זה שיר פרידה / טור
מכבי תל אביב לא לומדת מהטעויות שלה וממשיכה לחזור עליהן משחק אחרי משחק, כנראה שבגלל זה היא תצפה ברבע גמר היורוליג בטלוויזיה. נבן ספאחיה לא הצליח לנצל את הפוטנציאל שטמון בסגל שלו
האינסטינקט הראשוני הוא להרגיש שזהו טור מותנה תוצאה. כלומר שאם מכבי הייתה מנצחת, היה נכתב כאן שיר הלל ללחימה של הבחורים, לניהול המבריק של המאמן, לעידוד המסור של הקהל. ושרק בגלל ההפסד הצורב יש כאן ביקורת וירידה לפסים אישיים. אבל בראייה מפוכחת, הביקורת מוצדקת הרבה יותר. כי במשחקים מסוג אלה רק מתחדדת ההחמצה של העונה כולה, חוסר ניצול הפוטנציאל והניהול החלש של המשחקים בידי המאמן. היורוליג בנוייה בשנתיים האחרונות באופן שמעניש קבוצות שלא מממשות את יכולתן המלאה, ומפרידה בין הילדים לגברים.
אין לי בעיה אם הדרך לגיהנום הייתה רצופה בכוונות טובות. אבל לא היו כאן כוונות, רק הרגלים בסיסיים שלא השתנו במהלך העונה. לעלות למשחק השיא של העונה שוב עם ג'קסון ופראחוסקי, בזמן שקול וטיוס הם שני השחקנים בכושר הטוב ביותר, זו גישת NBA שלא מתאימה באירופה. אז קול נכנס בדקה החמישית, טיוס בשביעית, ויחד הם העבירו את מכבי ממינוס 7 לפלוס 2 בארבע דקות. אלמנטרי. אבל המאמץ של מכבי לרדוף כל המשחק עלה לה בדמים, ובסוף גם בהפסד.
פייר ג'קסון הולך והופך לבעיה של מכבי, אבל דבר אחד היה לו. בכל משחק שמכבי ניצחה בו, הוא היה שם ברבע הרביעי, עם שלשות, וחטיפות ולקיחת אחריות על המשחק. קול לעומתו, מצוין במהלך המשחק, אבל לחוץ מדי בסופו ומרבה לעשות שטויות כשהכסף על השולחן. אז אחרי עונה שלמה, "אנחנו עדיין לומדים" (ספאחיה, איסטנבול, שלישי). אבל האמת, לא לומדים כלום. ג'קסון הוקפא על הספסל ולא שיחק בכלל ברבע הרביעי, וקול לקח שתי זריקות מטופשות ולא מתאימות למעמד בדקות האחרונות , הוא גם ביצע עבירה עוד יותר מטופשת על סינגלטון דקה וחצי לסיום.
במהלך כל המשחק פאו לקחה 13 כדורים חוזרים בהתקפה, וקלעה רק ב-20 אחוזים מהשלוש. לו מאמנה של מכבי היה מעניק לה כלים נוספים העונה, הקבוצה הייתה יכולה להשתמש באיזורית כדי להרחיק את גיסט, וויוקאס וסינגלטון מהטבעת, לסגור הרמטית את החדירות של ג'יימס, וגם לצאת למתפרצות שהיו הדלק שלה. אך אין לה הגנה כזו בארסנל, ונגד ההגנה האישית של מכבי, גבוהי פאו חגגו בצבע, וג'יימס חדר באין מפריע וקלע את הנקודות המכריעות.
מייק ג'יימס הוא הדוגמה לרכז אמריקני שאפשר לבנות סביבו קבוצה. נטול אגו, מחליט נכון לפי המצב במגרש אם לזרוק או למסור, משתף פעולה עם הכוכב המקומי (קלאת'ס), ולוקח אחריות אמיתית בדקות המכריעות. תענוג של שחקן. אולי מכבי תלמד ששווה להשקיע קצת יותר בתפקיד הכי חשוב בקבוצה. דיאנדרה קיין, השחקן היחיד שהתקדם השנה במכבי, מתכתב עם טריפל דאבל, אבל בולט רק בגלל שהאחרים אפרוריים. הוא טוב בשני צידי המגרש. קשה למצוא עוד שחקן כזה במכבי.
מכבי הראתה אופי ונחישות ברבע השלישי, בו פאו חזרה להוביל אבל המארחת לא נשברה והצליחה לחזור למשחק. זה קרה גם ברבע הרביעי. אבל כל פעם, חילוף מוזר של ספאחיה הביא להרכב לא מתואם שאיבד שני כדורים והחזיר את היוונים (סה"כ 15 איבודים). קיין, דיברתולומאו, פארחוסקי רול, תומאס. מה זאת החמישייה הזו, שלוש דקות לסיום? זה לא השחקנים קואוץ', זה ההרכב. מישהו עייף? זה משחק שאין ממנו חזרה. שינוחו בקיץ.
כמו כן, מה שווה ההגנה המצוינת של קיין על ג'יימס, אם בדקות האחרונות, במקום שקיין יישאר איתו, עושים חילוף אוטומטי בכל חסימה? במיוחד כשג'יימס לא פוגע משלוש כל העונה? איפה ההכנה הספציפית? פאו אפילו לא היתה צריכה לחסום, רק להביא גבוה לאיזור, ואז מהחילוף הטפשי יוצא שטיוס או בולדן שומרים את ג'יימס. מה עשינו כאן? את שני הסלים האחרונים ג'יימס ביצע במיומנות אחרי שניער את בולדן ודפק שלשה ענקית על טיוס. אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
במהלך האחרון ראינו תופעה שחוזרת על עצמה. מכבי יוצאת רע מפסקי זמן. אלה דברים שצריך לעבוד עליהם באימונים (אל תגידו שלא היה אימון בגלל רצף המשחקים. בקדם עונה צריך לעבוד על זה). מכבי יוצאת עם תרגיל מסובך של חסימות, וצ'אבי פסקוואל ביצע "השהיית משחק" (השומר על מוציא הכדור מתקרב מדי בכוונה, השופט שורק ומזהיר, אבל בינתיים ההגנה לומדת את החסימות המתוכננות. תרגיל של NBA דווקא. זה נגמר עם מסירה לרגליים של תומאס שהוציא זריקה טובה יחסית. אבל רק יחסית.
בראיון בסיום המשחק, ספאחיה כבר סיכם את העונה. "אני לא רוצה לסכם, אבל.." – "אבל' זו מילה שמוחקת את כל מה שבא לפניה. אז הוא סיכם, וניסה להצטדק, וכבר תיכנן את עתידו של המועדון, למרות שלמכבי יש עוד סיכוי תיאורטי עם משחק על ארבע נקודות מול באסקוניה בחוץ.
נכון שהיא כבר לא תלויה בעצמה, אבל זה דבר שלא עושים במועדון כמו מכבי. מצד שני, אולי גם שם כבר מבינים, שאת השגיאות שעשו העונה, בעיקר בעמדת המאמן, כבר לא ניתן לשנות. ואולי עדיף בלי פלייאוף. אז נכון, היה יכול להיות כתוב כאן שיר הלל. אולי הוא היה יותר שמח, אבל לא יותר אמיתי. המציאות נושכת.
לפנייה לכתב/ת 
