שמעון מזרחי, תחזור לכיסא שלך!

בקיץ האחרון נדרשה מכבי תל אביב בכדורסל ללא מעט שינויים – חלקם הפוכים ומנוגדים ממש ל-DNA של מקבלי ההחלטות במועדון. המטרה הייתה ברורה – אסור שמה שהיה הוא מה שיהיה. מכבי החליטה לצאת לדרך חדשה וכמו כל ארגון שמבצע מהפכה בחנה מחדש כמעט כל פרט אפשרי. אלא שלצד החלטות מהפכניות שלגבי כולן היה קונצנזוס מוחלט בקרב האוהדים, כמו אי מעורבות של חברי ההנהלה בנושאים מקצועיים, הורדת גוש העידוד לגוש התחתון, שינוי דרמטי בחווית ה"צפייה במשחק" ועוד, היתה החלטה אחת שגרמה לי לכאב בטן קטן במהלך הקיץ ונראית לי כיום כמו פספוס גדול.

נכון, ארגון במשבר שמבצע שינוי חייב להפוך כל אבן, אבל מצד שני עליו להעניק גם משמעות מיוחדת לסמלים שלו, בעיקר כאשר מדובר בספורט. אחרי עשרות שנים עזב שמעון מזרחי את הכיסא המיתולוגי שלו כחלק מאותה אג'נדה של "ההנהלה לא מתערבת". אז נכון – חשוב שכל אחד יבצע את תפקידו כדי שהתזמורת תדע לנגן בהרמוניה מלאה, שהמאמן יאמן, השחקנים ישחקו, האוהדים יעודדו וההנהלה תנהל. אבל מצד שני – שמעון מזרחי הוא לא רק "הנהלה", שמעון מזרחי הוא סמל, כמעט על תקן מייסד (לא ייסד את המועדון אבל תחת ניהולו הפכה מכבי מ עוד מועדון" ל"קבוצה של המדינה") ולסמל מעניקים משקל שונה לגמרי, גם כשמבצעים מהפכה. אבל כמעט שנה אחרי, אפשר לבחון את המהלך מזוויות נוספות ולא רק מהזווית התפישתית.

שמעון מזרחי על הכיסא ביוון(צילום: אינטיים ספורטס)

אז שימו לב ל"איש על הקווים" - הקדנציה הראשונה של ספאחיה, ב-2007, הגיעה אחרי 3 עונות שיא – העונות הטובות ביותר של מכבי תל אביב מאז ומעולם, כמות הלחץ שהיתה מונחת על כתפיו הייתה עצומה ובכל זאת האיש עזב את ישראל עם תדמית של ג'נטלמן אמיתי, איש חביב שבוודאי שמה שזכור ממנו לא היה התפרצויות זעם על שופטים, הרחקות ומתקפות תקשורתיות על השחקנים שלו. וכן – באותה עונה הנהלת הקבוצה "ישבה לו על הראש", שמעון מזרחי ישב בכיסא המיתולוגי שלו וייתכן, רחמנא ליצלן, שאפילו נצפה ונתפס לוחש על אוזנו של ספאחיה במהלך אחד המשחקים. מלחיץ? אולי... אז למה דווקא בגיסה הבוגרת שלו, כאשר הוא מגיע למכבי אחרי 3 העונות הגרועות ביותר שלה מאז שנות ה-70 ואולי אף מאז ומעולם, כאשר רף הציפיות נמוך כל כך, המאמן על הקווים לחוץ כל כך? עצבני כל כך?

בעונה שעברה, כאשר רמי הדר טעה פעמיים – כאשר הכניס את גל מקל וכאשר הוציא אותו כעבור 20 שניות, מזרחי נצפה ממהר ללחוש על אוזנו. הפרשן (גור שלף כמדומני) אמר במהלך השידור ששמעון מזרחי ניסה להציל את רמי הדר מעצמו. ולמה הפרט הזה חשוב? כי בכל ארגון - מבוגר אחראי שיושב ליד המנהל ויודע לתמוך, לכוון ולסייע – זה נכס ולא נטל. ולמי ששכח, מדובר בשמעון מזרחי – יו"ר שלא ממהר לפטר מאמנים, ששומר על כבודם ושסגנון הדיבור שלו מלטף ולא מתלהם.

אבל גם עבור המאמן הכי טוב באירופה (לדעתי בלאט טוב יותר מאוברדוביץ' – בואו תנו לסרבי לקחת גביע אירופה עם תקציב כמו של מכבי ב-2014 ונראה לאן הוא יגיע), מנטור מהסוג הזה הוא נכס ולא נטל – למי ששכח, ב-2014 , תוך כדי משבר עמוק, מכבי הגיעה למשחק מול אילת כשעל פי פרסומים זרים הפסד היה דוחף חלק מחברי ההנהלה לנסות ולפטר את המאמן. המשחק החל רע, מכבי היתה בפיגור, ואז – לחישה של "מר מכבי" על האוזן של בלאט, פניני נכנס, שינה את המשחק, מכבי ניצחה ויצאה לדרך חדשה שהסתיימה בזכייה בגביע אירופה.

אז למה לוותר על זה? קשה לי להבין. בעיקר בעונה כזאת שבה מספר הפסדים בפערים קטנטנים היטו את הכף ושלחו את מכבי, כנראה, אל מחוץ להצלבה – אולי עוד עצה טובה קטנה, אולי עוד קצת כבוד מהשופטים ואולי מכבי הייתה מנצחת את הכוכב האדום בחוץ , או אולימפיאקוס ומלאגה בבית... אולי. וגם אם לא – מפלס הלחץ על הספסל של מכבי לא נובע מהנוכחות של שמעון מזרחי. נכון – נהוג שחברי הנהלה לא יושבים ליד הספסל. זה נכון – אבל מכבי היא לא עוד קבוצה ושמעון מזרחי הוא לא "עוד חבר הנהלה". לסמלים צריך להתייחס בהתאם, גם אם אין להם תרומה מקצועית ובוודאי כאשר הם יודעים להעניק תרומה כזאת.

בעיניי, לראות את מי שבנה את האימפריה הזאת יושב בכל מקום אחר מלבד הכיסא המיתולוגי שלו זה עוול שצריך לתקן. מזל שכמו בצד המקצועי – "תמיד יש את העונה הבאה".