חיים מארוחה ביום: "נשיא ונצואלה רוצה שנאכל זה את זה"
רעבים, חסרי כול וישנים ברחובות: המשבר הפוליטי והכלכלי החריף בוונצואלה הוביל עשרות אלפי אזרחים לחצות את הגבול בתקווה לחיים טובים יותר בברזיל השכנה, אך הם גילו שגם שם מצבם לא טוב בהרבה
רעבים וחסרי כול, עשרות אלפי קורבנות של המשבר הפוליטי והכלכלי החריף בוונצואלה מנסים את מזלם בברזיל, מדינה שהם לא דוברים את שפתה, שהתנאים בה לרוב עלובים ושיש בה מעט ערי גבול שקלטו אותם.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
פליטים רבים מוונצואלה הגיעו לצפון ברזיל תשושים מהרעב ובלי כסף למלון, אוכל או אפילו תשעה דולרים עבור נסיעת אוטובוס לבואה ויסטה, בירת מדינת רוריימה, שנודעה בוונצואלה כמקום שמציע שלוש ארוחות ביום. במהלך עשרות ריאיונות שנערכו במשך ארבעה ימים, אמרו רבים מהם שבשנה האחרונה לא אכלו יותר מארוחה אחת ביום.
כמה מהם לבשו בגדים רחבים, פניהם כחושות והם התלוננו על בעיות בריאות - מילדים עם חצבת ועד לחולי סוכרת ללא אינסולין.
היעד - בואה ויסטה
קריץ מונטרו ניסתה להשתיק את בנה בן השישה חודשים הקטור, שבכה מרעב גם לאחר שינק ממנה, כל זאת בשעה שמשפחתה וכמה מאות אזרחי ונצואלה ממתינים לתורם לעבור את הגבול.
מונטרו סיפרה שבשנה האחרונה היא ירדה 26 קילוגרמים מאכילת ארוחה אחת ביום בלבד. היא נסעה 18 שעות באוטובוס מהעיר מאטורין שבצפון-מזרח ונצואלה לברזיל ביחד עם הקטור ובתה בת השבע. לאחר שהעבירו את הלילה בשינה על הרצפה בפקריימה, עיר גדולה באמזונס, הם עלו על אוטובוס נוסף ונסעו מרחק של 210 קילומטרים לבואה ויסטה.
"אנחנו נואשים. אנחנו לא יכולים לקנות עוד אוכל", אמרה מונטרו בת ה-33, והוסיפה שעברו כמה חודשים מאז שבנה הקטור צרך תחליפי חלב אם או השתמש בטיטולים.
בשנים האחרונות היגרו מיליוני אזרחים מוונצואלה, ועד לאחרונה קלטה ברזיל חלק קטן מהם אליה. מאות אלפים ברחו לקולומביה, אבל רשויות המדינה ואזורים אחרים בדרום אמריקה יותר ויותר סוגרים את גבולותיהם. ברזיל דוברת הפורטוגזית הפכה לאלטרנטיבה האחרונה עבור הפליטים מוונצואלה.
אין עבודה, אין כסף
מיליצה דונקיס, בת 38, ישבה מתחת לעץ בצד דרך בפקריימה. עברו חודשיים מאז שהיא ובעלה הגיעו למקום מפוארטו קביו, והם עדיין לא הצליחו למצוא עבודה. ללא כסף, הם לא יכולים לנסוע באוטובוס לבואה ויסטה, אז הם ישנים על הרצפה ומקוששים אוכל במהלך היום.
"זה נורא", אמרה דונקיס ודמעות בעיניה. היא אמרה שבמהלך החודשיים האחרונים היא לא יכלה לשלוח כסף הביתה לילדיה, בגילים 12 ו-14, שאותם השאירה עם אחותה.
בלי כסף לאוטובוס, חוסה גיין, בן 48, ורעייתו ג'ולי באסקלטה, החליטו לצאת בערב למסע רגלי לבואה ויסטה ביחד עם התאומים שלהם בני התשע אנחל ואשלי.
באוהלים ועל ספסלים: אלפי פליטים גרים ברחובות
"אלוהים יעזור לנו", אמר גיין כשנשאל איך תאכל משפחתו במהלך המסע שעשוי להימשך חמישה ימים.
לאחר שצעדו שישה קילומטרים, נהג ברזילאי עצר והסכים לקחת אותם טראמפ לבואה ויסטה, שם המצב לא פחות נורא. אלפי אנשים מוונצואלה גרים ברחובות. הם ישנים באוהלים ועל ספסלים בכיכרות מרכזיות, והשתלטו על בניינים נטושים ונדחסו בהמוניהם לתוך דירות קטנות.
"ילדים בוונצואלה לא חושבים היום על משחק עם חברים"
צ'רלי איוון דלגאדו, בן 30, סיפר שהגיע לברזיל לפני כמה חודשים בתקווה להרוויח מספיק כסף כדי שהוא ואהובתו מבית הספר התיכון יוכלו סוף סוף לממן את חתונתם. אבל כל פעם שהוא מצלצל הביתה לאל טיגרה, הוא שומע שהמצב רק מחמיר, ששלושת ילדיהם, בגילים תשע, חמש ושנה, תמיד רעבים. אז הוא מחליט לנטוש את תוכניות החתונה ולפרנס את משפחתו.
"ילדים היום בוונצואלה לא חושבים על לשחק עם החברים שלהם או מה הם ילמדו באוניברסיטה", אמר דלגאדו והוא יושב בתוך אוהל עם בת זוגו. "יותר מזה, מה אני הולך לאכול היום?". המקלט מציע למשפחה שלוש ארוחות ביום וסיכוייה בעתיד עגומים.
שופט הכדורגל מוונצואלה שפט רק כמה משחקים בודדים באזורים כפריים בבואה ויסטה. הילדים הפליטים לא הולכים לבית הספר וקשה לדמיין איך תעזוב המשפחה את המקלט. "זה כמו להיות טרזן בניו יורק", אמר דלגאדו. הרשויות בברזיל מעריכות ש-40 אלף אנשים מוונצואלה חיים בבואה ויסטה, עיר שעוד קודם לכן הייתה ענייה ולא הצליחה להציע לתושביה הזדמנויות רבות.
"לא רוצים להעסיק אנשים מוונצואלה"
רוב הפליטים מוונצואלה הגיעו לצפון ברזיל בחודשים האחרונים, והם מפעילים לחץ עצום על מערכת הבריאות הציבורית, על בתי הסוהר, ארגוני המתנדבים והכנסיות שנושאים ברוב הנטל כאשר מדובר בהאכלת הפליטים הרעבים.
משטרת ברזיל מספרת שפליטים מוונצואלה עובדים לפעמים תמורת שבעה דולרים ביום בלבד - מעבודות בנייה לעבודות בחצר. עבור רבים מהם, אפילו אם יציעו למעסיקים לעבוד תמורת פחות כסף זה לא יהיה מספיק. כמה מהפליטים שהתראיינו סיפרו שמעסיקים רבים אמרו להם בצורה ישירה שהם לא רוצים להעסיק אנשים מוונצואלה.
כשמשאיות האוכל מגיעות מתחילות הדחיפות
בחודש שעבר גברו החששות מפני תגובה עוינת מצד אנשים שונים. היה זה כשאדם אחת הדליק אש בשני בתים בבואה ויסטה שהיו מלאים במהגרים מוונצואלה. עשרות בני אדם נפצעו, כמה מהם בצורה קשה. הרשויות עצרו חשוד, אדם מגיאנה השכנה, שלטענת המשטרה זעם על הצפת העיר באנשים מוונצואלה.
בכיכר סימון בוליבאר, שנקראת על שם המנהיג הדרום אמריקני הנודע למען עצמאות שנתן השראה למהפכה הסוציאליסטית של הוגו צ'אבס, נשיא ונצואלה המנוח, המונים שוהים באוהלים או רובצים על הדשא. כשמשאיות מגיעות עם אוכל, מאות אנשים רצים לעברן, דוחפים זה את זה בניסיון להשיג ארוחה לפני שהכול ייגמר. המצב מתחמם עוד יותר כשגברים מאשימים נשים וילדים בניצול היתרון שלהם כדי לקבל מנות נוספות.
מושל מדינת רומיימה הכריז על מצב חירום כדי לשחרר משאבים עבור בתי החולים הציבוריים שסובלים מצפיפות עצומה. עובדים במערכת הבריאות המקומית מעריכים ששמונה מתוך עשרה חולים הם אזרחי ונצואלה. נשיא ברזיל מישל טמר ביטל בחודש שעבר כמה פעילויות במהלך הקרנבל כדי לערוך נסיעת חירום לבואה ויסטה. אולם, תושבים טוענים שתוכניות הממשלה הפדרלית, שכוללות הקמת בית חולים שדה בפקריימה והעברת כמה אלפי מהגרים לערים הגדולות, אינן מספיקות. בין 1 בינואר ל-7 בינואר השנה, חצו 27,555 אזרחים מוונצואלה את הגבול לברזיל דרך פקריימה. הרשויות מעריכות שלפחות 80 אלף מהגרים נמצאים כרגע בברזיל - רובם במדינת רוריימה.
ברזיל מתירה להיכנס לשטחה בלי דרכון
לברזיל, המדינה הגדולה ביותר באמריקה הלטינית, יש מדיניות הגירה שנחשבת לאחת המכילות ביותר באזור. ונצואליאנים מורשים להיכנס למדינה עם תעודת זהות בלבד, חבל הצלה עבור רבים שטוענים שהשגת דרכון בוונצואלה הפכה לדבר בלתי אפשרי. מהגרים רבים שאין בידיהם תעודות זהות עדיין יכולים להיכנס לתוך ברזיל עם הצגה של תעודת לידה ובתנאי שיגישו בקשה לקבלת מעמד פליט, ובקשה זו תאושר.
המעמד של פליטים יכול להיות בעייתי משום שמהגרים שיזכו למעמד זה לא יוכלו לשוב לוונצואלה: הנשיא ניקולס מדורו קרא להם "בוגדים" במדינה. מהגרים רבים אומרים שכל זמן שמדורו בשלטון, אין להם שום סיבה לשוב לארצם.
למרות האינפלציה הגואה וקריסת עסקים רבים, מדורו סירב לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לתוך ונצואלה. הוא גם הכחיש שקיים משבר במדינה ואמר שסיוע בינלאומי יוביל להתערבות זרה. "הפיתרון של מדורו הוא שנאכל זה את זה", אמרה דיאנה מרידה בעת שכיבסה את בגדיה בנהר בואה ויסטה. האישה בת ה-34 מהעיר מאטורין אמרה ששלחה באחרונה שלושה דולרים לבתה בת ה-16 ולבנה בן ה-11 שנותרו בביתם, סכום שיאפשר להם לקנות קצת אורז.
היא השיגה את הסכום לאחר שלושה ימים שבמהלכם מכרה קפה, וזה הרבה יותר ממה שהייתה יכולה להרוויח בחודש כמוכרת בגדים בוונצואלה.
קריץ מונטרו יושבת בכיכר סימון בוליבר עם התינוק שלה הקטור. הפעם יש לו טיטול והוא מקבל תחליפי מזון אם - הכול תרומות של מתנדבים. בלילה הראשון של משפחה בפקריימה היא ישנה מתחת לעץ בכיכר, אבל בלילה השני מישהו מקומי כבר הציע לשני ההורים אוהל בגלל התינוק שלהם. "לפחות אני כאן, אני יכולה להאכיל את הילדים שלי", אמרה מונטרו. "אפילו אם אגור מתחת לגשר ארגיש בסדר כל זמן שילדים שלי יש אוכל".
לפנייה לכתב/ת 
