"האחיות המוצלחות שלי": שומרת על נישת הממתק הקליל
העונה החדשה של סדרת הבינג' המפתיעה ממשיכה לספק תפיסה מדויקת של הדור הנוכחי, וגם כמה הופעות אורח שגונבות את ההצגה. אומנם בפרקים הראשונים יש סצנות שנסחטות שלא לצורך וכתיבה שלא תמיד מצחיקה, אבל אם מסתמכים על העונה הקודמת ומחכים מספיק זמן - היא תדע להתעלות
שנתיים אחרי שפרצה אל חיינו בבינג' מפתיע ולא טיפוסי לנוף הטלוויזיה המקומי, "האחיות המוצלחות שלי" חוזרת לעונה שנייה (yes). שלוש אחיות משפחת קטן, שכל אחת מהן אומללה בדרכה שלה, ממשיכות לפלס את דרכן במציאות נטולת הורים. מור כבר שנה ושבע בצבא ומתחזקת חבר חייל מנומנם כמוה, נטלי מצאה עבודה מעורפלת אצל מישהי שמפיקה אירועי נשים (עלמה זק) ואורית, שמסתבר כבר יצאה ממערכת היחסים הלסבית שלה, מתפטרת מבית הספר ומוצאת עבודה עם משמעות בפרויקט יהודי-ערבי בלוד, בעקבות מפגש מרגש עם דפני ליף.
"האחיות המוצלחות שלי" זכתה ללא מעט פינוק ואתרוג, ושווקה כסדרה נשית סלש קולו של דור. הגיבורות שלה הן אכן נשים שמתנהלות כל אחת מהן עם סוג מסוים של נרקיסיזם, ובגדול מסרבות להתבגר – סימפטומים שנהוג לשייך לדור ה-Y פינת דור ה-Z.
אורית משתוקקת לפעילות אלטרואיסטית אבל בפועל מפנטזת בעיקר על הכיבודים שיבואו בעקבותיה ולא רואה את האנשים שמולה. נטלי לא מצליחה לקחת אחריות על הצדדים הבירוקרטיים בחיים שלה למרות התשוקה שלה להפגין עצמאות. ומור פשוט לכודה בעור של עצמה, שלכוד במסגרת הקרויה צבא ובה אדם עלול למצוא את עצמו מותך בכור ההיתוך עד לכוויות דרגה גימל מרוב חיכוכים עם אנשים שלא היה בוחר להתרועע אתם באזרחות.
כמו בעונה הראשונה, "האחיות המוצלחות שלי" ממשיכה לנוע בין סצנות מצוינות ונוגעות ללב שמעידות על תפיסה מדויקת של הדור הנוכחי, אם זה בשפה ואם בתגובה ("אפשר בלי הקטע הזה שאתה נותן לי את הוויקיפדיה של הדבר תוך כדי שיחה?" אומרת נטלי לסטוץ שלה). מצד שני, העדר אחידות, לפחות בחמשת הפרקים הראשונים, עומד לפעמים בעוכריה. הכתיבה הקומית לא תמיד מצחיקה, חלק מהסצנות נסחטות שלא לצורך – בעיקר אלה של אורית שהתסריט חובט בה ללא רחם. וכמו בעונה הראשונה, שחקני המשנה והשחקנים האורחים גונבים לא פעם את ההצגה, אם אלה גל תורן, תיקי דיין וגלעד כהנא מהעונה הקודמת, פלוס טונה ועלמה זק מהעונה הנוכחית.
העונה הראשונה הוכיחה שחוזקתן של האחיות המוצלחות והלא כל כך מוצלחות היא לא ברגעי העליבות והכישלון שלהן. זאת לא חוכמה; הרגעים היפים מגיעים עם ההתפכחות, עם הקריסה. לאורך כל הדרך הן דוהרות על מסלול הימלטות, עוקפות מוקשים תוך כדי תנועה במאמץ לשרוד את הרגע הבא. עד הפרק החמישי, "האחיות" עדיין לא התעלתה מעל נישת הממתק הקומי הקליל, אבל אם לסמוך על העונה הקודמת, אם מחכים מספיק זמן – לא הרבה מאוד זמן, בכל זאת בינג' – הרגע הזה מגיע.