תיבת נוח המודרנית: מסכנת הכחדה להשבה לטבע
פרויקט רביה ייחודי למניעת הכחדתן של חיות תנ"כיות, שמובילים אנשי רשות הטבע והגנים, הוא הסיכוי האחרון להישרדותם של יחמורים פרסים, ראמים לבנים ונשרים מקראים. בזכות אותם תאי רבייה, הצליחו בחי בר כרמל ויטבתה להשיב אל הטבע מאות פרטים של חיות בהכחדה. צפו: תיבת הנוח המקראית בפירושה המודרני
בשיתוף רשות הטבע והגנים
בחי-בר שבכרמל, פנינה ירוקה בלב ההר, מובילים אנשי צוות של רשות הטבע והגנים פרויקט רבייה ייחודי למניעת הכחדתן של חיות תנ"כיות. תיבת הנח המודרנית הזאת היא הסיכוי האחרון להישרדותם של הפרטים הנתונים להכחדה כתוצאה מציד והרעלה תוצרת ידי אדם.
אתם
הליך ההשבה לטבע של בעלי חיים שנכחדו, מסיבות שונות, ואינן עוד חלק מהטבע המקומי, הוא תהליך ממושך ולעיתים מורכב מאוד. ראשית, הסיבה להכחדה עלולה להיות עדיין בשטח - שינוי בתוואי השטח, התנהלות של בעלי חיים אחרים וכמובן שינויים להם אחראים בני האדם. בנוסף, תנאי הגידול בשבי שונים מתנאי השטח הטבעי, בעוד שבשבי התנאים מבוקרים, בשטח החיות מתמודדות לא פעם עם קשיים להן אינן מורגלות.
בעיה נוספת הקשורה בגידול בשבי היא הקשר עם בני האדם - כאשר בעל חיים נולד הוא מיד נקשר לדמות שנמצאת לידו ומטפלת בו - תהליך הנקרא החתמה. בשבי מדובר, פעמים רבות, בבני אדם המטפלים בחיות הצעירות ולכן כשמגיע הזמן לשחררן לטבע, יש קושי בניתוק.
תהליך ההשבה נעשה בדרך-כלל עם בעלי חיים שנעלמו בשנים האחרונות, משום שתנאי המחיה, השטח והאקלים לא עברו שינויים דרסטיים בתקופה זו, ולבעלי החיים יהיה קל יותר להסתגל לשינוי.
בשמורת טבע 'חי-בר' כרמל של רשות הטבע והגנים מגדלים בעלי חיים שנכחדו או בעלי חיים הנמצאים בסכנת הכחדה ומשיבים אותם לטבע. היחמור הפרסי, למשל, נחשב לאחד ממיני האיילים הנדירים בעולם. אחרון הפריטים בישראל ניצוד, ככל הנראה, בתחילת המאה ה-20 ונעלם למשך כמאה שנים משטחי הארץ. בזכות גרעיני הרבייה והשבתם לטבע, חיים היום בישראל מאות פריטים. אחד מהיתרונות העיקריים בהשבת היחמורים אל הטבע הוא בפתיחת החורש - היחמורים מחליפים את העזים הרבות ב"גיזום" העצים ובכך מסייעים למניעת חלק מהשריפות.
ולא רק בשטח, אלא גם אל השמיים משיבים את בעלי החיים. הנשר המקראי - "מלך העופות" - מוזכר פעמים רבות בתנ"ך. בשנת 1995 היו בארץ כ-60 זוגות מקננים בלבד. ב-2003 נספרו כ-460 נשרים, וכיום נותרו כ-180 פרטים בסכנת הכחדה: מלך הדורסים שזכה ללא מעט הכרה במקורות, נתון לסכנת הכחדה בעיקר בשל הרעלה מצד חקלאים. הדגרה מלאכותית עליה עובדים בשקידה כבר עשרות שנים בחי-בר שבכרמל הצליחה להיטיב עם אוכלוסיית הנשרים הישראלים.
הנשרים הם חלק מהותי בהתנהלות הטבע, ברגע שכמות הדורסים אוכלי הנבלות הולכת ויורדת, יש עלייה בכלביים, מה שמעלה את הסיכון לכלבת ומחלות נוספות. למעשה, הנשרים הם עובדי הניקיון של הטבע. הבעיה מתחילה בכל שזוג נשרים יכול להטיל רק ביצה אחת בשנה. אם קורה משהו לביצה היחידה, יש טווח זמן מוגבל בו זוג הנשרים יכולים להטיל עוד ביצה - אנשי רשות הטבע והגנים פועלים כדי לכוון למצב הזה על מנת ליצור תהליך של "הטלת מילואים", בו נותנים לנשרים להטיל את הביצה הראשונה אותה הם לוקחים ומכניסים לאינקובטור. כעבור כ-20-22 יום יש אפשרות שהנשרים יטילו ביצה נוספת ואז יש שתי ביצים עם סיכוי לנשרים חדשים. יחד עם זאת, מדובר בתהליך מאוד עדין ולמעשה, כל ביצה היא היריון בסיכון גבוה.
חי בר יוטבתה - גן עדן של פעם
כ-400 ק"מ משמורת טבע חי בר כרמל נמצאת שמורת טבע חי בר יוטבתה שבערבה ובה פרויקט פורץ דרך של רשות הטבע והגנים להשבת חיות בר שנכחדו מנופי ארצנו, בפרט פראים וראמים. השמורה משתרעת על מלחת יטבתה (משני עברי כביש הערבה), בין צוקי שיירות במערב לגבול ירדן במזרח, ושטחה כ-32 אלף דונם. המרחב מדברי צחיח (כמות המשקעים בו כ-25 מ"מ גשם בלבד בשנה). אזור המלחה עשיר יחסית בצמחייה ולכן מאפשר קיום של מגוון בעלי חיים. זו הסיבה לבחירה באזור זה לפרויקט ייחודי להשבת חיות הבר הגדולות שנכחדו מנופי ארצנו.
הראם לבן (Arabian Oryx - Oryx leucoryx) הוא פרסתן (מפריס פרסה) מעלה גרה, גדול שנעלם מנוף ארצנו בסוף המאה ה- 19 והושב חזרה לטבע בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20. הראם הוא בעל חיים מדברי שמותאם לתנאי המדבר הקיצוניים ויכול לשרוד ימים רבים מבלי לשתות מים. הוא משנה את ההתנהגות שלו לפי עונות השנה והטמפרטורה ביום ויכול להתקיים גם מתפריט מזון דל. הראם תלוי במזונו בעצי השיטה וניזון מהעלים, פרחים ותרמילים של העצים ונמצא שישנם יחסי גומלין בין שני המינים בכך שהראם מפיץ את הזרעים של עצי השיטה משפר את יכולת הנביטה שלהם.
הראם הוא בעל חיים חברתי שחי בעדרים סביב ה-10 פרטים של קבוצות מעורבות של זכרים ונקבות עם זכר שליט שלרוב הוא זה שמרבה את הנקבות, ומספר נקבות דומיננטיות והצאצאים שלהם. הסדר החברתי בקבוצה הוא מדרג היררכי והיא לרוב נקבעת לפי הגיל וכל שינוי בהיררכיה נעשה בקרבות בין הפרטים. בכל עדר הנקבה הדומיננטית היא זאת שמכוונת את העדר ביום יום ובחיפוש מזון והזכר דומיננטי והזכרים האחרים מגנים על העדר מפני טורפים.
בעבר הראם היה נפוץ במדבריות של חצי האי ערב אך הכניסה של נשק חם וכלי רכב ממונעים הובילה להכחדתו מהטבע בעולם ב- 1972. לפני הכחדתו הסופית מהטבע נאספו מספר פרטים והוחזקו בגרעין רבייה בשבי לצורך השבות עתידיות לטבע. גרעין הרבייה בישראל החל ב- 1978 עם שמונה פרטים. כיום מעריכים שישנם כ- 100 פרטים בטבע בישראל שרובם שוחררו במספר השבות בשלושה אזורים שונים בנגב ובערבה (ערבה תיכונה, הנחלים הגדולים ואזור פארן והר הנגב המערבי)וחלקם נולדו בטבע לפרטים בעדרים ששוחררו, ועוד כ- 120 פרטים בגרעין רבייה בשמורת טבע חי בר יוטבתה. בשנתיים האחרונות רשות הטבע והגנים חידשה את תוכנית השחרורים במספר שחרורים של מספר קטן של פרטים (3 ראמים) בכל שחרור על מנת שישתלבו בתוך העדרים החיים היום בבר.
האתגר העיקרי שקיים היום בשמירה על האוכלוסייה המשוחררת הוא ניטור האוכלוסייה. מדובר על מספר לא גדול של פרטים (כ-100 פרטים) בעדרים קטנים שמפוזרים על שטח מאוד גדול שרובו אינו נגיש במהלך ימות השבוע בשל שטחי אש. יתרה מכך, למרות שכל הפרטים ששוחררו לטבע מקורם מהחי בר ושם לא הראו חשש מבני אדם, לאחר השחרור מגלים הארמים חששנות מפגישה עם בני אדם ולא נוטים להתגלות בקלות כאשר מחפשים אחריהם ורוב המפגשים הם מקריים. רשות הטבע והגנים ממשיכה לעקוב ולנטר את אוכלוסייתם ככל האפשר תוך המשך פעולות ההשבה וביסוס אוכלוסיית הראמים.
אנשי רשות הטבע והגנים רואים בפעולות אלו שליחות: "זה רגע השיא שלנו, בעצם כל העבודה שמתבצעת פה עשרות שנים, לראות את אותו פרט יוצא את הטבע, זו המטרה בעצם שבעינינו היא מטרה קדושה. אנחנו משיבים בעצם אל הטבע מין שנכחד."
בשיתוף רשות הטבע והגנים
