לעזאזל הרף הפלילי

במדינת ישראל, בה החוק הוא במקרה הטוב בגדר המלצה, במקום בו מנכ"לים ופוליטיקאים מסתובבים עם עורך דין צמוד ותיק כלי רחצה בבגאז' למקרה שיגיחו לפתע חוקרי לה"ב 433, אין פלא שהתקיים דיון סביב חוקיות האורגיה בה השתתף אנתוני וארן.

גל אושר הציף את בית וגן כשהתברר שהטינופת לא חוצה את סף הרף הפלילי. נכון, הם אומרים, ששחקן של בית"ר ירושלים השתתף באורגיה, אבל זה היה עוד לפני ששיחק אצלנו, והמעשים, בין אם נעשו ובין אם לא נעשו, אינם קושרים אותו לעבירות המיוחסות לו, והכל כמובן לכאורה והסיפור יסתיים בקול ענות חלושה ועוד קשקושים של עורכי דין.

בבית וגן היו מרוצים. וארן בתחנת המשטרה(צילום: שאול גולן)

ההודאה של הגברת שהשתתפה באורגיה שהכל נעשה בהסכמתה לא משנה מבחינתי דבר, אבל שיחררה אנחת רווחה אצל אלי טביב ואלי אוחנה, שמיהרו לעבור למתקפה בניסיון להניס את התקשורת בחזרה למחילות כדבריהם. מאחר שמעולם לא הייתי במחילות, אף אחד גם לא יחזיר אותי לשם. להפך, רוב העמוד יוקדש היום לעניין, למרות ש"הכל כבר נאמר".

ההתכחשות וההתעלמות ממה שנעשה, כמו גם התגובה של העבריין אלי טביב בסוף השבוע שעבר, לא מפתיעות. אף אחד לא האשים את בית"ר על מה שעשה וארן לפני ארבע שנים, אבל גם אי אפשר להתעלם ממעשים של שחקן שלובש את חולצת המועדון שלך.

קצת מפתיע אלי אוחנה, שבחר לשתוק מתחילת העונה למרות שיש לו הרבה מה להגיד על הזובור שטביב עושה לו, ובחר לפתוח פה דווקא עכשיו, ועל מי? על התקשורת ממנה התפרנס בשנים האחרונות.

שמר על זכות השתיקה. אוחנה(צילום: מוטי קמחי)

גילוי נאות: כשהידיעה על אורגיה קבוצתית מצולמת התחילה להתגלגל ברשתות, מישהו חשב שמדובר באיזה שחמטאי? אף אחד לא נפל מהכיסא כשהתברר שמדובר בכדורגלן

מחשוד לסלב

מי שמחליט לצלם אירוע כזה יודע שמאותו רגע הוא חי על זמן שאול. אנשים לא הפנימו עדיין שצריך להתייחס לסרט שמצולם בטלפון כאילו הוא פותח את מהדורת החדשות בשמונה בערב, ולהודעת טקסט כאילו היא הכותרת הראשית בעמוד השער בעיתון. מה ההוראה הראשונה שנותנים לשותפים לדבר עבירה? תמחקו את התמונות וההודעות ותשמידו את הטלפון. ואל תבואו בטענות למי שהפיץ את התמונות. על פי החוק הוא אולי העבריין, אבל אותי לא מעניין סף הרף הפלילי.

כשהסערה תחלוף, אל תתפלאו אם הקריירה של אנתוני וארן תזנק. זה בדיוק מה שקרה לשדרית הספורט שרון פרי, שהפכה חיש קל מקורבן פרסום תמונות במצבים אינטימיים שנגנבו ממכשיר הטלפון שלה לסלב שמדלגת מאז בין תוכניות אירוח. הסבל שעברה ילדה בבית הספר התחלף חיש קל לקמפיין פרסום וראיונות מפנקים, שאת רובם ככולם הקדישה להטלת אשמה על גונבי ופורצי הטלפונים, אבל אפילו לא מילת אזהרה אחת לנשים שלא יצלמו את עצמן במצבים מביכים. המסר היה הפוך – זכותן של נשים לצלם את עצמן, הבעיה היא הגנבים.

ראש עיריית ירושלים הבא? וארן(צילום: עוז מועלם)

אל תתפלאו אם וארן יהיה מועמד רציני לראשות העיר ירושלים. קמפיין פרסום כבר מובטח לו

תעשייה אפורה

הגיע הזמן לזרוק לפח גם את הטיעון המגוחך לפיו שחקני כדורגל (ונבחרי ציבור) חייבים להתנהג בצורה מכובדת כי הם משמשים מודל חיקוי. אף אחד לא צורח ומגדף כי הוא ראה חברי כנסת מקללים, ואף נער לא יחזור על מעשי כנופיית וארן כי ראה את הקליפ ברשת. אישי ציבור, כמו כוכבי ספורט, הם מושא ללעג יותר מאשר מודלים לחיקוי.

העובדה שהצעירה נתנה הסכמתה שוללת אולי את האפשרות לקיומה של עבירה פלילית, אבל לא הופכת את האורגיה לעניין של מה בכך. כי החיים לא מתחלקים למעשים שמתבצעים מעל לסף הרף הפלילי ומתחתיו. יש חלאות שמתמחים בהליכה על קצה התחום האפור שמתחת ל"סף הרף הפלילי".

היחיד שהציג זווית מקורית היה אורן רוזנשטיין, שמצד אחד גינה את הנשים שמנפנפות בשמירה על החוק אבל לא מוכנות להעניק לחשוד את חזקת החפות, ואת מובילות קמפיין MeToo# שמקדם עוצמה נשית, אבל הן לא מוכנות לכבד את רצונה של אישה להגשים את הפנטזיות שלה, גם אם הן נראות להן הזויות. מצד שני הוא העניק צל"ש להנהלת בית"ר. מכאן ואילך רוזנשטיין ואני חלוקים.

לדעתו הנהלת בית"ר ירושלים שיחקה אותה כשלא מיהרה לגנות ולהשעות את וארן, ויצאה גדולה כשהתברר שלא נחצה סף הרף הפלילי. אותי "סף הרף הפלילי" בכלל לא מעניין. את שלוש המילים הללו צריך להוציא מהלקסיקון, כי מתחת לסף הרף הפלילי רוחשת תעשייה אפורה של מלווים בריבית רצח, מטרידים סדרתיים, מקורבים, מאכערים וקומבינטורים, שחוגגים במשרדי הממשלה, בעיריות, בחברות ציבוריות ובבתי המשפט, והופכים להפקר את חיי המנופאים, את גמלאות הנכים וניצולי השואה.

סף הרף הפלילי. וארן מחוץ לתחנת המשטרה(צילום: אורן אהרוני)

אלה האנשים שהופכים את חיינו לסיוט. בבדיקה אקראית של טלפונים בבית קפה תל־אביבי תגלו בקשה

להגדלת אחוזי בנייה, אישור לשימוש חריג, סידור פגישה עם מנכ"ל, או תשלום שוחד לקומבינטור "כי ככה עובדת השיטה". כי מה שווה יו"ר ועדה לתכנון ובנייה אם הוא לא יכול לסדר לחבר שלו עוד אחוזי בנייה? ומה שווה מורה נערץ אם הוא לא יכול להזמין תלמידה לשיעור פרטי אצלו בסלון? ומה שווה תאגיד שידור אם מירי רגב לא שולטת בו? ומה שווה קצין בכיר בצה"ל אם הוא לא יכול להשכיב חיילת? ומה שווה להיות ראש ממשלה אם אי אפשר להזמין משתאות שף ב־360,000 שקלים ולשנורר תכשיטים ממיליארדרים? ומה שווה להיות הבעלים של "בזק" בלי למנות את אשתו לדירקטוריון?

הגיע הזמן שילכו לעזאזל כולם, והמערכת לא יודעת לטפל בהם. ההצהרה של אנתוני וארן שהוא מתבייש ומצטער לא מחזיקה מים. הוא היה צריך להודיע מיד שהוא תורם שעות בכל שבוע לעבודות שירות בקהילה, ומי שהיה צריך לדרוש את זה הם אוהדי בית"ר ירושלים. לקוחות "בזק" ו"יס" היו צריכים לנטוש בהמוניהם אחרי שגילו שהם הנפגעים מתעלולי שאול אלוביץ', כמו שנטשו חלק מלקוחות פייסבוק שפרטיהם האישיים נמכרו.

המחאה על ההתנהלות העבריינית של לשכת נתניהו הייתה צריכה לצאת ממרכז הליכוד ולא ממר"צ, ובבית ספרנו לא צריכה בכלל לעמוד מילה של מורה מול מילה של תלמידה, כי מורה שיכניס תלמידה לביתו צריך לעוף הביתה בו ביום.

איפה המחאה של המפלגה שלו? נתניהו(צילום: רויטרס)

בקרוב חגיגות 70 שנות שחיתות