רופאים לא גילו פקקת ורידים – היולדת תפוצה

חרף תלונותיה של אישה על כאבים בהיריון, הצוות ב"ברזילי" לא העניק לה את הטיפול הנדרש. בימ"ש השלום דחה את תביעתה, אבל הערעור התקבל

עו"ד צחית עופרפורסם: 18.03.18 , 23:01

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבלו לאחרונה ערעור שהגישה אישה אחרי לידה בטענה שהצוות הרפואי בבית החולים ברזילי באשקלון לא אבחן לפני הלידה מחלת פקקת ורידים שממנה סבלה. השופטים רפאל יעקובי, אביגדור דורות ותמר בר-אשר קבעו שהאישה סבלה מנזקים שיכלו להימנע, והחזירו את התיק לבית משפט השלום לקביעת גובה הפיצוי.

האירועים התרחשו ב-2010 כאשר האישה – שהוגדרה בהיריון בסיכון גבוה בשל המטומה תת-שלייתית שגרמה לדימומים – אושפזה בשבוע ה-23 בבית החולים "ברזילי". כארבעה שבועות לאחר מכן היא ילדה בניתוח קיסרי. בימים שלפני הלידה התלוננה האישה על כאבים במפשעה ובירך ועל קשיים בהזזת רגלה. היא נבדקה על ידי רופאים בתחום הגינקולוגיה, האורתופדיה וכלי דם. רק לאחר הלידה אובחנה אצלה פקקת ורידים עמוקים גבוהה (DVT).

רשלנות רפואית

עקב כריתת רחם: המדינה תשלם 543 אלף ש'

עו"ד אייל בן ישי

אישה סיימה את ההליך עם קרע במעי הגס ונאלצה לעבור ניתוח מתקן. בית המשפט קבע: הרופאים התרשלו הן בניתוח והן בבדיקת מצבה לאחר מכן

עקב כריתת רחם: המדינה תשלם 543 אלף ש'

על רקע זה היא הגישה את תביעתה לפיצויים ממשרד הבריאות. לטענתה, המעקב והטיפול בה היו רשלניים, בין היתר מאחר שלא בוצעו בדיקות דופלקס או MRI, שהיו יכולות להצביע על DVT. לדבריה לא בוצע מעקב ראוי אחר תלונותיה, לא ניתנו לה טיפולים מניעתיים שמותרים בהיריון ואשר היו מונעים את הנזק, והטיפול שניתן לה באמצעות קלקסן (תרופה לדילול הדם) היה במינון נמוך מהמינון המתאים ובאיחור.

מנגד התעקשה המדינה שהתנהלות הצוות הרפואי הייתה סבירה. נטען כי הסימפטומים שמהם סבלה האישה, מבחינת מיקום הכאב והסוג שלו, אינם אופייניים לפקקת ורידים.

בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע שמצבה של האישה – היריון בסיכון עם דימום פעיל – הגביל את מרחב הפעולה של הרופאים בכל הקשור לביצוע בדיקות וטיפולים בבעיית הכאב במפשעה ובירך. נפסק כי במקרים מסוימים רצוי להמתין מעט ולראות איך הדברים מתפתחים על מנת להגיע לאבחנה מדויקת יותר, ולא לשגות באבחנות או טיפולים מוטעים ומזיקים.

"עברו שמונה ימים(!)"

ואולם, שופטי המחוזי שדנו בערעור שהגישה האישה סברו אחרת. הם הגיעו למסקנה שהיכולת של הרופאים לגלות את מחלת הפקקת לא דרשה מהם מאמצים רבים או בלתי סבירים. הם התייחסו לתזמון הגילוי וכתבו כי "מהמועד הראשון שבו התלוננה המערערת על כאבים במפשעה ועד אבחון המחלה... עברו שמונה ימים(!)".

הם הבהירו שהעובדה שהאישה נבדקה על ידי מומחה כלי דם רק שבוע אחרי תלונתה הראשונה, מבלי שבוצעה בדיקת דימות לאבחון פקקת ורידים, מהווה התרשלות. קביעה זו התבססה על שלושה יסודות: העובדה שהמערערת השתייכה לקבוצת סיכון לפתח פקקת ורידים, חומרת המחלה המסכנת חיים, וכן הקלות והמהירות שבה ניתן לגלות אותה באמצעות בדיקת דופלקס.

"אילו התגלתה המחלה של המערערת בזמן, ניתן היה להעניק טיפול יעיל יותר לפקקת הוורידים באמצעות תרופה נוגדת קרישה (קלקסן)", נכתב בפסק הדין. "מתן התרופה היה אמצעי זול ויעיל נגד המחלה ולמרות זאת הדבר לא נעשה וגם בשל כך התרשל המשיב".

התיק הוחזר לבית משפט השלום לקביעת גובה הפיצויים. המדינה חויבה לשלם למערערת הוצאות משפט על הערעור ושכר טרחת עו"ד בסך 21,385 שקל.