Nailed It!: הכישלון מעולם לא היה מתוק יותר
תוכנית האפייה של נטפליקס, בעלת השם המאתגר לתרגום הולם, היא האנטיתזה המוחלטת לנפיחות, הפאתוס והחשיבות העצמית של תוכניות ריאליטי בישול מסורתיות. עם עוגות מזעזעות, אקדח דולרים וכפתורי נדנוד למתמודדים האחרים, היא כל הכיף ש"בייק אוף" לא תהיה לעולם
באחד הפרקים האחרונים של "בייק אוף: המרוץ לחלמון", השף מאיר אדוני נעלם. לאחר ששפט בגבורה במשימת הכנת הפרלינים, הוא נפקד מכס הבולס במשימת ההדחה: עוגת שכבות שמצריכה שימוש בשש טכניקות, כולל המילה החמה של הפרק – טמפרור. לוגיסטיקה של ימי צילום בצד, זה נראה כאילו אדוני נלקח למקום שקט כדי להתייפח בו מבלי לשבור את רוח הלוחמים עם המרנג. אולי הבומבסטיות של התוכנית סדקה אותו. גם בהכנות לכיבוש המתלה או מעלה המלך לא נזרקות המילים קריטי, חשוב ואומץ בפזרנות כמו בפרק ממוצע של "בייק אוף".
את הרצינות התהומית של התוכנית משלימה כמובן מסחטת הרגש שעובדת על העיקרון שלפיו אם אתה לא יכול להעלות באוב את סבא לפי אות מהמפיקה – אל תיכנס למטבח. זה מגוחך כי קינוחים זה עניין נישתי וגם שמח: איזה מנעד רגשי יכולה להחזיק פבלובה? והנה, אדוני כמעט התמוטט בגלל מתמודדת שנאלצה לקשר בין קורטוב הטחינה בפרלין שלה לחמין (!) שהכינה סבתה האהובה – לא מאולץ כלל. היא בכתה. הוא בכה.
ב-Nailed it!, תוכנית האפייה של נטפליקס, איש אינו בוכה. משום שהיא האנטיתזה המוחלטת לנפיחות, הפאתוס והחשיבות העצמית של תוכניות ריאליטי בישול מסורתיות (בעיקר בישראל, שם הן מפלצות פריים-טיים). ל-Nailed It! ("הצלחתי", "יצא לי בול", או "שיחקתי אותה" – אין באמת תרגום מושלם) מגיעים מדי פרק שלושה אופים חובבנים כדי להתרסק במשימות אפייה גרנדיוזיות: הכנת עוגה בצורת הכריש מ"מלתעות" או הטירה של רפונזל, או אולי אמבט גנאש שוקולד שבו טובלים חזיר ו/או זברה.
אם החשיבות של הז'אנר תפחה לממדים מופרכים בזכות האובסס של הפודיז ברשת, Nailed It! נולדה בזכות האח הדביל במשפחת הפורנו-אוכל: צילומי כישלונות מזעזעים. או כמו שאומרת המנחה למתמודדת שניסתה להכין עוגת לב יפהפייה: זה לב שנעקר מבן אדם.
אפשר לטעון שזו תוכנית צינית לסטלנים. הרי אף אחד לא בא לשם ללמוד. אין אפילו מראית עין של הצבת אתגר קשוח אבל אפשרי. לכאן באים לנפק אסונות מפוארים. יותר מתוכנית אפייה, מדובר בתחרות קישוטים אכילים בקנה מידה אפי. השופטים לא מקשקשים על גודל השעה, הם מאבחנים את הטעויות הפטאליות של המתמודדים, סונטים בהם בחביבות כמו בילדים מגושמים ונהנים מהעוגות – הן טעימות גם כשהן נראות כמו משהו שפולט קרינה. קרין גורן הייתה נהנית הרבה יותר לשפוט לצדם, אולי אפילו היו נותנים לה להשתמש באקדח השטרות שאיתו יורים על המנצח עשרת אלפים דולר.
אבל הציניות של תוכניות כמו "בייק אוף" גדולה בהרבה. במקור הבריטי , The Great British Bake off, יש רוח ספורטיבית נפלאה, שופטים ידענים ורהוטים, נינוחות של קאנטריסייד ומאפים מסחררים ביופיים. אצלנו יש הבניה מניפולטיבית של "תהליך" לצד העמדת פנים כאילו מדובר בדבר החשוב בעולם, שנועדו לכסות על דרמה מנופחת, קצב של שמרים קפואים שמנסים להקיץ משנתם וחוסר ברק.
אפייה בטלוויזיה היא לא דבר חשוב. זה כיף (תלוי למי, אגב – זה בעיקר מאוד טכני ורצוף דרישות מחמירות של זמנים ומינונים), זה מתוק, זה יפה וכנראה גם טעים. זה לא "חשוב". ו-Nailed It! מזכירה את זה למי שצריך, בחצי שעה לפרק. כמה כיף שיש תוכנית שזוכרת מאיזה צד מרוח קרם החמאה – הצד הכיפי.
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות", מוסף 7 לילות.
