גמילה מחיתולים - הצד של הגננת
האביב הגיע, הילד בגיל המתאים ואתם בטוחים שזה זמן אידיאלי לגמול אותו מחיתולים יחד עם חברים מהגן, אבל אולי הוא בכלל לא בשל? אור ייני, גננת לשעבר ומנחת הורים, מסבירה מה קורה בגן כשהילדים נגמלים יחד וחלקם לא מוכנים לתהליך
רגע לפני בוא האביב והיציאה לחופשת פסח, מתחילים הורים לשקול גמילה מחיתולים. הם מתבוננים בילדם, ואומרים לעצמם שהוא כבר כמעט בן שנתיים, אומר פיפי וקקי כשהוא עושה את צרכיו בחיתול, מתעניין בשירותים ורוצה לנסות. גם הסבתות לוחצות. הרי הן גמלו אותנו כבר בגיל שנה וחצי.
ההורים המתלהבים מתחילים לשלהב את הפעוט, לוקחים אותו לשירותים, קונים לו סיר וישבנון, תחתונים צבעוניים עם ציורים שיפתו אותו, ושואלים אותו שוב ושוב אם הוא רוצה לעשות בסיר או בשירותים במקום בחיתול. לפעמים הם פשוט מחליטים שזהו, נגמרו החיתולים ועכשיו הוא פשוט יצטרך להתמודד.
מזדהים? עד כאן הכול נשמע טוב, אלא שפעמים רבות הילדים לא בעניין כמו ההורים, ונוצר מצב שההורים רוצים יותר או כמו שאמרו חכמינו: "הפרה רוצה להניק יותר מאשר העגל רוצה לינוק". ואז מתחילים פספוסים, ונוצרת בעיה שהולכת ומסתבכת עד שלא יודעים איך לצאת ממנה.
בחירת זמן הגמילה
הורים רבים אינם מבינים את ההשלכות של בחירת זמן הגמילה, בחירת המילים והתגובות, ובכלל את תפקידם, כהורים, בתהליך הגמילה. גמילה יכולה ואף אמורה להיות קלה וחלקה, היא אמורה להשאיר חוויה טובה ומעצימה עבור הילד והוריו. תהליך שעובד טוב מעניק לילד תחושת גאווה על הצלחותיו ובגרותו, בונה את האמון והביטחון העצמי של הילד בעצמאותו ומסוגלותו.
בטרם הפכתי למדריכת הורים מוסמכת, הייתי גננת במשך 15 שנים. זמן לא מבוטל בו הייתי עדה לתהליכי גמילה מוצלחים מאוד עד לרמה שלא היה אף לא פספוס אחד. לצידה, הייתי עדה לתהליכים שהסתבכו כל כך, עד שההורים נאלצו לתת לילדם חומרים משלשלים לאחר התאפקויות של ימים ארוכים. במקרים קיצוניים אף נאלצו לפנות לעזרת פסיכולוג.
קראו עוד בערוץ הורים:
המשפחה שעברה דירה בגלל חרם על הילדה
"חייבת לאהוב את עצמי בשביל הילד שבתוכי"
גם גן הילדים אמור לקחת חלק, ולתמוך בילד בתהליך הגמילה. גני הילדים גומלים בעיקר באחת משתי שיטות: הראשונה היא גמילה נפרדת של כל ילד בזמנו, והשניה היא שיטה לה המצאתי את השם "גמילת עדר", ולא בכדי. אני עומדת לשתף אתכם באחת החוויות שהשאירו עלי חותם כגננת - "גמילת העדר".
נגמלים יחד
לגן הראשון בו עבדתי בחיי הגעתי באמצע השנה, כמחליפה לגננת בחופשת לידה. גיליתי שהשאירו לי "ירושה", ושנכנסתי למצב בו כל הילדים, סביב גיל שנתיים, היו בעיצומו של תהליך גמילה שהחל בו זמנית, וכשם שעדר שועט קדימה והכבשים הצפופות דורכות זו על זו, דוחפות זו את זו, וקשה לזהות כבשה מסויימת בתוך ההמון - כך גם בגמילה ההמונית שהייתה שם.
ככל הנראה המטרה הייתה שהילדים יושפעו זה מזה וידורבנו להיגמל תוך התבוננות ולמידה מבני גילם, אך בפועל נוצר שם כאוס, והצרכים האינדיבידואליים של כל ילד התפספסו. אני זוכרת איך הסייעות שלי היו שעות בשירותים הקטנים, בהם אסלה אחת בלבד ועשרים סירים פזורים. זה הרגיש כמו תחנת רכבת בטוקיו, כלומר תחנה עמוסה במיוחד, וודאי שלא איפשר תחושה נעימה, מעודדת ומעצימה.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
מכיוון שילדים צריכים לגשת אל השירותים לעיתים תכופות בעת גמילה, נוצר בלאגן בתוך השרותים, והשאיר אותי עם תחושות וזכרונות קשים. ילדים ישבו בצפיפות על הסירים במשך זמן רב. לחלקם הסיר התהפך כשקמו, וכל השתן נשפך על הריצפה.
ילדים בוכים, ילדים שלא הספיקו לגשת בזמן לשירותים והרטיבו במכנסיים, ילדים שרצו לגשת אל השירותים אך הוא היה עמוס מדי בילדים, ולכן ברח להם, סייעות שמנסות ככל יכולתן להשתלט על הבלאגן, וכולם יחד בחלל חדר רחצה ושירותים אחד.
באותה תקופה הבנתי שלא נכון לגמול ילדים כעדר, שלא צריך להיכנע ללחץ ההורים כשיודעים שזה לא לטובת הילדים.
טיפים שיעזרו לכם בגמילת הילדים:
1. הימנעו ממאבקי שליטה עם ילדכם. הוא יצא עם ידו על העליונה.
2. פעוט יכול להיגמל בכל עונה, לרבות החורף. הוא לא יפספס בגלל הקור.
3. אין שום צורך שילד יסתובב עירום במהלך גמילה. נהפוך הוא - יש חשיבות לכך שילמד להפשיל את מכנסיו ותחתוניו.
4. גמילת לילה אינה קשורה לגמילת יום, והיא עלולה להימשך זמן רב מאוד.
אור ייני , מדריכת הורים מוסמכת על ידי המרכז להורות ומשפחה, סמינר הקיבוצים ושפ"י (שרות פסיכולוגי יעוצי), יועצת שינה מוסמכת, מנחת קבוצות הורים ומרצה
לפנייה לכתב/ת 
