המדינה ושב"ס יפצו משפחת עציר שהתאבד בשני מיליון שקל

המדינה ושירות בתי הסוהר ישלמו כשני מיליון שקל למשפחתו של עצור ערבי מהצפון, בשנות ה-30 לחייו, לאחר שהתאבד בכלא בשנת 2010. כך פסק באחרונה בית משפט השלום בנצרת, בתביעה שבה נטען לרשלנות מצד השב"ס בשמירה על המנוח. כמו כן טענו בתביעה כי "פסיכיאטרים של השב"ס התרשלו בתפקידם וקבעו רמת השגחה נמוכה, שלא הלמה את מצבו. הם העניקו טיפול רפואי רשלני למנוח, דבר שגרם למותו אף שלא היה ידוע על הפרעות פסיכיאטריות או פנייה לשירותי הנפש בעברו".

לאחר הגשת התביעה בשנת 2011, נוהלו הליכים בבית המשפט בנוגע לאחריות שב"ס ומשרד הבריאות למותו של המנוח. הוגשו חוות דעת וראיות מטעם הצדדים, ולאחרונה כאמור, הוחלט בבית המשפט הסדר פשרה שהגיעו אליו הצדדים.

עורכי הדין נזיה אבו ריא ועולא אבו ריא, שייצגו את משפחת המנוח, טענו בתביעה כי "בשנת 2010 המנוח נקלט על ידי שירות בתי הסוהר למעצר בכלא קישון, עקב חשד לביצוע עבירות פליליות, שעניינן בין היתר סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. כבר מיום קליטתו בכלא הוא החל לפתח מצב נפשי קשה שבאופן הדרגתי החמיר והגיע לכדי מצב פסיכוטי".

מתוך דו"ח החקירה של הסוהר

לאחר מכן הועבר האסיר לכלא גלבוע, ושם הוגדר כ"חייב בהשגחה מיוחדת" ברמה ב', עקב מצוקה נפשית ואפשרות של כוונה לפגיעה עצמית. אלא שפסיכיאטר שבדק אותו הסיר את ההשגחה עליו. אחרי יומיים ניסה להתאבד ופונה לבית חולים. אז הוגדר כאסיר ברמה א', בסיכון אובדני גבוה, ואושפז בהסכמתו במחלקה הסגורה של המרכז הרפואי לבריאות הנפש בבית הכלא ניצן. בתביעה נטען כי "למרות הידרדרות במצבו, הוא לא היה נתון בפיקוח ברמת השגחה גבוהה באופן רצוף".

האסיר שהתאבד בכלא ניצן

בזמן שהיית המנוח בקישון במהלך אחד מסופי השבוע, הוא שם קץ לחייו על ידי חתכים בצווארו באמצעות תער של סכין גלוח. גופתו התגלתה לפנות בוקר על ידי שותפו לתא. בתביעה נטען כי "התחוור כי המנוח חתך את צווארו עת שהה במיטתו בתא, התבוסס בדמו. זמן עבר לשירותים של התא, שם המשיך לדמם".

נטען גם כי "הסוהרים פברקו את יומן ההשגחה על המנוח, מאחר והם היו מחויבים לבדוק אותו כל חצי שעה בעוד שהוא התגלה כאשר דמו במצב קרישה, כלומר לא היה פיקוח רצוף עליו".במשטרה נפתחה חקירה אך התיק נסגר. בתביעה טענו כי רק בעקבות פניות ולחצים שהפעילו מסר השב"ס את תמצית האירוע באופן חסר, לקוני ורצוף טעויות.

עורכי הדין עולא אבו ריא ונזיה אבו ריא

בתביעה נכתב: "הסוהרים שהשגיחו על המנוח לא היו מיומנים. הם התרשלו כיוון שהיה עליהם לוודא כי לא יהיו בתאו של המנוח כלים שיכולים לסייע לו לשים קץ לחייו או לעזור לו לפגוע בעצמו".

עוד צוין כי אחד הסוהרים שהשגיח על המנוח היה חניך בקורס סוהרים חסר הסמכה, שהתחיל את הכשרתו שלושה שבועות קודם. "חניך זה העיד שפחד לצאת מתא הבקרה בגלל הדם, וכי לא קיבל תדרוך כלשהו לגבי סוג האסירים השוהים בתא, כיצד לפקח על האסירים או מה לעשות במצב חירום; הוא לא תודרך כיצד להפעיל את חדר הבקרה והעיד כי לא הגיע מפקד לבקר על האגף כמתחייב ולא היה מוכן למצב שמישהו יתאבד והסתכל בצג המצלמות 'כל שתי דקות', בניגוד לקבוע בפקודת הנציבות המורה על קשר עין ישיר, ובסתירה לעובדות מותו של המנוח בתא וסימני הדם על המיטה ובשירותים".

בשירות בתי הסוהר טענו כי "לא הייתה התרשלות של הסוהרים. אין מחלוקת על כך שהמנוח טופל ומעת לעת נערכו לו גם בדיקות, ניתנו לו תרופות, הערכה של רמת הטיפול שלה הוא נזקק. יש הבדל אם זה היה רשלני או האם טיפלו בו". 

החקירה העלתה גם כי אחד הסוהרים ידע על הניסיון האובדני הראשון של האסיר, ואף אסיר ששהה עם המנוח בתא הודיע לסוהר ערב ההתאבדות כי מצבו לא טוב משעות הבוקר וכי המנוח סיפר לו שהוא רוצה למות כ"שהיד". הסוהרים התעלמו גם ממידע זה ולא הגבירו את הפיקוח עליו. הם אף לא הודיעו טלפונית על החמרה במצבו למפקד משמרת בכלא, וזאת בניגוד להנחיות. סמל לילה כלל לא ידע מדוע המנוח היה בתא השגחה, ונראה כי דבר מצבו לא עודכן לסוהרים בעת העברת משמרת.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה כי "בניגוד לנטען, תיק החקירה נחקר במשטרה ביסודיות, ככל תיק חקירה אחר, ובסיום החקירה הועברו החומרים לפרקליטות לעיון והחלטה כמקובל. זאת ועוד, במשטרה לא מוכרת כל תביעה כאמור, וככל שזו הוגשה ונדרש אליה, אנו נלמד אותה ונשיב לה בבימ״ש כמקובל. בכל הנוגע לאירוע עצמו יש לפנות לשב״ס".

משירות בתי הסוהר נמסר כי "בכל מקרה של מות עצור או אסיר בכלא, נערכת חקירה משטרתית וכך גם במקרה זה. "בחקירה לא נמצא כל אשם פלילי לרשלנות של גורמי שב"ס. התיק הסתיים בפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט, שקיבלה תוקף של פסק דין, ומבלי שהייתה הודאה כלשהי באחריות".