ארוחה משפחתית: משפחות שמנהלות יחד מסעדה
בזמן שחגגתם: בשעה שרובכם חוגגים את החג, יש משפחות שלמות שעובדות, אבל לפחות הן עושות את זה יחד: "מאז שיש לנו את המסעדה, המפגשים המשפחתיים כמעט ולא קיימים"
החגים והמועדים מוקדשים אצל רובנו לבילוי בחיק המשפחה, אבל יש משפחות שהמציאות אצלן שונה לחלוטין: המשפחות באמת נפגשות גם במהלך החג, אבל הן עושות את זה בעבודה. כן כן, למשפחות שבבעלותן מסעדה אין את הפריבילגיה לקחת חופשה משפחתית מרוכזת. יש מסעדות שבשבילן תקופת החגים נחשבת לתקופה רווחיות מאוד, מה שמצריך מהמשפחה כולה להירתם לעבודה קשה. אז כיצד שורדים מציאות משפחתית בה בני כמה דורות עובדים זה לצד זה, ואיך מנהלים חיי משפחה כשהזמנים הכי רווחיים בעסק המפרנס את המשפחה כולה הם דווקא זמני הפנאי הלאומיים?
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
מסעדות עדתיות בארץ
איפה נחגוג מימונה?
מי שבוחר להתמסר לתחום נאלץ להתמודד עם היעדרות קבועה ממפגשים משפחתיים בחגים ובסופי שבוע, בעיקר בשל העובדה כי מה שמוגדר בתור "פנאי" בחיים שמחוץ למסעדה, בדרך כלל מוגדר במסעדות בתור ה- Money Time.
"פסח היא אחת התקופות החזקות במסעדה שלנו", אומר שי שורק, בנו של הלל שורק שפתח לפני 12 שנים את הדאבה ההודית "סלאם בומביי" ברחוב אלנבי בתל אביב. "גם בגלל שאין חמץ בתפריט שכולו הודי, כך שאין לנו גם שום בעיה להמשיך להפעיל את המסעדה כרגיל גם בפסח".
גם במסעדה הזו כל בני המשפחה עובדים יחד זה לצד זה: אבא הלל, שפרש אחרי 30 שנים מעבודה בתור מסגר על מנת לבשל את המתכונים של אימו, אשתו רינה שנמצאת לצידו מהיום הראשון של העסק, בנו שי שהצטרף לאחר שוויתר על הקריירה במשרד הביטחון והניח בצד את התואר ביחסים בינלאומיים, וגם חן הבת שממלצרת בימים אלו במקום כדי "לבדוק איך זה לעבוד במסעדה".
אתם מצליחים בכלל להפריד בין המשפחה לעסק?
שי: "ממש לא, אין דבר כזה כי אי אפשר להפריד את העסק מהמשפחה ואת המשפחה מהעסק. כל מה שעובר עלינו במהלך היום גם חוזר איתנו הביתה".
לא מוותרים על ארוחות שישי אצל אימא
אם לרגע חשבתם שלכשרות יש משקל בשאלה האם להפעיל את המסעדה בחול המועד או להעדיף לבלות בחיק המשפחה, תחשבו שוב. מסעדת "סמרקנד" הכשרה מאור יהודה שבה מגישים מאכלים מהמטבח הבוכרי, ממשיכה לפעול כרגיל גם בפסח.
"את המסעדה פתח אבא שלנו אליהו ז"ל ב-1995 שהיה בשלן דגול ונחשב למארח נדיר שהיה מארגן חאפלות בלתי נשכחות באוזבקיסטן. היום אנחנו ממשיכים את דרכו - אימא מבשלת את המאכלים המסורתיים של העדה יחד עם אחי דוד, אני אחראית על כל נושא האירוח ואחי גבי מתעסק בפרסום ורכש", מסבירה סטלה פוזאילוב. "יש לנו גם סניף תל אביבי עליו אחראי אחי גבי".
אתם נפגשים גם מחוץ למסעדה?
סטלה: "אנחנו משפחה מסורתית ואין דבר כזה אצלנו לוותר על ארוחת שישי אצל אימא. חוץ מזה המשפחה שלנו תמיד עסוקה באוכל ואנחנו כל הזמן סביבו, גם כשעובדים, גם כשנחים וגם כשמטיילים, גם בחגים ובמועדים וגם בימי החול אנחנו מבשלים, עושים על האש, מדברים על אוכל, אוכלים ומדסקסים על ענייני המסעדות שלנו, זה בלתי נפרד מאיתנו".
גם מסעדת "ממוס" הטוניסאית הכשרה מבאר שבע פתוחה כרגיל בחול המועד פסח, וגם כאן, כל המשפחה עובדת יחד. את המקום הזה, שמתמחה בקוסקוס על כל סוגיו וגווניו, פתחו אלדר יוגב ושראל - שלושה אחים לבית משפחת ממו, בשביל אימא שלהם, גילה, שהייתה מכינה קוסקוס בהזמנות מהבית. עד מהרה הביקוש עלה והבנים הבינו שחייבים לעזור לאימא לפתוח מסעדה שתתן כבוד לקוסקוס שלה.
"אנחנו הכוח של אימא שלנו", אומר אלדר שמבשל יחד עם אימא במטבח, בזמן שיוגב מתעסק בכספים וברכש ושראל מנהל את המסעדה. "אמא היא עטרת ראשנו וכדי שלא יהיה בינינו חיכוכים, כשפתחו את המקום החלטנו שבבית אנחנו משפחה ובעסק אנחנו אנשי עסקים. היה ברור לנו מההתחלה שאי אפשר לנהל עסק על פי רגשות".
לא בא לכם לנוח קצת בחג, אולי לבלות ביחד כמשפחה?
אלדר: "לנוח? בשביל מה? ננוח בקבר. אנחנו כל הזמן יחד כך שזמן איכות משפחתי לא חסר לנו. אנחנו עובדים קשה אחד בשביל השני ואין סיבה שנפסיק בגלל שחג. חוץ מזה יש המון לקוחות קבועים שמאוד יתאכזבו אם נסגור, אז אין כאן בכלל שאלה האם לפתוח או לסגור בחול המועד".
אימא הייתה כועסת
גם בשני הסניפים של המסעדה ההודית "מה פאו" שבתל אביב עובדים יחדיו לא מעט אחים או יותר נכון ארבעה מתוך שמונה שנולדו למשפחת יצחק שעלתה לישראל ממומבאי ב-1964. את פתיחת המסעדה, שפירוש שמה "אוכל של אימא", יזם האח ישראל - שף במקצועו שעבד במסעדות שונות שאינן הודיות כלל. לישראל הצטרף אחיו נח - יזם בתחום הטכנולוגי שפרש מההיטק. תוך כדי גלגול הרעיון לאחר פטירת אימם, שניהם הבינו שזו חייבת להיות מסעדה הודית שבה הם יגישו את האוכל של אימא. הם התחילו ואליהם הצטרפה אחותם רונית, שפרשה מתחום הסיעוד ולאחרונה גם האחות רינה שכל חייה עסקה בכלל בתחום הייצור הפכה לחלק מהצוות.
המסעדה משכה אליה 4 מתוך 8 אחים, האם גם הילדים שלכם ישולבו בה?
נח: "למשפחתיות יש יתרון עצום מכיוון שזה יוצר בעסק אמון שהוא הבסיס לכול ולכן כולנו נשאבנו לתוך זה והתמסרנו בקלות. לגבי ילדנו, אנו בונים את זה כך שיום אחד, במידה וירצו, גם הם יוכלו להשתלב".
ומה אימא הייתה אומרת על כך שאתם עובדים גם בחגים?
נח: "אימא הייתה קודם כל כועסת כי המסעדות שלנו אינן כשרות והיא גידלה אותנו על אוכל כשר. אנחנו חיים במציאות שונה, על הכשרות ויתרנו בגלל הקשיים שבהם נתקלנו מול הרשויות ולגבי החגים, בוודאי שנעבוד גם בחג. החגים הם תקופות העבודה הכי חזקות בתל אביב שכולם נוהרים לבלות בה דווקא בזמנים אלה".
ומה עושים כשיש שישה ילדים? "ריחות וטעמים" ברמת השרון היא לא מסעדה טיפוסית מכיוון שמדובר על חלל ענק עם עשרות סירים וכלים הגדושים במאכלים ביתיים שמוצע במקום כבופה ובימי שישי המקום הופך לשוק ענק של אוכל מוכן. גם הסיפור המשפחתי שמאחורי "ריחות וטעמים" אינו סיפור שגרתי. לימור אורן ועודד שהרבני שפתחו את המקום, מגדלים יחד שישה ילדים מ"פרק א" ושניהם ביחד בפרק ב' ובעסק מזה ארבע שנים. היום עובדים איתם כל הילדים וגם אימא של עודד, פרחיה. לכל בני המשפחה יש חלק עצום בהקמה ואחריות על הניהול השותף. אימא פרחיה אחראית על התבשילים הביתיים כמו קובה וקוסקוס, בזמן שהילדים מתפעלים את הקופה, ממלאים את קופסאות הפלסטיק, מגלגלים את כדורי השוקולד וסוחטים את המיצים הטבעיים. יותר עבודת צוות מזה פשוט אין.
יש מסעדות משפחתיות שפתוחות בכל החגים והמועדים ויש מסעדות שלא נסגרות אף פעם, גם לא בזמן המלחמות. כזו היא מסעדת "פינגווין" של משפחת אופנהיימר שחגגה השנה יום הולדת 77. מאחורי המיתולוגיה הנהריינית הזו עומדת משפחת מסעדנים מזן אחר, והמקום מנוהל כיום על ידי הדור הרביעי שלא מתכוון לשנות שום דבר. "מעולם לא חשבתי שיש לי את הזכות אפילו לשקול לסגור את המסעדה", אומר אמיר, הנין של הוגו אופנהיימר שפתח את המסעדה ב- 1941.
גם הגברים וגם הנשים של משפחת אופנהיימר נרתמו במהלך 77 שנות קיום המסעדה לניהול העסק. מה שהתחיל מהוגו ואשתו ריחה שפתחו צריף לממכר קסטות וגזוז בשם "פינגווין" המשיך לבנו ארנסט ולאשתו מריאנה שהייתה מגיע למקום מדי בוקר על מנת לשטוף ולהכין אותו לקהל ולאחר מכן נשארת לעבוד במקום כאחרון העובדים. כשילדיהם של ארנסט ומריאנה - חנה ואילן - גדלו, הפכו גם הם לחלק מהעסק וכך גם בעלה של חנה ואשתו של אילן. כיום המקום מנוהל על ידי בנו של אילן.
"מאז שאני זוכר את עצמי כל המשפחה תמיד הייתה כאן בקונסטלציה כזו או אחרת. אחותי הייתה מלצרית ומשלוחנית, אחי היה ברמן, גם אני עברתי את כל התפקידים במסעדה ואימא שלנו עסקה בפרסום ובבאק אופיס", אומר אמיר. "אבא שלי הפעיל את המסעדה גם בזמן מלחמת הלבנון, אז היא תפקדה כחמ"ל של התקשורת ובהיעדר עובדים, היה מכין בעצמו סנדוויצ'ים לכולם. לא היה חול המועד ב-77 השנים הללו שבו המסעדה הייתה סגורה".
אם מסעדת "פינגווין" היא הוד ופאר לשושלת אופנהיימר, מסעדת "מידס" הברזילאית שבקיבוץ ברור חיל שבדרום, היא אתר זיכרון לבתם של נתן גלקוביץ מברזיל ואשתו פרלה ילידת ארגנטינה. את המסעדה הם פתחו לזכרה של דנה שנהרגה במלחמת הלבנון השניה בעת פגיעה ישירה של רקטה בביתה שבישוב נתיב השיירה. "כשפתחנו את המסעדה גם אביה של פרלה (ז"ל) היה שותף כאן וכיום עובדים איתנו באופן שוטף שני הילדים שלנו, שרון ואוריאן", אומר נתן. "אני אחראי על האווירה השמחה כמו שנהוג אצל הברזילאים וגם על המטבח, אשתי פרלה מופקדת על הצד הכלכלי של העסק, הבת שרון מנהלת את המסעדה ומתעסקת בכוח אדם והבן אוריאן מבשל יחד איתי".
אתם לא רוצים קצת חופש בחול המועד?
נתן: "המסעדה היא החיים שלנו וגם ההקדשה שלנו לאהבת החיים, מה שיותר מכל אפיין את דנה. אני לא רואה סיבה לסגור את המסעדה כדי לנוח או לבלות עם המשפחה, גם ככה כולנו כאן ביחד אז בשבילנו זה גם זמן איכות משפחתי".
