אליסיה ויקנדר: "לארה קרופט החדשה לא מנסה להיות מושלמת"
זוכת האוסקר אליסיה ויקנדר נכנסת לנעלי אנג'לינה ג'ולי בחידוש ל"טומב ריידר", אבל היא לא חוששת מההשוואה המתבקשת. "הזמנים השתנו, הם הפכו את הדמות ליותר רלוונטית", היא אומרת בריאיון ל-ynet, מספרת על משיכתה לדמויות חזקות, ומודה שיש לה חיבור רגשי מיוחד לגל גדות: "שתינו באנו ממדינות קטנות"
אליסיה ויקנדר זוכרת את הפעם הראשונה שבה נתקלה בדמותה של לארה קרופט. ויקנדר, אז ילדה בת תשע בשוודיה, הלכה עם הוריה לבקר חברים של המשפחה עם בנים צעירים. לבנים היה פלייסטיישן.
"נכנסתי לתוך החדר וראיתי את לארה קרופט, אישה, פרטגוניסטית של משחק וידאו. זה היה משהו שלא ראיתי בעבר", היא מספרת בריאיון בלעדי ל-ynet שמתקיים בבברלי הילס. "כן, המשחק קצת הפחיד אותי, אבל זה לא מנע ממני להישאב לעולם שלה ובמשך השנים היא הפכה להשראה עבורי".
עכשיו תריצו קדימה שני עשורים. ויקנדר בת ה-29 נכנסת לנעליה של גיבורת ילדותה בגרסה החדשה של "טומב ריידר" שיוצאת ביום חמישי הקרוב - הפעם בבימויו של רואר אוטג הנורבגי.
כשאומרים "טומב ריידר" אי אפשר שלא לחשוב על אנג'לינה ג'ולי, אבל אם אתם מצפים לגרסה דומה לשני הסרטים שיצאו בתחילת המאה בכיכובה, צפויה לכם אכזבה קלה. "הלארה החדשה" לא רצה בג'ונגלים עם מכנסיים קצרצרים בעודה מחזיקה את שני האקדחים המזוהים איתה. לא, קרופט של ויקנדר היא אישה צעירה, הרבה יותר רגילה ומחוברת לקרקע מזאת של ג'ולי.
"היא לא גיבורת אקשן כשאנחנו פוגשים אותה בתחילת הסרט", ויקנדר מסבירה. "היא ילדה שחולקת דירה עם חברים במזרח לונדון, ממש כמו שאני עשיתי כשהייתי בתחילת שנות העשרים". כמובן שהגורל מתערב וזורק לעברה נסיבות והרפתקאות שיגרמו לצעירה, שעובדת כשליחת אופניים ומתאמנת באיגרוף בזמנה הפנוי, לצאת לעולמות זרים ולא מוכרים בחיפוש אחר אביה שנעלם לפני שנים (דומיניק ווסט, "הסמויה"), ותוך כדי תנועה להפוך לגיבורה שכולם מכירים ואוהבים.
"אני עצמי אישה די צעירה וקטנה פיזית, וכשקראתי את התסריט ראיתי שיש שם סצנות פעולה די רציניות. עכשיו, למרות שלארה היא בחורה חכמה וקריאייטיבית, היא עדיין צריכה לטפס על שברי מטוס וליפול מעצים ולרוץ ביערות ולהתמודד עם דברים קשים, אבל אהבתי את העובדה שאני מכירה נשים, כאלו שפגשתי בתעשייה, נשות פעלולים וספורטאיות מעולות, שהיו יכולות לעשות את זה".
"לקח בערך ארבעה חודשים של אימונים מפרכים עד שהופיעו הקוביות בבטן והשרירים בידיים, שנעלמו שנייה אחרי שהפסקתי להתאמן, אגב", היא צוחקת וחושפת זרועה דקיקה על מנת להמחיש את דבריה, "אבל מאחר שלארה מוצגת כאישה צעירה שמתאמנת באגרוף וקרב מגע ולא נרתעת מלחטוף מכות, והיא גם שליחה על אופניים, היא בחורה פיזית וחזקה וזה הגיוני כשרואים את זה. כשקראתי את התסריט העובדה הזאת מאוד שימחה אותי. חשבתי שזה נותן לדמות שלה אלמנט מגניב לגמרי".
השחקנית מבינה שאנשים ינסו להשוות אותה לג'ולי אולם היא חושבת שברגע שהם יראו את הסרט הם יבינו שאין ממש מקום להשוואה. לטענתה, ברגע שהתקשרו אליה ושאלו אם יש לה עניין בתפקיד היא עצמה חשבה שאין בזה טעם. הרי היה כבר סרט כזה. "אנג'לינה הייתה חלק גדול מהסיבה שהדמות הפכה לכזאת אייקונית. רוב האנשים מכירים את הדמות בזכותה. רק אחרי שהבמאי והמפיקים הציגו לי את הגרסה החדשה שמבוססת על גרסת המשחק מ-2013, שהיא שונה לגמרי, הסכמתי ללכת על הפרויקט.
"האחראים על המשחק, כמו גם האנשים שעשו את הסרט שלנו, הבינו שהזמנים השתנו, שהרוח השתנתה. אם תשאלו אנשים כיום מה הם מוצאים כמושך, הרפתקני או סקסי, תקבלו תשובה שונה לגמרי ממה שהייתם מקבלים לפני עשרים שנה. אז הם לקחו את מה שכולם אהבו בדמות והפכו אותה ליותר רלוונטית".
זהו תפקיד מאוד שונה לויקנדר, שזכתה ב-2016 בפרס האוסקר לשחקנית המשנה על תפקידה ב"הנערה הדנית", לצידו של אדי רדמיין. אבל עבור השחקנית זו הדרך שלה לחזור לשורשים, לסרטים עליהם היא התחנכה ואהבה כמו "המומיה" ו"אינדיאנה ג'ונס".
ויקנדר שנולדה וגדלה בגות'נבורג שבשוודיה, לאימא שחקנית במה ולאבא פסיכיאטר, החלה את דרכה כילדה בהפקות קטנות על הבמה בבית האופרה של עיר הולדתה והתמחתה כרקדנית בלט ברויאל בלט שבשטוקהולם ובבית הספר של הבלט האמריקני בניו יורק. בשנות נעוריה המאוחרות, בשל פציעות מרובות, תפסה קריירת הבלט שלה מקום משני, ו-ויקנדר, שגילתה את התשוקה שלה למשחק, החלה להקדיש את מירב זמנה לניסיון לפרוץ כשחקנית. ויקנדר סיפרה לא אחת שקיבלה דחיות כל כך רבות, שהיא אף נרשמה ללימודי משפטים אולם בסוף חזרה בה.
לאחר מספר תפקידים בטלוויזיה השוודית, קיבלה ויקנדר הזדמנות בקולנוע בסרטים "טהור" השוודי, ב"אנה קרנינה" לצידה של קירה נייטלי וב"רומן מלכותי" הדני. אולם הפריצה הגדולה שלה הגיעה בשנת 2015. באותה השנה היא הופיעה לצידו של קית הרינגטון (ג'ון סנואו בשבילכם) בסרט "ברית הנעורים", בסרטו עטור השבחים של אלכס גארלנד "אקס מכינה", ו"בנערה הדנית", של טום הופר שאף הביא לה את האוסקר.
לאחר מכן הגיעו תפקידים בסרטים "שם קוד: מ.ל.א.ך" של גיא ריצ'י, "שף" לצדו של ברדלי קופר, "ג'ייסון בורן" האחרון לצדו של מאט דיימון ו"האור שבאוקיינוסים" לצדו של מי שכיום הוא בעלה, השחקן מייקל פאסבנדר.
"אני רוצה להיות חלק מסיפורים שבהם אני מרגישה שנשים לא חייבות להיות נחמדות או נטמעות אלא כאלה עם אופי שבא לידי ביטוי", מסבירה השחקנית על הפרויקטים שמושכים אותה. "אלה הסיפורים שמעניינים אותי ואני חושבת שזאת חלק מהאחריות שלי כשחקנית. אני רוצה לספר סיפור של דמות שאכפת לי ממנה, זאת האחריות שלי מבחינת עבודה".
מקום של כבוד בהוליווד כבר יש לך, אבל מבחינת חשיפה עולמית, ברור לך שאחרי "טומב ריידר" היא תגדל עוד יותר. את מוכנה לזה?
"מבחינה אישית, זה די סוריאליסטי, אני בנאדם סופר-חברותי אבל אני מאוד פרטית. אני אוהבת לדבר על העבודה שלי וכשיוצא סרט זה תמיד מרגש אותי, אבל לדבר על עצמי, זה עדיין לא בא לי בקלות ואני מנסה להימנע מכך".
"היום ראיתי את הפוסטר של הסרט בבברלי הילס, את צריכה להבין, שיחקתי את משחק המחשב בצעירותי, אז העובדה שאני עכשיו מגלמת את הדמות ומרוחה בפוסטרים ברחבי העולם, זה לא נראה לי אמיתי. אני באה מארץ קטנה וזה מעיף לי את הראש. ברור שזו המציאות שלי, חיי היום יום שלי, אבל עדיין גדלתי עם האמונה שיהיה בלתי אפשרי לצאת מגבולות שוודיה, שהיא מדינה קטנה, ולמצוא עבודה כשחקנית בחוץ. מדובר ביקום אחר לגמרי מבחינתי וזה מרגיש לפעמים כמו חלום".
את ערה לזה שגם את, לארה קרופט, וגם גל גדות שהיא וונדר וומן, שתיכן מגיעות ממדינות קטנות?
"זה קטע לגמרי", צוחקת ויקנדר. "מאגנוס המאמן שלי, עכשיו עובד עם גל וגם הייתה לנו את אותה המלבישה שדאגה לנו, וגל ואני נתקלנו אחת בשנייה על מדרגות נעות. זו הייתה סצנה כל כך מתוקה. אני מעריצה גדולה שלה ובגלל שהיא באה מישראל שהיא גם מדינה קטנה, והוליווד קיבלה את שתינו, יש לי איזה חיבור רגשי אליה. עברנו אחת על פני השנייה ושתינו עשינו מן דאבל טייק כזה והתחלנו לנופף. היא לגמרי קולית וראיתי המון ריאיונות איתה".
ראית את הסרט?
"היינו לקראת סוף הצילומים של 'טומב ריידר' והלכתי לראות את 'וונדר וומן' לבדי, קניתי פופקורן ענק כי בדיוק סיימתי את האימונים שלי, וכל כך נהניתי מהסרט. אני פמיניסטית, אבל עדיין תוצר של החברה שלנו. לראות על המסך חבורה של אמזונות כאלה, זה היה יוצא דופן מבחינתי. אני חייבת להגיד שאפילו הרגשתי נבוכה קצת כי לפני הצפייה לא הצלחתי לדמיין איך זה יראה כי זה לא היה חלק מהעולם שלי. ועכשיו כמה נפלא לראות שאלו רק נשים בסצנות האלה. ונשים חזקות".
את מרגישה שגם את עומדת לקחת חלק בעולם הנשי החזק יותר עכשיו עם "טומב ריידר"?
"כן, בהחלט. לארה נהדרת. היא חזקה גם מנטלית וגם פיזית. בקולנוע כמו גם בטלוויזיה, לרוב דמויות נשיות מאוד מופשטות. שמים אותן בתוך קופסה. אני לא רוצה לגלם דמויות כאלה. אני רוצה דמות שהצופה יכנס אליה. צפיתי בהמון סרטי הרפתקאות כשגדלתי, אבל גדלתי גם עם אמא שהראתה לי את איזבל הופר בגיל עשר. ראיתי את 'המורה לפסנתר', והדמות שלה הייתה כל כך אחרת. דמות קשה, אבל מרתקת. וזה מה שרציתי לעשות, מרגע שראיתי אותה. דמויות שלא חייבים לחבב אבל יש בהן עומק, יש בהן דברים נוספים, דמויות שהופכות לאמיתיות. ולארה לדעתי היא כזאת. כן, היא דמות שמחבבים, דמות שהיית רוצה שתהיה חברה שלך. היא רעשנית, דעתנית וקצת מפוזרת וזה מה שאהבתי בה. היא לא מנסה להיות מושלמת. היא סופר-אנושית. יש בה גם ממני וגם ממך".
השחקנית אומנם מצהירה שהיא לא מעוניינת לדבר על חייה הפרטיים וקרה לא פעם בריאיונות, כולל לאחרונה, שהיא נסגרה כשמישהו העלה את שמו של בעלה, אולם אהבתה לריקוד ולאוכל הם שני נושאים בהם היא אוהבת לשתף.
ויקנדר מספרת שהדבר שהיה לה הכי קשה בזמן צילומי הסרט הוא התפריט הקפדני לו היא נדרשה. "אני כזאת פודית, כל מי שמכיר אותי יודע. יוצא לי לטייל הרבה בעולם ויש לי רשימה של איזה חמישים מסעדות שאני חייבת להגיע אליהן. אני גם אוהבת לבשל, אז זו הייתה תקופה די אומללה עבורי, תקופה של תשעה חודשים. אכלתי הרבה, צריך לאכול כל שעתיים בערך, אבל זה תמיד אותו אוכל. פילה דג, קערה של אורז וקצת ירקות. משעמם מוות", היא מעוותת את פניה.
ומה עם הריקוד, תרצי לשלב אותו עם הקולנוע?
"במובן מסוים אני חושבת שאני עושה את זה. כל מה שאתם רואים זה כוריאוגרפיה, הכול מתוכנן. יצא לי גם לרקוד קצת ב'אנה קרנינה' וב'אקס מכינה' זה מאוד עזר לי למצוא את הדרך בה הדמות זזה. אבל, היי, אם מישהו ייתן לי תפקיד של ריקוד אהיה מאושרת. לרקוד זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעולם. תמיד תמצאו אותי על הרחבה".
