"האזרח ק'": רצח כפול ושני עשורים של סימני שאלה
עידן הזוהר של הדוקו-פשע מביא את סיפורו של משה קסטל, שהורשע ברצח כפול על סמך ראיות נסיבתיות, נשלח למאסר עולם - ומתעקש נחרצות לחפותו. אך "האזרח ק'" לא נופלת למלכודות הצפויות, ובעוד היא מעניקה רושם כי קסטל היה כלי לסגירת תיק ומציפה מחדלי חקירה, היא משרטטת היטב את דמותו האפורה ולא חוטאת בצידוד בו בכל מחיר. גם אם לא תצליח לשנות את ההכרעה - את שלה עשתה בהעלאת שאלות שחייבות להישאל
הימים האלה הם זמנים יפים עבור מי שסימן שאלה מתנוסס מעל לראשו; לפחות במונחי ספק, פקפוק במוסכמות והעלאת חשד כלפי קביעות סמכותיות והמניעים שמאחוריהן. עידן הפוסט-אמת וגישה כמעט בלתי מוגבלת למידע הביאו דור שלם של עיתונאים, דוקומנטריסטים או סתם חוקרים בשם הנון-קונפורמיזם לחתור אחר אמיתות חמקמקות מבלי החשש שמא תודבק עליהם תווית "חובבי הקונספירציות" – זו שעד לא מזמן הייתה מבצעת בהם-דה לגיטימציה מיידית, זהה לזו שעושה התואר "טוקבקיסט" גם למנומק שבמביעי הדעה.
התוצאה באה לידי ביטוי בריבוי סדרות הדוקו-פשע בשנים האחרונות, ובייחוד אלה שבאות לנפץ קונספציות של שנים, ומנסות לתת זווית חדשה או פיתרון אחר למה שהוצג בפני הציבור במשך תקופה ארוכה כתיקי רצח מפוענחים וסגורים. לפני כשלוש שנים הייתה זו "צל של אמת" שעשתה כאן המון רעש ותרמה לא מעט לתחושת הפקפוק הגם כך קיימת באוכלוסייה בשאלת אשמתו של רומן זדורוב ברצח הנערה תאיר ראדה.
הסדרה ההיא פתחה את התיאבון עבור לא מעט יוצרים אחרים, והביאה לאור הרשעות אחרות בתולדות המדינה, במטרה לבחון אותן מחדש בעיניים פקוחות ומפוכחות לרווחה. אולי היום, באמצעות שילוב של תושייה, אמצעי טכנולוגיה מודרניים, סבלנות ולא פחות חשוב מכך – היכולת לספר סיפור, יצליחו יוצרים לעשות את מה שהמשטרה והפרקליטות לא עשו אז, ולתת אפשרות אחרת וקרובה יותר במהותה לאמת מזו שנקבעה לפני כך וכך שנים. זה בדיוק מה שמנסה "האזרח ק'" של צמד היוצרים אלון מרום ואירית דולב, שמשודרת ב-yes דוקו (ראשון-שלישי, 20.3-18.3, 22:00, זמינה גם ב-yesVOD) לעשות לפרשת משה קסטל (לא האומן המנוח), שהורשע לפני שני עשורים ברציחתם של חלפן הכספים יגאל דניאל ועובר האורח אילן דבש.
כמקובל בז'אנר, מפגישים יוצרי "האזרח ק'" את צופיהם עם שלל המעורבים בפרשה – מהשוטרים שחקרו את התיק, גורמים בפרקליטות, בני משפחתו של קסטל ועד המורשע עצמו, שכמו נתפר למידותיו של דוקו בלשי שמנסה לתעתע ולנסוך בצופיו את תחושת האי-ודאות שעומדת במרכזה של הפרשה. כי מצד אחד, הסיפור של משה קסטל כפי שהוא מובא ב"אזרח ק" נראה קפקאי, בהתחשב במה שאנחנו למדים מן הסדרה על אודות התיק – שנתפר או לא.
ואנחנו למדים לא מעט: ליקויים בהתנהלות צוות החקירה (שגם בית המשפט העליון הודה בהם, גם אם התעלם מהם לגמרי בבקשתו של קסטל למשפט חוזר ב-2012), העדר מוחלט של ראיות פורנזיות הקושרות בין מי שנקבע כי רצח שני אנשים בדם קר לבין זירת הרצח, כמו גם קביעה מבוססת איכון כי קסטל היה באזור הרצח ביום ובשעת המעשה, שמתבררת כלא מדויקת – בהתחשב במה שאנחנו יודעים היום על טכנולוגית הסלולר הלא מפותחת דיו של 1997.
כל אלה, לצד קשר לא כשר בין אחד מחוקרי הפרשה וגורמי שוק אפור שייתכן שהיווה גורם מכריע בהרשעתו של קסטל, מעניקים את הרושם כי משה קסטל, נהג מונית ואיש משפחה שהיה חברו הטוב של הנרצח הראשון עוד מנערות, נפל קורבן למזימה שבה היה לא יותר מכלי לסגירת תיק משטרתי.
מצד שני, קסטל עצמו אינו בדיוק דמות מעוררת אמפתיה. וכשבוחנים את עברו ואת המצב הכלכלי שאליו הגיע בימי ביצוע הרצח, קשה להאשים את המשטרה כי מיהרה לחרוץ את גורלו ולקבוע שמדובר באשם. קסטל היה נתון בחובות, נמצא בקשר טלפוני עם הנרצח מספר פעמים בבוקר הרצח ולא הצליח לתת הסבר מנומק אודות מקורו של סכום כסף גדול שהשיב לנושיו כמה ימים לאחר המקרה. ברקע, באופן מטריד, מוזכרת לה גם הרשעה מעברו, בעוון שוד בנק שבו היה מעורב.
במילים אחרות – לא מן הנמנע שאדם שמצא את עצמו בחובות יפנה, לאור ניסיון העבר, לטקטיקות בלתי כשרות במאבק הישרדותו הכלכלית. מצד שני, והוא בעצמו אומר זאת בסדרה, למה לרצוח ולהסתכן בעונש מאסר ממושך כשהוא יכול לבצע שוד ולהסתכן בעונש הרבה פחות חמור? בנוסף, הכחשתו העיקשת וסירובו הנחרץ לשחרר מטענת חפותו ראויה לציון. היא בוודאי לא עוזרת לו בקבלת ימי חופשה מחוץ לכלא. להיפך – כפי שניתן לראות בסדרה, אי ההודאה באשמה משמעה עבור שב"ס כמו חוסר הכרה ואי לקיחת אחריות במעשים שיוחסו לו. וכתוצאה מכך ממשה קסטל גם נמנעת הזכות לצאת ולנכוח בחתונת בנו.
בתחום המעורפל שבין הרשעה לא מבוססת לבין טענה לחפות לא חזקה מספיק נעה "האזרח ק'", ממש כמו הייתה סדרה בלשית. לרגעים היא יכולה להיות כמעט אפרפרה בתהליך הבילוש שלה, שגם מוזיקת הרקע מבשרת הרעות או העדויות מפי בני משפחת קסטל שנשכחו מאחור בפרשה לא הופכות אותה לסנסציונית או צהובה מדי. מדובר בסדרה ברמה גבוהה שלא נופלת לתיאוריות צ'יזבטיות מדי. וגם אם אינה מסתירה את אמונתה הבסיסית כי משה קסטל אינו האדם שביצע את הרצח, או לכל הפחות את הנחת היסוד שלה כי הרשעתו הייתה לא מבוססת מספיק, היא לא חוטאת באובר-רגשנות ומצדדת בו בכל מחיר.
"האזרח ק'" מסרבת ליפול למלכודות של דוקואים רציניים לא פחות, אך כאלה שאמינותם קועקעה כי נתפסו כלא אובייקטיביים מספיק. היא עושה זאת גם במחיר של נבירה בפרטים קטנים, אלה שהאלוהים נמצא בהם ושיכריעו בין ניצחון מפואר לבין מפלה גדולה של אדם קטן. אם תצליח לשנות ולו במעט את ההכרעה בבקשה לחנינה בנושא שהוגשה לנשיא ריבלין בשבוע שעבר, היא תהווה פורצת דרך בתחומה, דוקומנטרי קטן וחכם שהצליח להביא לשינוי מהותי בתחום אותו חקר. אם לא תצליח, לפחות העלתה את נושא הספק לתודעה הציבורית. ושם, בדיוק במקומות שמנסים דוקואים מסוג זה להעיר, דרך החריצים שיוצרים חיצי הספק, חודר אור שחושף אמת גדולה.