מכבי ת"א מחפשת עבור מי לשחק / טור
נוריס קול מחכה שנבן ספאחיה יזוז לו מהדרך, פרחוסקי זועף ולא מסתיר זאת בעוד שהאחרים בוהים ביציע במהלך פסקי זמן ונמנעים מלגשת אל המאמן. עידו אשד על ההתרסקות של הצהובים ב-87:73 לפנרבחצ'ה באיסטנבול
מעבר לכדורסל עצמו, עולים סימני שאלה ביחס לרמת התשוקה של השחקנים לשחק עבור המאמן. אובדרדוביץ' יש רק אחד, אבל הפער בין מחוייבות שחקני שתי הקבוצות זעק לשמיים. שחקני פנר מונעים ופועלים בשביל המאמן שלהם, קשובים למאמן שלהם, שומרים על ריכוז ומונעים על ידי הרצון להוכיח שהם ראויים להיות מאומנים על ידי השועל.
שחקני מכבי מחפשים בשביל מי לשחק. שפת הגוף של רובם מראה חוסר נוחות וחוסר ועניין לגשת להתייעץ עם ספאחיה. נוריס קול יורד לספסל אחרי עוד פעולה כושלת ויודע שהביקורת תגיע. הוא לא מסתכל אל המאמן, לא מגיב, רק מחכה שספאחיה יזוז מהספייס שלו.
ארטיום פרחוסקי נשלח לספסל אחרי דקות טובות, לא מבין את החילוף, יורד בכעס, מתווכח ולא מסתיר את התסכול. בפסקי הזמן השחקנים מסתכלים ליציע, במהלך המשחק הספסל לא ממש מעורב. אלו לא תמונות מעודדות עבור קבוצה שהולכת לשלושה מחזורים אחרונים במאבק על פלייאוף. די היה לראות את אוברדוביץ' ניגש לגודוריץ' בסיום אחרי משחק כמעט מושלם ומפרגן לו בחום, ואז ממהר לווסלי, שעבר ערב מוצלח פחות, ומעודד גם אותו בחום. זו מתנה עבור שחקן, שמקבל את הביטחון ללמוד, להתקדם ולשחק ברמה הגבוהה ביותר שלו.
אבל הביקורת שעולה לאחרונה על התנהגותו של ספאחיה כלפי שופטים, אוהדי יריבות ונגד שחקניו, במובן מסויים מטשטשת את התפוקה המקצועית החלשה שלו. מעבר לרמה הטקטית, עם המחסור בסט הגנות נוספות על האישית, ומיעוט תרגילי ההתקפה, הוא גם משתהה ומאחר בחילופי השחקנים.
פייר ג'קסון נשאר יותר מדי על המגרש למרות שחירב התקפה אחר התקפה ומצד שני ג'ון דיברתולומאו שנמצא בתקופה מצוינת הוקפא על הספסל עד הגרבאג' טיים. בולדן עדיין לא מקבל תרגילים שיעבדו בשבילו, כדי לקבל הזדמנות לספק סוף סוף משחק הצהרה. במקום שנוריס קול יקבל תמיכה ועידוד אחרי פעולות שלא הולכות, הוא ננזף ומאבד ביטחון.
ואם שוב נהיה לא הוגנים ונשווה אל אובראדוביץ', אפשר להצביע על כך שגם הקבוצה שלו שיחקה בהילוך שני בלבד, אבל בנקודות הקריטיות עשתה את הדברים הנכונים. העבירה המדויקת שנעשתה בסוף הרבע השני כשהיה עוד פאול לתת, היא תוצאה של אימון
נכון. הלחץ המפתיע אחרי פסק זמן של ספאחיה שייצר חטיפה ושיוויון, ההגנה שעובדת 24 שניות באותה רמת ריכוז, שבעה איבודי כדור בלבד. הכל תוצאה של אימון נכון. בנוסף, המאמן הסרבי משתמש נכון בסגל העמוק שלו תוך הבנה של העומס בשני משחקים תוך 48 שעות. פשוט בית ספר לאימון.
אבל עם כל הביקורת על ספאחיה, קשה שלא לתהות מה אחריותו של המנהל המקצועי שלה בעונתו החמישית בקבוצה. השנה, ההנהלה והבעלים זזו הצידה ועלו ליציע, ואין יותר את מי להאשים - וויצ'יץ' הוא האחראי הבלעדי על המערך המקצועי. הוא זה שהחתים מאמן שלא היה מאמן ראשי שלוש שנים, ועבד כעוזר ב-NBA, מול כדורסל אחר. כלומר, ספאחיה לא נאלץ לקחת על עצמו החלטה אחת במהלך משחק כבר שלוש שנים רצופות, ולא התעמת עם שחקנים מלאי אגו ובמכבי זה הרח חלק בלתי נפרד ממלאכת ניהול הסגל.
וויצ'יץ' הוא גם זה שבנה סגל ללא רכז וללא סנטר שיכול לשחק עם הגב לסל - מהסוג שהקרואטי עצמו היה. הוא זה שהחתים שמונה זרים בינוניים ללא כוכב אחד. הוא זה שלא מכתיב, מעל המאמן, מדיניות של ציביון מקומי ושיתוף הישראלים ואפילו להיפך (2 הדקות של זוסמן בסיום היו רק ניסיון להמתיק את הגלולה). למרות העובדה שהאחריות להסביר את האסטרטגיה של המועדון ולמרות התוצאות החלשות, קולו של המנהל המקצועי של הצהובים אינו נשמע.
לפנייה לכתב/ת 
