"האופנועים הם חלק מאוד מרכזי בחיינו"
לנורית זרקו יש שני בנים צעירים המתחרים במוטוקרוס ואנדורו. בין הסנדוויצ'ים, לשיעורי הבית והחשש מפציעות יש רגעי אושר רבים, הישגים מרשימים והמון חברים חדשים
בשיתוף התאחדות הספורט המוטורי בישראל.
למתבונן מהצד נורית זרקו נראית כמו כל אמא נורמטיבית אחרת: נטועה היטב בקרקע, מנהלת בגאון משפחה עם שלושה ילדים ובעל עסוק ועל הדרך גם מוצאת זמן ללימודי ניתוח התנהגותי - בעיקר בילדים.
אבל הסוד הגלוי של נורית ושל משפחתה הוא שמוטוקרוס ואנדורו שינו את חייהם לגמרי. לא מדובר חלילה בסיפורי זוועה, להיפך - הספורט המוטורי עשה רק דברים טובים למשפחה - ולנורית הוא שינה את החיים.
לנורית יש שלושה ילדים. שני בנים - גיל בן 14.5 שעלה העונה לרכב על 125 סמ"ק ואור בן ה-12, שרוכב על 85 סמ"ק. לאור יש אחות תאומה - שלא ממש התחברה לספורט ובשבתות בהן המשפחה מתייצבת במסלול המוטוקרוס או באנדורו, היא מבלה זמן איכות עם חברות.
הבנים רוכבים כבר כארבע שנים - מוטו ואנדורו - ונורית זוכרת רק שני אירועים קשים יחסית: אור ששבר יד במסלול בווינגייט וגיל שנפל בצורה מפחידה ואיבד את ההכרה. הוא הובהל על ידיי אביו אוהד לבית החולים ולמרבה השמחה ויצא משם ללא נזקים כלל.
"ברגע שנכנסים לכל ספורט באופן תחרותי, יש סכנה להיפצע", אומרת נורית. "זה נכון גם בכדורגל או כדורסל. אני לא חושבת ששם יש פחות פציעות מאשר במוטוקרוס או אנדורו. אם מקפידים עם ציוד בטיחות מלא, אופנוע תקין ומטופל ומשלבים גם אימוני ספורט - זה לא ספורט יותר מסוכן".
אפשר היה לצפות שבין שני האחים תתפתח תחרות וקנאה, אבל במציאות ההיפך הוא הנכון: "אור (הצעיר) מאד מפרגן לגיל. הוא לא מתחרה בו, הם גם שייכים לקטגוריות שונות", אומרת נורית. "אולי הוא מקנא בו על הישגיו כאלוף הארץ ואלוף גרמניה, אבל אני תוהה אם אור היה בכלל מגיע לספורט הזה אם גיל לא היה כה פעיל בו".
במשפחות רגילות, בדרך כלל הילדים הם שהולכים בעקבות הוריהם, אבל במקרה של משפחת זרקו דברים כנראה עובדים אחרת: דווקא האבא אוהד הוא זה שהלך בעקבות הילדים והחל גם הוא לרכב על אופנוע. וזו אינה הדרך היחידה שבה הספורט המוטורי שינה את חיי המשפחה. "ברגע שמתייחסים לספורט ברצינות ובאופן תחרותי זה לא רק להגיע למירוץ" מספרת נורית. "יש מאמן, יש ארבעה אימונים בשבוע, יש מירוץ בסוף השבוע ואם אין מירוץ יש רכיבת שיחרור או רכיבת כיף".
סביב התחרויות נוצרה גם קהילה קטנה של אלו שהספורט המוטורי מחבר ביניהם. "משפחות הרוכבים נפגשות כל הזמן וזה יוצר חברויות והכרויות חדשות. נפגשים לפעמים סתם ככה לפיקניק או לבילוי משותף מחוץ לזירה", היא מסכמת. "זה הפך לחלק מרכזי מאד בחיינו".
יש ודאי כאלו שימתחו ביקורת על ענף הספורט "המסוכן" שבני משפחת זרקו לוקחים בו חלק. אבל עם רעם האופנועים ברקע - קשה שלא לחשוב על המציאות של מרבית ההורים היום, שעובדים המון שעות, חוזרים מאוחר לילדים הדבוקים למסכי הסמרטפונים - מתקשרים במקרה הטוב דרך הווטסאפ ומגיעים לסוף השבוע סחוטים מדי לבילוי משפחתי איכותי. למשפחת זרקו יש נוסחה מנצחת. ארון הגביעים של גיל הוא העדות לכך.
בשיתוף התאחדות הספורט המוטורי בישראל.
לפנייה לכתב/ת 
