עיכוב התקיפה וה"חפיפניק": גרסת ברק
גורמי המודיעין, הצבא וראש הממשלה אולמרט - כולם דחפו לתקוף את הכור בסוריה בהקדם האפשרי. אלא שאז מונה אהוד ברק לשר ביטחון וביקש לחכות. האומנם הנחו אותו שיקולים פוליטיים אישיים כפי שנטען? בריאיון נרחב ל-ynet הוא מכחיש ותוקף: "זה ההבדל בין איש שלא תכנן אף פעם מבצע לבין בן אדם שעשה את זה עשרות פעמים"
מרגע שנודע לגורמי הצבא והמדינאים הישראלים על קיומו של הכור הגרעיני בסוריה הסכימו כולם שיש לתקוף את המתקן – ובהקדם האפשרי. אבל מהלך פוליטי פנימי שהתרחש בקיץ 2007 ולכאורה לא היה קשור לדיון הביטחוני, כמעט טרף את הקלפים: אהוד ברק נבחר לראשות מפלגת העבודה והחליף את עמיר פרץ בתפקיד שר הביטחון. ברק לא היה שותף ללהיטות של הגורמים האחרים, ולכן צינן את ההתלהבות ולחץ להמתין עם התקיפה. לימים נטען נגדו שעשה זאת משיקולים פוליטיים פנימיים - לכאורה כדי לחכות לדו"ח וינוגרד, להחליף את אולמרט ולזכות בקרדיט - אבל בריאיון ל-ynet הוא מכחיש ומוסר גרסה אחרת, מלאת ביקורת על מי שהיה ראש הממשלה. צפו בריאיון המלא.
"נושא תקיפת הכור הייתה בהחלט אחת הסיבות שחשבתי שצריך להיכנס לתפקיד מהר", הוא אומר. "ידעתי שהנושא הזה נמצא בטיפול, לא ידעתי מה לוח הזמנים, איפה הם נמצאים בהכנות או באיזה מידה זה קרוב לביצוע, אבל חשבתי, בכל הצניעות המתבקשת, שאני יכול לתרום לתוך תהליך ההתכוננות וקבלת ההחלטות. ולכן זו אחת הסיבות לכך שעמדתי על זה שאני אכנס לתפקיד במהירות".
"לא. לא ידעתי שמתקיימת באותה עת ישיבה. שלחתי פקס לעמיר (פרץ), ואמרתי לו שאני כיו"ר מפלגת העבודה אכן מתכוון להחליף אותו בתפקיד שר הביטחון, ואני מצפה שהדבר הזה יקרה בהקדם.
"נכנסתי לתפקיד באמצע יוני, ואני מגלה את הדבר הבא: יש דהירה אל אפשרות ביצוע (של תקיפת הכור). אבל אני מסתכל על התוכניות ואני מוצא שחסרים שני דברים שלפי דעתי הם חשובים מאוד. הדרישה המינימלית מכל תוכנית - והיו כבר אז שתי תוכניות על השולחן – היא שתהיה ודאות מוחלטת שהן הורסות את הכור ושהפעולה לא מביאה להתנגשות רחבה עם הסורים, שיכולה להביא להתנגשות עם החיזבאללה. ואם בכל זאת תהיה הידרדרות, אנחנו אמורים להיות מוכנים, וזה אומר הכנות בפיקוד הצפון, הכנות בעורף, הכנות של צה"ל בהיבטים של חימושים מדויקים, חלקי חילוף קריטיים. ובמובן הזה אני קצת שופך מים קרים על המהירות הזאת.
"אני מצאתי ששתי התוכניות שעמדו על הפרק אז לא עמדו במבחנים האלה שתיארתי. על אחת מהן לא יכולת לומר בביטחון שהיא תהרוס את הכור, למרות שיכולת לומר מאוד בביטחון שהיא לא תביא למלחמה. על התוכנית השנייה יכולת לומר בוודאות מוחלטת שהיא תהרוס את הכור, אבל היה סיכוי סביר, לא גבוה אבל ממשי, שזה יביא להתמודדות רחבה עם סוריה ואולי עם חיזבאללה".
אומרים שגם בסמוך לתקיפה עדיין ניסית בכל כוחך למנוע את הפעולה או לעכב אותה.
"אלה סתם המצאות שמומצאות בדיעבד. אולי חלק מהמתח עוד צמח תוך כדי, כתוצאה מהסתירה או הפער בין הבהילות שבה טיפל בדבר הזה אולמרט לבין האיטיות המתוכננת שאני דרשתי שתתקיים. הרגשתי במתח הזה ובעובדה שבסביבת אולמרט מתחילים למלמל את זה, 'ברק עוצר אותנו, אולי הוא רוצה...' לא יודע מה.
"נהגתי לומר בתחילת כל התכנסות, 'את הכור הזה צריך להרוס. ואני אגיד את זה גם בסוף, שאת הכור הזה צריך להרוס. אם אני אשכח להגיד את זה באמצע - אז תזכירו לי'. כי היה לי ברור שיהיו ניסיונות לעשות מניפולציות של הדברים האלה. אין לזה שום שחר".
ברק מפנה את חיצי הביקורת לעברו של אולמרט: "אדם מבוגר שיצא לו לראות את הדברים האלה מהצד אמר לי, 'תשמע, זה מה שגורם מפגש בין חפיפניק עם תעודות לבין מקצוען, פרפקציוניסט. בין איש שלא תכנן אף פעם ולא פיקד אף פעם על מבצע לבין בן אדם שעשה את זה עשרות פעמים לאורך עשרות שנים'".
"אין שום סתירה בין הדברים. עם כל הכבוד לאנשי צבא, בסוף האחריות היא שלנו, של הדרג המדיני".
אז כולם ממציאים?
"בדיון אחר אמרתי באמת, כששמעתי את התיאורים המבהילים, כמעט הייתי אומר האפוקליפטיים, של חלילה אם פתאום תהיה דליפה ואנחנו מאיזושהי סיבה לא נספיק לעשות את זה. לא אהבתי את הדיון האפוקליפטי של 'מי יודע מה יקרה'".
מי הוביל אותו?
"בדרך כלל זה בא מראשי ממשלה. זה היה אצל אולמרט אז. אגב, כמה שנים יותר מאוחר אני הייתי יותר קיצוני מליברמן וביבי לגבי מה שצריך לעשות עם איראן".
אתה בעצם אומר שלו היו הדברים מתגלגלים בלי אהוד ברק, אולי כל העניין היה נגמר באסון.
"לא, אי אפשר לדעת איך הוא היה נגמר. הוא רק היה עולה על מסלול שהוא לא המסלול הנכון שבו מנהלים. מדינה שהולכת לסוג כזה של מבצעים צריכה לוודא שהתוכנית שמוציאים לפועל הורסת בביטחון את הכור ולא מביאה להתמודדות. עכשיו תאר לך שזה לא היה הורס את הכור? זה היה יכול לקרות".
ריאיון: אטילה שומפלבי. עורך תוכן: נעם גיל. בימוי: אסף קוזין. צילום: ירון שרון. תסריט: תמר אברהם. עריכת וידאו: דפי מקל. הפקה: עדי ברמן. ניהול תוכן: נועה גליקשטיין-קרן.
לפנייה לכתב/ת 
