נס בהרצליה: נפל מיאכטה לים, פונה במוות קליני - ושרד
בתחילת החודש נפל מיכאל פגורק מיאכטה בלב ים. שעה וחצי שהה במים, מחכה לחילוץ שלא מגיע. לפתע, כשהכרתו מעורפלת, הגיחה סירת דייגים. לבית החולים "בילינסון" פונה כשגופו במצב של היפותרמיה קיצונית - 26 מעלות. שרשרת ניסים העמידה אותו על הרגליים: "עוד כמה דקות - והיה משט לזכרי"
לפני שלושה שבועות נפל מיכאל פגורק, בן 68 מהרצליה, מיאכטה בלב ים. אחרי שעה וחצי הוא אותר בנס ונמשה על ידי דייגים ששטו באזור בסירה. הכרתו הייתה מעורפלת. הוא פונה במצב אנוש, במוות קליני למעשה, לבית החולים בילינסון, ושם אושפז וטופל במכשיר אקמו כשהוא מורדם ומונשם. היום הוא כבר בריא ושלם, ומשחזר את סדרת הניסים שהחזירה אותו לחיים. "אין כלום מעבר", הוא אומר בחיוך.
היה זה ביום שני, ה-5 במרץ. בשעת בוקר חזר פגורק עם חבריו מסוף שבוע ארוך בקפריסין. כשהיו מול חוף פולג מעד פגורק, שנערך באותה העת לעגינה בהרצליה, מהיאכטה, ונפל למים. המרחק מהחוף היה אז שבעה קילומטרים. חבריו לא שמו לב שנפל לים.
"בסביבות 8 בבוקר נפלתי למים", הוא מספר. "הייתי לבד על הסיפון, נשענתי על משהו שלא היה מחוזק, ואיך שהתכופפתי נפלתי למים וראיתי את הסירה מתרחקת. אמרתי לעצמי 'מה כבר יכול להיות, בטח בתוך זמן קצר יבחינו בהיעדרי, יחזרו וייקחו אותי'. אבל הם לא חזרו, והזמן הקצר הזה התארך לשעה וחצי כמעט. כדי להתחמם שחיתי ונחתי על הגב. המים היו קרים. ראיתי מרחוק את הבניינים הגבוהים של רמת פולג ושחיתי לכיוון החוף. לאט לאט הבנתי שזה לא כל כך פשוט".
כשהיה במים כבר שעה וחצי, ללא חגורת הצלה, הבחינו חבריו של פגורק בהיעדרו והוציאו קריאת "מיידיי, מיידיי". ספינות חיל הים והמשטרה וסירות דייגים באזור נענו לקריאת המצוקה ויצאו לחפש אותו בלב ים.
בין המחפשים היו שני חברים בסירת דייגים שיצאו לדוג בים הפתוח. אחד מהם הוא דניאל יחזקאל, תושב הרצליה. "פתאום שמענו קריאת מצוקה ברשת הקשר", מספר יחזקאל. "אחר כך הבנו שמדובר באדם שנפל מסירה אחרת ונמצא במצוקה. מיהרנו לנקודת הציון שבה הוא אמור היה להימצא. סרקנו את האזור ואחרי כמה דקות איתרנו אותו. הוא צף על הגב והיה תשוש כי הוא היה במים הרבה זמן. זה היה כשישה קילומטרים מהחוף, במקום שבו עומק המים מגיע לכ-50 מטר".
יחזקאל וחברו החלו לקרוא בשמו של פגורק, אך הוא בקושי הגיב: "התקרבנו אליו ומשינו אותו מהמים לסירה שלנו. הוא חזר ואמר שהוא סובל מקור. כיסינו אותו כדי שיתחמם והעברנו אותו לסירת משטרה. היא לקחה אותו לחוף. מזל שמצאנו אותו, אחרת ספק אם הוא היה שורד".
"חזרתי מלמעלה"
פגורק זוכר את רגע ההגעה של סירת הדייגים: "קראו לי, הייתי כבר בהכרה די מעורפלת אבל עוד הצלחתי לתפוס את המקל שהושיטו לי כמו שרואים בסרטון. עליתי על הסירה בעזרתם. זה מזל גדול שמצאו אותי. זה קרה קודם כל בזכות הידע של הסקיפר של סירת הדיג, הוא ידע איך לחפש אותי, וזה לא פשוט. זה המזל הגדול. פה התחילה שרשרת של אירועים שבהם הכול דפק כמו שצריך - שאני אגיע לבית החולים עם ניידת של מד"א שחיכתה לי בחוף, הטיפול שקיבלתי בבית החולים - ואתה רואה, היום אני עומד איתן על הרגליים, כמו לפני שנפלתי למים".
בחוף המתין לפגורק צוות מד"א ירקון. הוא פונה תוך כדי פעולות החייאה, במצב של מוות קליני, לבית החולים בילינסון. כשהגיע לבית החולים עמד חום גופו על 26 מעלות. "עוד כמה דקות במים ואולי היה משט לזכרי", הוא אומר.
ד"ר איליה קגן, רופא בכיר במחלקה לטיפול נמרץ בבילינסון, מספר: "26 מעלות זו היפותרמיה קיצונית, מצב קטסטרופלי שיכול לגרום גם להפרעות קצב. במצב כזה תרופות החייאה לא עובדות. הרופאים במיון המשיכו בטיפול, הנשימו אותו והזעיקו צוותים של טיפול נמרץ כללי ושל מחלקת ניתוחי חזה ולב. החלטנו לחבר אותו למכונת האקמו כדי לחמם אותו. אני לא זוכר מתי נעשה דבר כזה בישראל, אבל ידענו מהספרות שזו הדרך הטובה ביותר לחמם אותו".
"שבעה ימים אחרי המקרה שחררו אותי הביתה וכבר הלכתי לבד, הכל היה בסדר, כאילו לא קרה כלום", מספר מיכאל. "אני חייב לציין שהטיפול בבילינסון היה יוצא מן הכלל לאורך כל הדרך. ההתייחסות של העובדים, מהזוטר ביותר עד לבכיר ביותר - אין מה להגיד. הם עושים עבודת קודש".
"אם יש משהו בצד השני? אין כלום, אין כלום. מי שיספר לך אחרת - יכול להיות שהוא חווה חוויות אחרות. בכל מקרה, יש לי עדיין ג'ט לג. חזרתי מלמעלה".
לפנייה לכתב/ת 
