"לתת לילדים חולים משהו לחכות לו, תקווה"
"בפסגה, מתחבקים, מתרגשים ומצטלמים, עבור כל אחד המסע הזה הוא ניצחון אישי והגשמת חלום, אבל כשנגה ברקן, עומדת ליד השלט המציין את הפסגה הגבוהה באפריקה, ופונה אל הילדים שנמצאים היום, במצב בו היא הייתה לפני שנתיים בלבד, ונזכרת גם בילדים ששכבו במיטות לידה ולא ניצחו במאבק עם הסרטן, אין עין שנותרת יבשה". ירון כפתורי ממשתפי המסע לקילימנג'רו למען הגשמת משאלות של ילדים חולי סרטן, משתף
"כל התרומות האלו שאתם אוספים הם קשקוש", היא הסבירה. "אם אתם באמת רוצים לעזור לילדים חולים, תבואו לבקר אותם במחלקה, תביאו להם שוקולד", סיכמה את תפיסת עולמה.
מהרגע שנפלה לידי ההזדמנות לטפס לקילימנג'רו יחד עם החבר'ה של MAKE A WISH - משאלת לב - לא הצלחתי להוציא מהראש את האפיזודה הכמעט נשכחת הזו בחיי. כי מה שעושים ב- MAKE A WISH זה בדיוק את מה שאימא שלי דיברה עליו, לתת לילדים חולים משהו לחכות לו, תקווה, שלא קשורה לספירת הלימפוציטים, או סיום סבב הכימותרפיה הבא.
צפו בהגעתם של חברי המשלחת לפסגת הר הקילימנג'רו:
צילום ועריכת וידאו: יריב דגן.
לכאורה מרחק של מזרח ומערב מפריד, בין המסע לפסגה של אפריקה, שנועד לאנשים בריאים בעלי כושר, לאותם ילדים חולים, אבל המרחק הזה הוא לכאורה בלבד, במיוחד כשבראש המשלחת עומדת נגה ברקן, צעירה בת 19, שבדיוק ביום בו פסעה בשלג ברגליים בטוחות לפסגת ההר מלאו שלוש שנים ליום בו אובחנה כחולת סרטן, וזה אחרי חודשים של חולשה, כאבים ואי וודאות.
נגה היא מתעמלת אומנותית, שהתכוננה להשתתף באולימפיאדה בריו 2016, כשאובחנה אצלה מחלת הסרטן. אחרי טיפולים, כשאינה יכולה אלא לחלום על להגיע לריו, התגשם חלומה בזכות עמותת Make-A-Wish Israel והיא טסה לצפות בנבחרת ולעודד את הנציגים של המשלחת הישראלית. הגשמת החלום הייתה עבורה חוויה משנת חיים. לטיפוס לפסגת הקילימנג'רו היא החליטה להצטרף מתוך מטרה לגייס כספים כדי להגשים חלומות לילדים נוספים החולים במחלה מסכנת חיים.
המסע לפסגת הקילימנג'רו הוא מסע סמלי, הוא לקח לנו שבעה ימים, אתם יודעים, הזמן שבדרך כלל לוקח להשלים כאן את העבודה. (ניתן להשלים את המסע גם בפחות ימים) והוא לא רק מסע שבו חוצים כ-90 קילומטר ו-4,000 מטר גובה, (מ-2,000 מטר מעל פי הים עד קרוב ל-6,000) אלא גם מסע שחוצה ארבעה אזורי אקלים גיאוגרפים מדהימים. כך יוצא שבמסע בודד כאילו חצית עולם שלם. לא לשווא מושווה הטיפוס למסע היוצא מקו המשווה הטרופי ומגיע בסופו לקטבים המושלגים.
ההתחלה היא ביערות הגשם הסבוכים, עם קופים שמטיילים מעליך בין העצים, ציוץ בלתי פוסק של ציפורים ותוכים, ועם קצת דמיון אפשר לראות את טרזן וצ'יטה, מדלגים מעליך בין עץ לעץ. כשפוסעים שעות ארוכות בין העצים הלא נגמרים האלו, מתקשים לדמיין שבעוד מספר ימים בלבד, נחצה קרחוני עד, בהם אין לא צומח ולא חי.
צעד אחר צעד
בגובה של 3,000 מטר בערך, היערות נעלמים והופכים בהדרגה לעשביה נמוכה ולראשונה אפשר להתחיל לראות את ההר אליו אנחנו צועדים, זאת אומרת אם כבודו מוכן להתגלות לפנינו, ולהציץ לעברנו מדי פעם מבעד למעטה העננים, המכסה אותו לעיתים קרובות.
בטנזניה המקומיים מכנים את הקילימנג'רו בתואר "זיקית" בזכות היכולת שלו להחליף צורה ומראה במהירות, מספר פעמים במהלך יממה אחת. במסע שלנו, הבקרים היו לרוב בהירים, לעיתים אפילו שטופי שמש, אבל לקראת הצהריים, העננים החלו לכסות את ההר, איתם הגיע גם האובך, הגשם ולאחר מכן השלג. באחד הימים צעדנו בתוך ענן, כה סמיך שקשה היה לראות מטר לפנים.
בגובה 4,000 מטר בערך גם העשבייה נעלמת ואנחנו חוצים כעת, מדבר סלעי וולקני, שרק פלגי שלגים נמסים מגוונים לעיתים את הנוף ומזכירים לנו שאנחנו לא במדבר יבש. לפסגה עצמה יצאנו בחצות הלילה. לילה שלם של טיפוס בשלג עם פנסי ראש, שהאצבעות בידיים וברגליים קופאות בזו אחר זו. ההליכה איטית להחריד, דלילות החמצן לא מאפשרת להגביר קצב. צעד אחר צעד.
"פולה פולה" (לאט לאט) זאת הסיסמא בקלימנג'רו, אני צועד לאט ורואה את נגה מקדימה, וחושב ש"פולה פולה" צריכה להיות גם הסיסמא בכל המחלקות האונקולוגיות, אצל כל הילדים שחולים בסרטן, לעבור יום ועוד יום של התמודדות, לא למהר, אבל לזכור שאולי בעוד שנתיים-שלוש בלבד, הם יוכלו, כמו נגה, להתמודד עם אחת מהפסגות הגבוהות בעולם... פסגה גיאוגרפית ופסגה אישית.
לקראת בוקר השמש מתחילה לעלות, והמראה של זריחה מגובה 5,000 מטר הוא מהיפים שתראו בחייכם. באחריות. לאט, לאט גם מפשירות האצבעות, תחילה בידיים ולאחר מכן ברגליים. למרות שיום אתמול היה כולו מושלג ואפור, כשאנחנו מגיעים לפסגה, השמש יוצאת לכבודנו במלואה מחממת ומאירה את ההר בשיא תפארתו.
בפסגה, מתחבקים, מתרגשים ומצטלמים, עבור כל אחד המסע הזה הוא ניצחון אישי והגשמת חלום, אבל כשנגה ברקן, עומדת ליד השלט המציין את הפסגה הגבוהה באפריקה, ופונה אל הילדים שנמצאים היום, במצב בו היא הייתה לפני שנתיים בלבד, ונזכרת גם בילדים ששכבו במיטות לידה ולא ניצחו במאבק עם הסרטן, אין עין שנותרת יבשה.
לפעמים אין מנוס מקלישאות... סיפור מעורר השראה. כי אם יש מה שמחבר בין עמותת MAKE A WISH , לנגה ברקן המדהימה, לאימא שלי, ולכל החבורה שטיפסה אתנו אל ההר, זה האמונה בניצחון הרוח מעל לכל. ההבנה שגם התרופות הטובות ביותר והרופאים הטובים ביותר, לא יסייעו לאדם שאין בנפשו את הרוח הנכונה, ושלנו כולנו, כבני אדם, יש את היכולת לחזק את הרוח האנושית באלו שהכי זקוקים לה.
- Make-A-Wish Israel מייצרת מודעות ומגייסת תרומות להגשמת משאלות לילדים חולים כדי להעניק להם ולמשפחותיהם חוויות מיטיבות של תקווה, כוח ושמחה, בתקופה הקשה בחייהם.
- לעמוד הפייסבוק של משאלת לב לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
