תושבי הדרום חיים פחות ומשלמים יותר
בדרום יש פחות מיטות ואחיות מאשר בבתי החולים במרכז, וזה לפני הנתונים המדכדכים על תוחלת החיים ותמותת תינוקות. כאילו זה לא מספיק, תושבי האזור גם מממנים את שירותי הבריאות בין גדרה לחדרה. אולי די?
אילוסטרציה(צילום: shutterstock)
כמו על מזג האוויר – שכמאמר מארק טוויין כולם מדברים עליו אבל אף אחד לא עושה משהו בעניינו – גם על המצב הירוד של מערכת הבריאות בדרום כולם מדברים אבל דבר לא משתנה.
אלה הנתונים המדכדכים שלא אני המצאתי, אלא פורסמו על ידי משרד הבריאות עצמו לקראת כנס ההתמודדות הלאומית עם צמצום אי-השוויון במערכת הבריאות: מספר מיטות האשפוז במחוז תל אביב עומד על שתיים לכל אלף איש. במחוז הדרום כולו הנתון הוא 1.3 מיטות בלבד לאלף איש. במיטות המיועדות לרפואה דחופה המצב אפילו גרוע יותר: 0.06 מיטות לאלף איש בדרום לעומת 0.15 מיטות לאשפוז דחוף לכל אלף תל-אביבים. פי 2.5.
יתר הנתונים מדכאים באותה מידה. שיעור הרופאים במחוז הדרום נמוך ב-66% בהשוואה למספרם היחסי במרכז הארץ ושיעור האחיות נמוך בדרום בחצי מהמספר היחסי בתל אביב.
למספרים האלה יש השפעה ישירה על בריאותם של תושבי הדרום ועל תוחלת חייהם. תוחלת החיים הממוצעת בבאר שבע היא 81, לעומת תושב רמת גן שיחיה – חמסה חמסה – עד גיל 84.4. ובמילים פשוטות: תושב באר שבע חי בממוצע 4-3 שנים פחות ממי שגר ברמת גן.
גם בתמותת תינוקות התמונה בדרום הארץ קודרת כתוצאה ישירה של הקיפוח בשירותי הבריאות. אצלנו שיעור תמותת התינוקות הוא 3 לאלף לידות, ובקרב התושבים הערבים בדרום המספר גבוה בהרבה – 11 תינוקות מתים בממוצע בכל אלף לידות.
המספרים האלה כאמור אינם סוד. אי-השוויון בשירותי הבריאות מוכר וידוע גם לאלה המופקדים על תיקונו. אבל אין צורך להרחיק עד בתי העלמין ועד חדרי הלידה: גם הזמינות של רופאי משפחה ושל רופאים מקצועיים נמוכה בדרום במידה גדולה מזו שבמרכז הארץ. תושבי נתיבות, מרחבים ושדרות הנזקקים לרופא מומחה ימתינו זמן רב יותר מזה שממתינים תושבי רמת גן, פתח תקוה או חולון.
וכאן האבסורד מתעצם. שכן, אף ששירותי הרפואה לסוגיהם בדרום דלילים לעומת מרכז הארץ, התשלומים דווקא שווים לאלה במרכז הארץ. תושב אופקים, למשל, שנאלץ להמתין זמן רב יותר לרופא מומחה, או כזה שמוותר על טיפול רפואי בגלל המרחק העצום לבית החולים, משלם לקופת החולים שבה הוא חבר בדיוק אותו סכום שמשלם חבר אותה קופה שהתמזל מזלו לחיות במרכז.
בפועל המשמעות ברורה: תושבי הדרום מממנים בעצם את השירותים הטובים יותר שמציעה מערכת הבריאות למי שמתגוררים בין גדרה לחדרה.
את המצב המקומם הזה יש לתקן. בשעה שהממשלה חותמת על הסכמי גג לבניית אלפי דירות בנתיבות, אופקים ודימונה, היא חייבת להשקיע גם בשיפור מאסיבי, רחב היקף, של שירותי הבריאות לאלה המיועדים לעבור להתגורר שם. אי השוויון בשירותי הבריאות לא רק מקומם ומכעיס, הוא עולה בבריאות ובקיצור תוחלת החיים.
שי חג'ג' הוא ראש המועצה האזורית מרחבים שבנגב המערבי
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
