אישה חויבה להתגרש: "חיי הבעל – סבל מתמשך"

תביעת גירושים של גבר התקבלה לאחר שבית הדין הרבני בחיפה הסכים שחיי הבטלה של האישה הובילו אותה למריבות ואלימות מילולית ופיזית

עו"ד משה שורפורסם: 20.03.18 , 07:38

בית הדין הרבני האזורי בחיפה קיבל לאחרונה תביעת גירושים שהגיש בעל חרף דרישתה של האישה לשלום בית. הדיינים קבעו כי חיי הבטלה של האישה מובילים אותה להתנהגות שלילית, מריבות, אלימות מילולית ופיזית, והנישואים הפכו לסבל מתמשך.

בני הזוג נשואים כחמש שנים ופרודים זה כשנה וחצי. בתביעת הגירושים טען הבעל שעזב את אשתו משום שלא תפקדה מעולם כרעיה, התבטלה, לא תרמה דבר לבית ונהגה להתעמר בו. לדבריו מערכת היחסים החלה להיסדק בגלל מגורים ממושכים בבית הוריה – שהתערבו בזוגיות וגרמו ללחצים שליליים. לטענתו אשתו סירבה לתחנוניו לעבור דירה והסכימה לעשות זאת רק אחרי שעזב את הבית ושכר דירה על דעת עצמו.

דיני משפחה

האישה מסרבת להתגרש – ולא תקבל ממזונות

עו"ד תומר שזר

חרף פסק דין של בית הדין הרבני סירבה אישה להשלים את הפרידה. הדיינים הגדירו את התנהגותה "שלילית" וקיבלו את בקשת הבעל רטרואקטיבית

האישה מסרבת להתגרש – הבעל קיבל פטור ממזונות

אבל גם המגורים בנפרד לא שיפרו את המצב. בניסיון אחרון למנוע גירושים הסכימה האישה לחתום על הסכם שבו התחייבה לבשל, לכבס, לצאת לעבוד ולהפסיק להתעלל בו. אלא שגם ניסיון זה נכשל, וכעת "הגיעו מים עד נפש" והוא לא יכול לסבול יותר.

האישה סירבה לגט וביקשה מבית הדין "שלום בית". לצד זאת היא האשימה את בעלה בהתנהגות אלימה ובאחד הדיונים הודיעה כי היא מוכנה להתגרש אם תקבל כתובה ופיצויים.

אבל הדיינים אברהם מאיר שלוש, שמואל אברהם חזן ורפאל זאב גלב קבעו שהאישה לא באמת מתכוונת לשלום בית, וסירובה להתגרש נובע מרצון לנקום בבעלה ולזכות בכספו. בנסיבות אלה נקבע כי למרות האיסור על גירושי אישה בעל כורחה אפשר לחייב אותה לעשות זאת, שהרי היא לא באמת חפצה בבעלה.

"אנו סבורים כי אין בפנינו בעל הדורש גירושין כנגד אישה העומדת בפניו ומתחננת על נפשה ודורשת שלום בית, אלא יש כאן בעצם שני בני זוג המבינים היטב שנישואיהם עלו זה מכבר על שירטון ואין מנוס מגירושין, אלא שצד אחד מסתכל קדימה להכיל את הדברים ולנסות מהר ככל שניתן לפתוח דף חדש, ואילו הצד השני 'מתחפר' כל העת בעבר ומנסה 'לסגור חשבון' עם בן זוגו... כמובן שבית הדין לא ייתן את ידו לכך", נכתב בפסק הדין.

הדיינים מצאו כי הבעל הוכיח שלל עילות הלכתיות שמאפשרות את הגירושים. למשל, הוא הוכיח שנמאס לו מאשתו בצדק (עילה שמכונה "מאיס עליי באמתלא מבוררת"). הדיינים התרשמו כי חייו לצד אשתו היו "סבל מתמשך יומיומי וחסר תוחלת", ולא ניתן לצפות ממנו להמשיך לחיות לצידה.

בין היתר התייחסו הדיינים לעצלותה: "הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי חטא. אין ספק בכך כי חוסר מעש של אישה נשואה שאיננה עובדת או לומדת דבר מה ומתעסקת רוב זמנה 'במשחקים במכשיר הנייד', הוא זה שמביא אותה לשעמום המוביל להתנהגויות שליליות וקיצוניות כגון מריבות, אלימות מילולית ופיזית וכו'".

כמו כן נקבע כי סירובה של האישה לעזוב את בית הוריה ולדבוק בבעלה ללא סיבה מוצדקת הופך אותה ל"מורדת" – וזו עילת גירושים נוספת, וכך גם הפירוד הממושך בין בני הזוג. לפיכך תביעת הגירושים התקבלה והדיינים הורו למזכירות לקבוע מועד לסידור הגט. בתוך כך הם הבהירו לאישה כי הדיון בכתובתה יתקיים אך ורק אחרי הגירושים.