סכנה בולענים! כך בונים מתקן במקום המסוכן בארץ
במפעלי ים המלח מבצעים את פרוייקט הבנייה של תחנת שאיבה במניפת צאלים תוך הערכה כי חלק מהתשתיות נבנות על שטח שבו נמצאים הבולענים. אז איך בדיוק בונים כאשר נקודת ההנחה היא שהאדמה שתחתיך עלולה לפעור את פיה?
איך נראה פרוייקט בנייה באחד המקומות הכי מסוכנים בארץ? מפעלי ים המלח מבצעים את אחד הפרוייקטים המעניינים והמסוכנים ביותר שלהם - העתקת מתקן השאיבה של מפעלי ים המלח (P9), שמקורותיו כמעט יבשו לגמרי, לאתר צפוני במניפת צאלים.
בות"ל (הוועדה לתשתיות לאומיות) אישרו את הפרוייקט בשנת 2016 ובאוקטובר האחרון החלו העבודות. בתחילה אישרו להקים את הפרוייקט בלב אחד האזורים המסוכנים ביותר במניפת צאלים, במקום רווי בבולענים. במכון הגיאולוגי הזהירו מהסכנות, ומקיומה של רצועת בולענים בין מיקום תחנת השאיבה שהוצע לבין שדה הבולענים הדרומי, ובסופו של דבר הוחלט להקים את תחנת השאיבה החדשה (P88) בנקודה צפונית יותר. אך גם כיום במפעלי ים המלח מבצעים את פרוייקט הבנייה תוך הערכה כי חלק מהתשתיות נבנות על שטח ובו נמצאים הבולענים. אז איך בדיוק בונים כאשר נקודת ההנחה היא שהאדמה שתחתיך עלולה לפעור את פיה?
תחנת השאיבה ממוקמת בתוך מי ים המלח, ומשם צינורות יובילו את המים לתעלה שעוברת במניפה, באזור בטוח. הנקודה המסוכנת ביותר היא זו שבה ממוקמים צינורות הענק. גם אם תהיה אינדיקציה לקיומו של בולען, הצינורות - בקוטר 3 מטרים כל אחד - יוכלו לשרוד, תלוי בגודל ובקצב ההתקדמות של הבולען.
במיזם בונים שני צינורות, כך שאם אחד יקרוס - הצינור השני יוכל להמשיך לעבוד. לא הרחק מהצינורות ישנם בולענים שכבר נפערו. העובדים במקום יכולים לחלוף לידם, ולקוות שהם יישארו כפי שהם. באחד מאזורי הבנייה ישנם בולעני בוץ. בגלל שהם נוצרים באזורים חרסיתיים אין להם "קירות", והם מתפשטים והופכים לבולענים גדולים.
כאשר בולען נפער ממלאים אותו באדמה, אבל יש צורך תמידי "להאכיל" אותו. באתר הבניה ישנו צוות חילוץ 24/7, לכל צרה שלא תבוא. בתוך תחנת השאיבה - 250 מטר לתוך המים - יהיו עשרות צינורות פלדה על מנת למנוע קריסה. המשך קציר המלח חיוני לקיומה של מפעלי ים המלח וגם למלונות, שעומדים בסכנת הצפה אם מפלס המים יעלה.
מישור הבוץ והצבאים
באתר הבנייה קיים גם פיקוח של רשות הטבע והגנים. מניפת צאלים היא אחד האזורים הייחודיים ביותר והפעילים בים המלח, למרות הפעילות התעשייתית במקום. בחוות דעת של המכון הגיאולוגי לקראת אישור התוכנית בות"ל נכתב כי "החלק המזרחי של מניפת צאלים מתפתח לאתר ייחודי בקנה מידה עולמי. ייחודו של האתר הוא בנופים הבראשיתיים הנחשפים בו עם ירידת המפלס, במופעי שקיעות הקרקע שלו, בתצפיות מרהיבות על הקשר הישיר בין מים לבולענים, בחשיפה מהירה של משקעים בני 10,000 שנים המתעדים את ההיסטוריה הצעירה של בקע ים המלח, ובפוטנציאל התיירותי של המקום. כל אלה הופכים את מישורי הבוץ של מניפת נחל צאלים, לאתר מחקר ותיירות לומדת מהמעלה הראשונה ומצדיקים את שימורו לנו ולדורות הבאים".
בנוסף, במקום יש קבוצה של כ- 20 צבאים. בניית התעלה במניפה נעשית תוך הטמעתה בקרקע, על מנת שלא לפגוע במעבר הצבאים באזור. במכון המליצו לשמר את האזור "עד כמה שניתן כערך טובע העומד בפני עצמו".
על מנת שלא לפגוע באתר הטבע, באזור התעלות במניפה, תכננו מערכת שתאפשר למי השטפונות להגיע לים המלח. מדובר באזור שמשנה את פניו, ובכל אירוע שטפון תוואי הקרקע לובש צורה אחרת.
מי השטפון אף תורמים להיווצרות הבולענים באזור. באזורים בהם נקלטו כמויות הולכות וגדלות של מים, החלה האצה של המסת המלח מתחת לפני הקרקע, וכך התגבר משמעותית קצב גידול הבולענים לאחר אירועי שטפונות. "כל התערבות אנושית, ובייחוד התערבות תעשייתית מאסיבית, עלולים לפגוע בשימור התופעות הייחודיות למניפת צאלים ולמנוע מקהל חובבי הטבע בארץ ובעולם ומהקהילה המדעית גישה אליהן", נכתב בדו"ח. בעקבות הערכיות הגבוהה של המקום, ישנו פיקוח רציף של רשות הטבע והגנים ובכל שלושה שבועות מגיעים מפקחים מהות"ל למקום.
החוקר גדעון בר, החתום על חוות הדעת של המכון הגיאולוגי, הסביר כי "אחרי הרבה דיונים הוחלט לחזור למקום שהמליצו מפעלי ים המלח. אנחנו ממשיכים לעקוב אחרי תזוזות הקרקע. הקטע שבו עולים צינורות מהים הוא קרקע בוצית, חרסיתית, ולכן הוא פחות יציב. כרגע, נכון להיום, הקטע הזה לא מראה סימנים של שקיעות קרקע. כרגע. נראה שהמצב לא מחמיר. ביתר התעלה, מערבית לאזור הבולענים, אין שם סכנה. הסכנה היחידה שיכולה להיות היא השטפונות. בחלק הדרומי התעלה מתחברת לתעלה הישנה, ושם שוב יש סכנה של בולענים. כדי להבטיח שלא יהיה סיכון לבני אדם שעובדים שם, מבוצע ניטור שוטף של כל האזור, מצפון ועד דרום".
בר סיכם: "הטבע מנצח, אבל אנחנו צריכים תמיד לחיות עם הטבע. אנחנו מנסים לדעת מה הטבע זומם לנו ולחיות עם זה. אחרת נצטרך לעזוב את הטבע לגמרי, ואולי גם לא לחיות".
לפנייה לכתב/ת 
