקרים הקיצוניים יותר, על פי עדויות שהגיעו לידינו, היו כאלה שהשאירו את הכסף בקופת העמותה שבה הם רשומים, או התחלקו עם המנהלים בסכום שמגיע מארגון "חברים" - הזכיין שמנהל את השירות הלאומי־אזרחי.
ברשות השירות הלאומי-אזרחי מכירים את הנתונים ואת עומק הבעיה, אבל מגלגלים בצדק את האחריות לפתחה של הממשלה, שהקצתה תקציב לשני פקחים בלבד. כבר שנים, הם מסבירים, אנחנו מבקשים תקציב לעוד פקחים אבל האוצר מסרב. לדבריהם, הרשות היא רק הרגולטור ואין לה כל יכולת להתמודד עם הבלגן. עם זאת, על אף הבעיות שנחשפות כאן, ממש בימים אלה מסתובב באסיה ראש הרשות, שר-שלום ג'רבי, כדי להסדיר ולטפל בתקנים החדשים שהוקצו לצעירים החרדים: שירות אזרחי חלומי בבתי חב"ד ברחבי העולם. כלומר, עוד 100 צעירים שספק אם יהיה מי שיוכל לפקח עליהם בפועל.
ביקורת בהזמנה
השירות האזרחי החרדי בא לעולם מתוך כוונות טובות: להיות פתרון ביניים, בדרך לשיוויון מלא בנטל. הרעיון הוא לאפשר לחרדים בני 21 ומעלה לתרום למדינה ולהשתלב בחברה, מבלי להתגייס לצה"ל עם תגמול והכרה דומים לאלה שמקבלים חיילים משוחררים. הבעיה: הוא מבוסס על התנדבות, וכלכלית הוא פחות משתלם מאשר שירות בצה"ל (פחות ממחצית הסכום) ואפילו פחות מאשר לימוד בכולל, כשמדובר ברווקים. לכך יש להוסיף גם התנגדות מובנית של רבנים חרדים קיצוניים לשירות. למרות נתוני הפתיחה הבעייתיים הללו, העמידה המדינה יעדי גיוס מופרכים - 2,000 איש מדי שנה - והיא מפעילה לחץ על רשות השירות האזרחי לעמוד בהם. בפועל, בעוד היקפי העמידה ביעדי הגיוס של הצבא עומדים על קרוב ל־100 אחוז בחמש השנים האחרונות, בשירות האזרחי הנתונים עומדים על פחות מכ-50 אחוז בשנה טובה. בשנה שעברה, למשל, הצליחו בשירות לעמוד בפחות מ-40 אחוז מהיעד שהציבה הממשלה.
התרומה מחולקת, בגדול, לשלושה מסלולים. יוצא הדופן שבהם הוא המסלול הביטחוני: משטרה, כיבוי אש, שירות בתי הסוהר וגם ארגונים כמו זק"א ואיחוד הצלה. כ-300 חרדים משרתים במסלול הזה ובבדיקה שערכנו נמצא, כי שיעורי הנוכחות במסלול זה גבוהים, בעיקר בתקנים שמופעלים על ידי הרשויות. מסלול נוסף כולל משרדים ורשויות ממשלתיות, כמו הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, רשות המסים ורשות האכיפה והגבייה, שם התקנים אינם רבים אך המשרתים נדרשים להעביר כרטיס ועל כן הנוכחות גבוהה.
המסלולים הבעייתיים הם החברתי והחינוכי. מדובר במאות עמותות בכל רחבי הארץ. יש בהן בתי חולים ומוסדות פסיכיאטריים, או עמותות מוכרות כ"יד שרה", אבל גם עמותות כמו "שתילים רכים" למען ילדים עם צרכים מיוחדים; "שמעיה" בבני־ברק; "יפוצו מעינותך" מחיפה, שמטרתה להפיץ יהדות בקרב הנוער; "אור מזל וברכה" משכונת הר נוף בירושלים; "אורות לנוער", "הקופה הספרדית" ו"קול הקריות" מאשדוד; "אהלי תפארת משה" ו"אם הבנים" מביתר עילית ועוד ועוד. חלק ניכר מהעמותות הללו עוסקות בפעילות חסד חשובה ואמיתית, וצעירים שמגיעים מתוך אידיאולוגיה ורצון לסייע יוכלו למצוא בהן מקום. רק שכאלה, לפי העדויות והנתונים שבידינו, אין רבים.
לעיתים, ללא כל צורך, בגלל הלחץ לעמוד במכסות הגיוס, קיבלו כל העמותות תקנים לפי קריטריונים שעד כה לא הצלחנו לאתר, והפיקוח עליהם אפסי. כך נוצר בעצם תמריץ שלילי למלא את התקנים: לרשום אנשים, אפילו פיקטיבית, וגם כך אין מי שיבדוק מי מגיע ומי לא. עבור אלה שאינם מגיעים, מדובר בעסקה משתלמת במיוחד: משכורת שנעה בין 400 שקל לרווקים, עד ל-3,800 שקל לבעלי משפחות עם ילדים - שהם רוב המתנדבים במסלולי הביטחוני.
יואל (שם בדוי), הגיע לשירות האזרחי אחרי שסיים תואר והתחיל כבר לעבוד בתחום התקשורת. "הרגשתי לא בנוח שלא תרמתי למדינה", הוא מסביר, "אבל התברר שהשירות הוא בדיחה אחת גדולה. אתן לך דוגמה איך זה עובד: אני רשום על תקן שירות אזרחי בארגון של חסידות מוכרת, אבל לא דורך שם בכלל. מצד שני, יש להם פעיל בארגון שעובד שם, אבל מטעמים אידיאולוגיים לא רוצה לעשות שירות, אז הוא מגיע בבוקר, מקיש את תעודת הזהות שלי וכך הם מקבלים את הכסף עליי מהמדינה. לבחור הזה הם משלמים באופן פרטי, ואני גם מקבל הטבות משמעותיות".
בתחילה עבד יואל בעמותה שעסקה בנוער נושר. "הייתי צריך להקדיש לנוער שש שעות יומיות, במשך שנתיים", הוא אומר. "יחסית לאחרים עוד עשיתי את השירות, אם כי לא את כל השעות והימים. הרכזים הם מאותה חסידות, ולא היה לנו בכלל קשר, ולכן את רואה מתנדבים שלא דרכו בכלל בעמותה. המעסיק היה מעדכן אותנו כשיש ביקורות ותידרך אותנו מה לומר, וגם אז לא כולם הגיעו".
העניין הוא, מסביר גורם בשירות האזרחי, שגם אם מגיע פקח ורואה שחסר מישהו, הוא גורע לו מהתשלום יום אחד בלבד. "העמותות פשוט מקבלות תקנים ומקמבנות את כולם", אומר יואל. "ככה כשאתה מגיע לכינוס המשתחררים, אתה פוגש אנשים שאין להם אפילו מושג איפה הם שירתו".
מלבד המשכורות, המשרתים בשירות האזרחי מקבלים מענק שחרור של 6,660 שקלים אם שירתו במסלול החברתי, ו-8,880 במסלול הביטחוני. כמו המשתחררים מצה"ל, עומד לרשותם בהמשך גם פיקדון של 10,080-13,464 שקל. הטבות נוספות כוללות נסיעות חינם בתחבורה הציבורית, הנחות בארנונה, בביטוח לאומי, במס הכנסה, במעונות לילדים ובשירותים רפואיים שונים. הם מקבלים גם סיוע ברכישת דירה וגם בשוק התעסוקה. על פי הנתונים שהגיעו לידינו, רבים מאוד מהמשרתים קיבלו גם לפני הגיוס מלגה ממשרד הדתות. כלומר, יחד עם המשכורות מדובר בעשרות אלפי שקלים לאדם. אדם בשירות אזרחי-חברתי אמור לשרת 30 שעות שבועיות בממוצע במשך שנתיים, או 20 שעות שבועיות בממוצע במשך שלוש שנים. בפועל, מנתונים שאליהם נחשפנו, במסלול שאינו ביטחוני, שיעור המשרתים את מלוא השעות עומד על פחות מ־20 אחוז.
"עובדים" בחגים
הזכיין שמתפעל משנת 2011 את מערך השירות האזרחי החרדי הוא "חברים", שמפעיל מערך של רכזים שרבים מהם משתפים פעולה עם התרגיל. איך בעצם עובדת הקומבינה? למשל, המתנדבים אמורים לרשום לעצמם נוכחות באמצעות שיחת טלפון ממספר קווי במשרדי העמותה. בעשרות מקרים שנבדקו על ידינו, התברר כי הרישום נעשה בכלל ממספר טלפון אחר, בביתם או במקום עבודתם האמיתי. אף אחד לא טרח לבדוק. וזה עוד במקרים שבהם המשרת רשם את עצמו. ביותר מ-80 אחוז מהמקרים שבדקנו - ומדובר בהרבה יותר ממדגם מייצג - מי שרשם את הנוכחות עבור המשרתים, היו הרכזים שלהם.
הקומבינה מתגלה במלוא תפארתה, בסוגיה אחת שאותם רכזים לא לקחו בחשבון. מכיוון שהם עצמם חרדים ברובם, ועובדים על פי לוח השנה העברי, הם פשוט לא שמו לב שבמקרים רבים מאוד הם מחתימים נוכחות עבור התקנים שלהם גם בימים שבהם אין שום סיכוי שחרדי יעבוד. כך, למשל, במהלך הבדיקה התברר לנו שמאות צעירים רשומים כנוכחים בעמותות בחגים ובימי בין הזמנים - תקופת החופש אצל החרדים.
דובי (שם בדוי), שמתנדב בעמותה לנזקקים בירושלים, מדגים איך זה עובד. "יש מערכת טלפונית לסימון יציאה וכניסה שחייבים להתקשר אליה מהטלפון הנייח בעמותה, אבל בפועל אנחנו מתקשרים מהנייד ואף אחד לא שם לב", הוא אומר. "במסגרת ההתנדבות שלי אני אמור להיות בעמותה שש שעות ביום, אבל אני מסיים בשעתיים את כל המטלות ובשאר הזמן אני בעבודה האמיתית שלי. אני יודע שאמורות להיות ביקורות, אבל בפועל אף אחד לא בודק. למשל, ביום שני האחרון תיכננתי לא להגיע, אבל אז קיבלתי טלפון מהרכז של ארגון 'חברים' שדיווח שיש לי ביקורת ושאתייצב. הגעתי, ובסוף לא הגיעה ביקורת. זו באמת שכונה".
אחד הנתונים המדהימים ביותר, שמלמדים עד כמה מדובר בפיקציה, הוא שעל פי הערכות כשליש מבין המשרתים במסלול החברתי הם כאלה שוויתרו על פטור מצה"ל. המשמעות ברורה: העסק כל כך משתלם, שזו פשוט פרצה שאי-אפשר לעמוד בפניה. למשל אשר, שוויתר על פטור מהצבא כדי להירשם לשירות אזרחי במוסד חינוכי לנוער בסיכון. "הגעתי חדור מוטיבציה, אבל אחרי זמן קצר התברר לי שזה בדיחה ואני לא תורם כלום לאף אחד", הוא אומר. "לא עברתי שום הדרכה וכבר זרקו אותי לעבוד עם נוער. בהתחלה השקעתי, אבל אז הבנתי שלאף אחד לא אכפת מהם. לפעמים היו שולחים אותי לעשות סידורים עבור המנהל. ככה זה כשיש לעמותה כוח עבודה שלא עולה לה כלום. לאט-לאט התחלתי לחפף. לשמחתי לא נתקלתי בביקורות, וכמובן קיבלתי את כל הכסף".
נחמן הגיע לשירות האזרחי אחרי שהתחתן והפך לאב. "שמעתי מחבר שזה מאוד משתלם כשאתה נשוי, אז הלכתי על זה", הוא אומר. "עשיתי שירות של שנתיים במסלול הביטחוני אבל בארגון לא ממשלתי, והתפקיד שלי היה להיות אחראי יחד עם ארבעה אנשים נוספים על פתיחת מחסן כשמישהו צריך להשאיל ממנו ציוד. היו תקופות שבאתי פעם בחודש או חודשיים. מצד שני הייתי צריך לרשום שעות, ושהמעסיק יחתום. בשבועיים הראשונים הגעתי, ואז האחראי הסביר שאני לא צריך להגיע ושהוא כבר יחתום לי על השעות בסוף חודש".
לדבריו, שירות במסלול ובארגון שבו בחר, הוא המשתלם ביותר. "אני נחשב למתנדב בגוף ביטחון, והסכומים שאני מרוויח גבוהים משמעותית כי אני גם נשוי פלוס ילד", הוא מסביר. "רוב החרדים דוחים את השירות הצבאי, ואז מתחתנים ומתנדבים ונהנים מהכנסה נחמדה. קיבלתי 2,500 שקל, שזה הסכום הבסיסי, ועוד 1,600 שקל מהארגון. במקרה שלי המעסיק עשה איתי דיל: שתמורת זה שאני כמעט לא מגיע, אני מחזיר את ה-1,600 שקל לארגון. זה כמובן עדיין יצא לי משתלם, יחד עם המענק, הפיקדון, המלגות ללימודים ועוד".
אמנם התשלום הבסיסי ("דמי כלכלה") למשרת בשירות אזרחי הוא נמוך מאוד יחסית, 400 שקלים לרווק, אבל רוב החרדים שמגיעים לשירות - כ-70 אחוז - כבר נשואים ובעלי משפחות, וכך הסכומים נעים בין 1,000 שקל במקרה של התנדבות מעוטת שעות, ל-3,883 לגבר נשוי פלוס ילד שעושה 36 שעות שבועיות. מהבדיקה שערכנו התברר שכמחצית מהמשרתים גם עובדים במקביל בעבודה נוספת.
לדברי גורם במערך השירות האזרחי, התמריץ החיובי היחיד הוא גם בעייתי: עמותות שמקבלות לידיהן תקנים מוסיפות למשרתים עוד סכום כסף וכך בעצם מכשירות אותם כעובדים מן המניין. "זה לפחות נותן משהו גם למשרת וגם למדינה", הוא אומר, "אבל לא תמיד זה חוקי".
מתחלקים ברווחים
יוסף, מנהל עמותה מאזור הצפון, מחזיק בכמה תקנים למתנדבים מטעם השירות האזרחי. "לי היה מועדון נוער, אז רשמנו את המתנדבים שם על תקנים של השירות האזרחי למרות שהם בכל מקרה התנדבו", הוא אומר. "יש לא מעט בחורים שמתעסקים בקירוב רחוקים (החזרה בתשובה) או עובדים דרך עמותה עם נוער, ועל הדרך הם נרשמים לתקנים בעמותה. בעצם הם עושים את העבודה הזו בכל מקרה ומקבלים עליה שכר. על הביקורות אנחנו יודעים מראש, תמיד מעדכנים ומכינים אותנו".
- מי מעדכן?
"הרכזים המקומיים, זה אחד שם מכסה על התחת של השני. תבינו, אף חרדי לא הולך לשירות האזרחי כאידיאולוגיה. אני מכיר מנהל עמותה חסידית במרכז הארץ (השם שמור במערכת), שקיבל עשרות תקנים וסגר דיל עם המשרתים: הם מקבלים תפקידים פיקטיביים, והוא את הכסף. באחת העמותות הציעו לי לתת להם מתנדבים, שיקבלו 4,100 שקל - כולל השכר מהעמותה - וילמדו בכולל. כשיצטרכו אותם, הם יוקפצו. לאברכים זה משתלם, הם גם נחשבים ככאלה שעושים שירות, גם מקבלים משכורת יפה, ובפועל פשוט לומדים".
וישנה קומבינה אחת, פלילית במיוחד: חלוקת התשלום מהמדינה בין המשרת לבין בעלי העמותה או המוסד. "אני מקבל 2,400 בחודש", הסביר אחד המשרתים, "ומעביר לו 1,200. בנוסף אני מרוויח את ההטבות, את המענק, וגם כתוב שעשיתי שירות למרות שלא הגעתי בכלל חוץ מאשר במקרים הנדירים שבהם הודיעו שמתקיימת ביקורת".
"גם אני קיבלתי הצעות כאלה", מספר יוסף. "זה מכבר הגיע אליי סטודנט חרדי, והסביר שהוא השתמט מצה"ל ובשביל ההתמחות במשפטים הוא צריך להירשם לשירות אזרחי. הוא הציע שאני ארשום אותו, והוא יעביר לי את הכסף כל חודש. אמרתי לו, 'אתה אידיוט?' אז הוא תיקן את עצמו, ואמר שהוא לא יעביר את הכסף אליי לכיס, אלא כתרומה לעמותה".
במהלך העבודה על התחקיר הגיעו אלינו עוד ועוד עדויות, שמלמדות על הפקרות מוחלטת. לפי חישוב בסיסי, מדובר לכל הפחות בכ-30 מיליון שקלים שהמדינה פשוט זורקת בכל שנה על מסלול שהצלחתו מוטלת בספק, שחלק גדול מהמשרתים בו עושים זאת רק בשל התמריץ יוצא הדופן לתחמן ולקמבן.
איך אומר ראש הממשלה בנימין נתניהו, בברכה המצולמת בעמוד הבית של ארגון "חברים": "אתם החלוץ לפני המחנה. אתם תורמים לחברה... מעת לעת אני פוגש אתכם, מבקר אצלכם, ואני מתרשם עמוקות מהאופן שבו אתם מבצעים את התפקיד שלכם באמונה ובשמחה. אתם ההוכחה הטובה ביותר שקיים מכנה משותף בחברה הישראלית. הצלחתם למצוא את שביל הזהב בין אורח החיים והאמונה מצד אחד, לבין התרומה לחברה והקהילה מצד שני... בזכותכם מתחולל שינוי עמוק בקהילות שלכם - במקום בדלנות, רצון להיות חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. אתם שגרירים של הקהילות שלכם... אני מבקש מכם להמשיך בדרך הזאת, של שירות לאומה. אני נותן לכם את כל הגיבוי וכל ההערכה להמשיך לעסוק בפעולה החשובה הכפולה שלכם".
במציאות: השביל אכן מוזהב משום שהניתוח נכשל אבל החולה חוגג כל הדרך לבנק. את הכסף שמושקע בפרויקט הזה, אפשר היה להפנות בקלות לפרויקטים אחרים לשילוב חרדים, בלי קומבינות. במצב הנוכחי, נראה כי לא יהיה מנוס מהפניית תקציבי עתק להצלת המצב, או לחלופין סגירת כל המסלולים שאינם ביטחוניים בשירות האזרחי.
רבות כבר דובר על ההפקרות ברשות השירות האזרחי, שנגררת אחרי השרים ממפלגת הציונות הדתית ("הבית היהודי" וקודמותיה). בתקופתו של אורי אורבך היא הייתה תחת המשרד לענייני גמלאים, אחר כך עברה למשרד המדע תחת דניאל הרשקוביץ וכיום היא תחת משרד החקלאות של השר אורי אריאל. במשרד מיהרו להתנער מהעיסוק בתפוח האדמה הלוהט, והפנו אותנו השבוע לשר-שלום ג'רבי, שכאמור שוהה בימים אלה בחו"ל.
גורם המעורה בשירות האזרחי, האשים השבוע את המדינה במצב, ובהמשך למשבר הקואליציוני השבוע סביב חוק הגיוס, הוא הסביר כי במצב הנוכחי הממשלה בעצם מעודדת את החרדים להישאר בישיבות עד גיל 24, ורק אז להתנדב פיקטיבית למסלול של שירות חברתי. "אין שום סיבה שרווק חרדי ילך לשירות אזרחי", הוא הסביר. "המדינה מצד אחד לוחצת למלא את התקנים, מצד שני היא גם לא מקצה פקחים וגם לא מוכנה לתגמל את החרדים שרוצים לעשות שירות משמעותי, ומאלצת אותם להיתקע עוד ארבע שנים בישיבות. כמו שזה נראה כרגע, לא יהיה מנוס משינוי דרמטי כי אנחנו מרמים את עצמנו".
"מקפידים על כל דין"
מארגון "חברים" נמסר בתגובה: "'חברים' מפעילה מערך שירות מפקחים על פי הוראות ברורות וחד־משמעיות של רשות השירות הלאומי־אזרחי ומקפידה על כל דין ותקנה. ככל שיתברר לנו על עמותה או גוף שפועלים שלא בהתאם לכללים הברורים והתקנות החד־משמעיות, נפסיק את ההתקשרות עימם מיידית ונדווח על כך לרשות".
מרשות השירות הלאומי-אזרחי נמסר: "הרשות מפעילה מערך פיקוח בקרה מקיף ומקצועי, במסגרתו מתבצעות בקרות בתיאום ובקרות פתע במקומות השירות השונים מדי יום בכל רחבי הארץ, על ידי מפקחי הרשות, חברת בקרה חיצונית המפעילה שירותי בקרה עבור הרשות, וכן על ידי הגוף המתפעל. בנוסף לכך, מפעילה הרשות מערכות נוכחות ובקרה ממוחשבות המראות בזמן אמת את סטטוס השירות והמיקום המדויק. במקרים שבהן מתקבלות תלונות ממשרתים, מגופים מפעילים או ממפקחים ומבקרים בשטח על אי־סדרים בהתנהלות המקצועית, אנו פועלים יחד עם ארגון 'חברים' במדיניות של אפס סובלנות. עם זאת, לאור חומרת הדברים, לכאורה, הורה מנכ"ל הרשות מר שר-שלום ג'רבי, להקים ועדה מקצועית לבדיקת עומק על מנת לטפל בליקויים שעלו.
"באשר לעניין יעדי הגיוס שהוגדרו לשירות האזרחי, הסיבות לאי-עמידה בהם הן גיבוש תנאי השירות במסגרת חוק השוויון בנטל באופן שאינו מעודד, בלשון המעטה, הצטרפות של צעירים חרדים לשירות אזרחי. מנכ"ל הרשות התריע על כך פעמים רבות בכל מסגרת שדנה בעניין. כפי שהסברנו כבר בשלבי חקיקת החוק, אם לא יתקבלו המלצות הרשות ובפרט בנושאים של העלאת דמי הכלכלה למשרתים ושינוי הגילאים המוגדרים לכניסה לשירות (מגיל 21 ומעלה), לא צפוי שינוי בקצב המצטרפים ועל כן לא צפויה עמידה ביעדים שנקבעו גם בהמשך".
לפנייה לכתב/ת 
